לאחר מלחמת ההתשה הציבורית הגענו למלחמת העצמאות למימוש ההבטחות, אלא שמלחמת ששת הימים בהקמת הממשלה החדשה מתחילה להסתמן כמלחמת לבנון הראשונה. מלחמת יום הכיפורים לא בפעם הזו, הממשלה קום תקום השאלה הגדולה היא רק כמה נזק יגרם עד לצילום התמונה המעונבת והמחויכת בבית הנשיא.
חלק משמעותי ממעשיה של הממשלה היוצאת לא התכתב עם ערכיי ואמונותיי, ברם, נדמה כי היו תהליכים שהתרחשו בממשלה היוצאת הראויים לחיקוי ולשימור, כמו התחלת הטיפול השיטתי למיגור הפשע במגזר הערבי. תוכנית ברורה, מתוקצבת אשר החלה להניב פרי.
הדבר הנוסף שנדמה כי יש ללמוד מהממשלה היוצאת הוא היכולת לנהל קואליציה, טרם קלקוליה בשעת בין הערביים שלה, מתוך תחושת כבוד. מחלוקות המוצאות פתרונן בחדרי חדרים ולא מעל מרקעי הטלוויזיה, יכולת להעניק לאזרח, מכל המפלגות תחושה שיש כאן חבורה שבאה לעבוד ומתעלמת מרעשי רקע, חבורה שמבינה כי עיקר עשייתה הם בתחומי משרדיהם ולא בתדרוכים זה נגד זה, הטלת רפש, פיזור בואש על חבריהם לקואליציה.
כן, נכון, המדובר במפלגות שרובן הן דיקטטורות של איש אחד אשר על פיו יישק דבר. יש עתיד, המחנה הממלכתי וישראל ביתנו, אשר המנהיג העליון בוחר את אנשיו ושולט ביד ברזל בכל הקשור למפלגתו. נתיניו מבינים כי הערה לא במקום, ציוץ המנוגד לרוח המפקד העליון יגררו סילוק משורות המפלגה.
אכן קל יותר להתנהג ללא הסחי והמיאוס הפוליטיים המוכרים לרעה במחוזותינו. ויתור על הדמוקרטיה הוא מחיר כבד מאוד, בלתי נסבל ואף ממלכתיות אמיתית או מעושה אינה שווה אותו.
ובכל זאת, יש ללמוד מהתנהלות הממשלה היוצאת, תוך כדי ברירת הבר מן התבן, לעבוד בלי השטיקים והטריקים, בלי להפוך את העיקר לטפל, להתעסקות בספינים, בתדרוכים המוטים, בקליפות ולא במהות.
הרבה רעש
לממשלה הנכנסת שני מרכיבים דמוקרטיים באופן ברור, מפלגת השילטון, הליכוד והציונות הדתית, שבים לסורם, לשיח שבשנה וחצי האחרונות כמעט ושכחנו אותו. שוב מסע מרכבה של קואליציה המתחיל להסתמן כגועליציה, איומים, תדרוכים, הדלפות, האשמות, הכל מהמקפצה, תחת כל עץ רענן, מעל כל במה.
זו מהותה של הדמוקרטיה, חופש הביטוי, חופש המחשבה, עצמאות וחירות. אך מדוע זה חייב להתכתב עם חידוש ברית הבריונים, עם ראיונות מאיימים, בסגנון אלים, העם כמה לשקט, מתחנן לעשייה למען אזרחי המדינה, משווע לאפס דיבורים, מאה מעשים.
העם מבקש ממשלה מתפקדת, ממשלה שאינה שדה רדיואקטיבי, המייצר חדשות בכל שעה עגולה עם התבטאויות מיותרות, עם ספינים מתוזמנים, עם תככים מתוזמרים, רעש, הרבה רעש. אזרחי ישראל מצפים שמלחמת ההתשה מאחוריהם העקבות הכרעת הבוחר, לאחר חמש מערכות בחירות קשות, פוצעות, משסות, מפלגות, אשר סדקו במכנה המשותף הישראלי.
אזרחי ישראל מקווים כי המעבר ממלחמת ההתשה למלחמת העצמאות יאפשר לממשלה הנבחרת לפעול מימוש הבטחתם לבוחריהם ולהשיב את האמון של הפוליטיקאים לעם. מה שהיה נראה כמלחמת ששת הימים, קרי, הקמת הקואליציה וחלוקת התיקים המהירה, לא יותר מששת הימים הופך למלחמת לבנון הראשונה, דשדוש בבוץ הפוליטי, החזרת השיח המאשים, המקטין, המכווץ את מי שאמורים להיות שותפיך הטבעיים לממשלה החדשה.
טוב יעשה בנימין נתניהו, ראש הממשלה הנבחר, שייגמל באופן מוחלט מנוהגו הקבוע לתדרך נגד פוליטיקאים אשר הם חלק מהגוש שלו, שיפעל ללכידות הממשלה ויוביל לשיח מכבד, שיח מכיל. טוב יעשה בנימין נתניהו, ראש הממשלה הנבחר, שיורה לשריו לעסוק במהות, שיציבו מטרות ויעדים מדידים, שיעבדו למען הציבור שבחר בהם.
ראוי להפסיק את פסטיבל ההצהרות מכל הסוגים ומכל המינים, לוותר על פרובוקציות מיותרות, לעצור את הברברת והפטפטת המיותרות, ולהתחיל לעבוד למען הציבור. הנושאים הבוערים ממתינים לטיפולכם היסודי, השיטתי. לא עוד כיבוי שרפות.