לפני שנים הוזמנתי, לבקשתי, לשיחה אצל יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת. השיחה שהתקיימה בלשכתו נסבה, בין היתר, על היחסים בין הכנסת לבית המשפט העליון ובעיקר נשיא בית המשפט העליון דאז אהרן ברק.
במהלך השיחה הצבעתי בפני יו"ר הוועדה על העובדה שהנשיא ברק - איש שמתקשה להכיר בגבולות הכוח - מתערב באופן בוטה בעבודת הכנסת, ושאלתי את יו"ר הוועדה איך ניתן להתמודד עם הדבר.
יו"ר הוועדה לא חלק על דבריי אבל השיב לי באלה המילים: "אהרן ברק הוא כמו השמש, אם אני אתקרב אליו אני אשרף".
לשמע תגובתו של יו"ר הוועדה נדהמתי. נדהמתי - הן כיוון שהדברים נאמרו לי מפיו של יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, והן כיוון שיו"ר הוועדה קנה לעצמו מוניטין של אדם עשוי ללא חת בכל הנוגע לעמידה איתנה מול הרשות השופטת.
עד כמה התערב אהרן ברק בעבודת החקיקה של הכנסת ראוי להביא כאן מקרה שבו מצא ברק לנכון להריץ מכתב בן עשרה עמודים אל יו"ר ועדת החוקה של הכנסת (אחד מקודמיו של היו"ר שעימו שוחחתי) והציע במכתבו תיקונים שונים להצעת החוק לתיקון חוק יסוד חופש העיסוק. בתגובה להצעת התיקונים של ברק פירסם הפרופ' למדע המדינה וחתן פרס ישראל, שלמה אבינרי, מאמר (להלן ציטוט מהמאמר):
-
"עם כל ההערכה שאני רוחש לידידי ועמיתי השופט ברק, לדעתי הוא נכשל כאן בטעות חמורה ונגרר, שלא בטובתו, למאבק כוח פוליטי... זוהי התערבות שרירותית בתהליך החקיקה. שופטי בית המשפט העליון לא הוסמכו לכך, ואין זה נבון מצידם להתערב בהליכים אלה... היחס בין רשויות השלטון הוא יחס עדין. יש לזכור, כי המאבק ביניהן הוא אינו על חוק ומשפט אלא על כוח. ערעור המאזן העדין הזה יוצר פגם, שבשום מדינה מתוקנת אינו קיים... צעדו של השופט ברק מעלה שאלה עקרונית: אם תפקידו של בג"ץ הוא לשמור על שלטון החוק, מי ישמור על השומרים?"
דבריו של פרופ' אבינרי מדברים בעד עצמם.
מתוך הציטוט ראוי לשים לב במיוחד לדברים הללו: "היחס בין רשויות השלטון הוא יחס עדין. יש לזכור, כי המאבק ביניהן הוא אינו על חוק ומשפט אלא על כוח".
החשש: אפקט מצנן
כאשר יו"ר ועדת החוקה מתייחס אל נשיא בית המשפט העליון כאל שמש וחושש להתקרב אליו פן יישרף - יש בכך להמחיש עד כמה הכוח הוא זה שמרחף מעל מערכת היחסים בין הרשות המחוקקת והרשות השופטת, ומעצב את מערכת היחסים הזו.
אשר להשפעת הצעת התיקונים של ברק על תהליך החקיקה, יצויין כי מערכת כתב העת "משפט וממשל" שפרסמה את המכתב, מציינת בדברי ההקדמה כי (ציטוט): "הערותיו של השופט ברק מצאו הד בגרסה החדשה של חוק-יסוד חופש העיסוק שהתקבלה על-ידי הכנסת".
אשר לסמכות בית המשפט העליון לבטל חוקים של הכנסת, טוען אהרן ברק כי בית המשפט העליון עשה שימוש בכוחו זה - במשורה ופעמים ספורות בלבד.
באמירה זו נתפס אהרן ברק להיתממות כלשהי - באשר גם הוא יודע שהשפעת כוח כלשהו אינה נמדדת רק כשהכוח מופעל למעשה, אלא די בכך שהכוח קיים וקיימת הסמכות להפעילו.
טענה זו מיתממת גם מבחינה זו שבית המשפט העליון מפעיל את כוחו כלפי המחוקק לא רק כשהוא מבטל חוקים, אלא גם בעצם העובדה שהוא מקיים דיון בעתירות לביטול חוקים - גם אם העתירות נדחות על ידו בסופו של דבר.
ולענייננו, כאשר באשפתו של בית המשפט העליון נמצא הכוח לדון בעתירות לביטול חוקים - מכל שכן הכוח לבטלם - יש לכוח זה השפעה על תהליכי החקיקה בכללותם. שכן, בנסיבות אלה המחוקקים יודעים מראש, ששלוש קריאות לחקיקת חוק עלולות שלא להספיק - באשר אותו חוק עלול להיזקק ל"קריאה רביעית" בבית המשפט העליון - דבר שבהחלט עלול להשפיע - מראש - על תהליך החקיקה עצמו.
במילים אחרות, לעצם קיומו של הכוח של בית המשפט העליון לדון בעתירות לביטול חוקים של הכנסת - בוודאי הכוח לבטלם - יש "אפקט מצנן" על הליכי החקיקה. וכך - בתודעתם של המחוקקים, שהם כידוע הריבון, מקנן החשש, שחוק כלשהו שיתקבל על ידם כדין בשלוש קריאות - לא יהיה אלא "הצעת חוק", שטעונה תהליך אשרור אצל "ריבון" נוסף שנמצא מעל הריבון המחוקק.
האם ראוי הדבר שהריבון המחוקק יתערטל מ"נתחי ריבונות" ויעבירם לבית המשפט העליון שיהפוך בכך לריבון מעל המחוקק?
דומה, שהכוונה לחוקק פסקת התגברות היא למעשה פסקת "התגוננות" של המחוקק מפני בית המשפט העליון, וזאת - במסגרת מה שפרופ' אבינרי מגדיר "מאבק כוח" בין רשויות השלטון.
כי פסקת התגוננות זו נועדה להשיב לריבון המחוקק את אותם נתחים של ריבונות שהוא השיל מעליו והעבירם לבית המשפט העליון.
ובהזדמנות זו, ראוי להביא כאן מדבריו של פרופ' נוסף למדע המדינה, זאב שטרנהל, חתן פרס ישראל אף הוא, שאמר פעם את הדברים הבאים:
-
"השיטה הישראלית מבוססת על שתי מוסכמות: האחת קובעת שמינוי שופטים הוא עניין לקבוצת עילית מקצועית קטנה, שאינה חייבת דין וחשבון לאיש; והשנייה מטפחת את המיתוס שלפיו השופטים, ובמיוחד שופטי בית המשפט העליון, התברכו בחכמה, נסתרת מטאפיזית, הדומה במקצת לחכמת האפיפיור מרגע שנבחר לתפקידו".