עובד בכיר בחברה שלי, שסמכתי עליו מאוד והיה בידיו מידע רגיש של החברה, הופיע יום אחד במשרד שלי והודיע לי שקיבל הצעה מחברה מתחרה ושהוא מתכוון לקבל את ההצעה. הוא כבר החליט. לאחר תקופה ארוכה של עבודה משותפת, הרגשתי שהוא לא רואה אותי ממטר, והלב שלי החסיר פעימה. לקח לי כמה דקות לעכל את המצב והתחוור לי שפוטנציאל הנזק וההרס לחברה יכול להיות עצום וחשתי נבגד ומרומה. האינסטינקט הראשון היה כמובן לצאת למלחמה נגדו כדי להגן על שלומה ועתידה של החברה, אבל למרות שהדם רתח, בחרתי להסתיר את כוונותיי וביקשתי ממנו בשקט לתת לי כמה ימים לחשוב. הלכתי להתייעץ עם עורך דין בכיר שמתמחה בקניין רוחני שהציע לשלוח מכתבי התראה מאיימים לאותו עובד ולחברה המתחרה בכדי לגרום להם לחשוב פעמיים. המשמעות הייתה יציאה למערכה משפטית שתגזול מהחברה משאבים ואנרגיה ולא ברור אם תצליח למנוע את המהלך. ראיתי גם שעורך הדין מפחיד אותי עם תרחישי קיצון. יצאתי מהפגישה ובחרתי לקחת רגע ולהתכנס בתוך עצמי ולהירגע. הבנתי שיציאה למאבק משפטי כרוכה אף היא בסיכונים, ובניתוח קר, אמרתי לעצמי שמה שנפגע היה בעיקר האמון שלי והאגו. הבנתי שבאותו הרגע הראיה שלי הייתה מוטה וראתה את הסיכון באופן מוגזם, גם בגלל אותו עורך דין. החלטתי לקחת סיכון הפוך, ולהעביר את האחריות חזרה אלי: קיוויתי שהעובד הזה יהיה מספיק הגון ושלא יסכן את החברה שעבד בה ולא ימסור סודות מסחריים. אמרתי לעצמי שאם יעשה זאת, החברה תצטרך להתמודד עם זה באמצעות פיתוח סודות מסחריים אחרים. בסופו של דבר, העובד עזב לחברה המתחרה ונותק עימו הקשר. שמעתי בדיעבד שאותה חברה מתחרה נקלעה לקשיים ועברה צמצום משמעותי בכח האדם שלה. לא שמחתי לאידו, שמחתי רק על כך שהחברה שלי לא ניזוקה. יכולתי גם למצוא את עצמי בסיטואציה אחרת, אבל כך הדברים התפתחו. זו מבחינתי דוגמה להגעה לתוצאה מיטבית בהשקעה של מינימום אנרגיה וזהו אחד העקרונות שמנחים אותי בניהול החברה: אנחנו חונכנו לעבוד קשה ולהרוויח לחם בזיעת אפינו, אבל אני מאמין שהדבר הרצוי הוא לעבוד מתוך שקט פנימי, ראיה מפוכחת וניתוח קר של המציאות בכדי לנווט את החברה במים הסוערים ולא לפעול מתוך פחד או דאגה. אני מאמין שהכול מתחיל ונגמר בתודעה שלנו. האמונות והתפיסות שלנו מייצרות את המציאות הפיזית, ולכן אני דואג להיגיינה של התודעה שלי. במקרה שהיה, לו הייתי פועל מתוך חרדה או נקמה, הייתי ככל הנראה מביא נזק ממשי לחברה, אבל כשפעלתי מתוך חשיבה חיובית ובתום לב - התוצאה הראתה לי שזו הייתה דווקא הדרך הנכונה לסיום המשבר. התובנות הללו התגבשו אצלי לאורך שנים רבות של תרגול מדיטציה טרנסנדנטלית. אני מתרגל פעמיים ביום - בבוקר ואחר-הצהריים, ולאורך זמן, התרגול בנה אצלי שקט ויציבות פנימיים, צלילות מחשבתית וראיה מפוכחת. למדתי שכל הפעלה של כוח מביאה לפעולת נגד ולבזבוז אנרגיה, ולכן מצאתי דרכים יעילות לקדם את החברה ולקדם את הרצונות והתפיסות שלי באמצעות הסברה, שכנוע והקשבה. יש להן כוח אדיר בניהול השוטף של החברה, במניעה של חיכוכים, וברתימה של עובדים, לקוחות וספקים למען מטרה משותפת. זה פשוט בונה אמון ומייצר דבק, חיבור ועבודה בסביבה רגועה ונעימה. במילים אחרות - יש לנו חוסן טבעי. כשמגיע משבר כמו זה שקרה, אנחנו לא נכנסים ללחץ אלא מטפלים בו בצורה עניינית עם ראיה חיובית וברוב המקרים אנחנו גם מצליחים. זה בא לידי ביטוי כמעט בכל מדדי הביצועים של החברה כגון גביה, זמן טיפול בתקלות, שביעות רצון של העובדים, וגם בתהליכי מכירה ושימור לקוחות. אנחנו פשוט לא מבזבזים זמן על הטפל אלא מתמקדים בעיקר, אנחנו עוסקים בניהול המשימות ולא נכנסים להטלת אשמה כשמשהו לא עובד כמו שצריך. אז הסוד שלי הוא תרגול סדיר של מדיטציה טרנסנדנטלית. בגלל ניהול נכון של הזמן, התאפשר לי להוציא לאור ספר, לעסוק בספורט ולהקדיש זמן לילדי. אני מרגיש שזכיתי ליהנות מכל העולמות, ואני ממליץ בחום לכל בעל עסק לאמץ את התרגול הזה ולפתח חוסן ארגוני. רבים חושבים שתרגול מדיטציה דורש זמן שאין להם, אבל תרגול סדיר של 20 דקות בבוקר ו-20 דקות אחר-הצהריים מחזיר את עצמו פי כמה משום שיש יותר אנרגיה, יותר כוח ויותר עמידות.