נולדתי בקריית אתא לפני 60 שנים, בת שלישית להורים מהגרים ממוצא יווני ספרדי. אימא בלנש נולדה לרחל וז'ק בנבנישתי, יהודים מיוון, והיא עלתה לארץ ממצרים כנערה, היישר למעברה בקריית שמונה. אם לא למדה בתיכון, אך בחוכמתה השכילה ללמד עצמה עברית לצד הצרפתית והלדינו מהבית. אבא ליאון נולד לחיים ומטי צרפתי ועלה מסלוניקי כילד קטן. בשנות השלושים משפחתו התמקמה בחיפה. אבא התגייס כנער לפלמ"ח ובמלחמת העצמאות שירת בירושלים כשהעיר הייתה במצור. אבא ליאון נהרג בתאונת דרכים במהלך שירות מילואים כשאני הייתי בת שנה בלבד. כיתומת צה"ל, את אבא ליאון אני מכירה מתמונות בדו מימד ובשחור לבן בלבד, וכמובן מסיפוריה של אימא. אימא נישאה מחדש, ויחד עם בעלה אליעזר, שהיה לי אבא, גידלו ארבעה ילדים במציאות כלכלית קשה של משבר שנות השמונים. אימא עבדה כפועלת ייצור במפעל כימי, ואבא אליעזר, שעלה מבולגריה עם קום המדינה, עבד במפעל כגנן. הוריי היו פועלים שהשתכרו שכר מינימום, ומעולם לא היה בבעלותם רכב ומעולם לא נסענו לחוץ לארץ. הבילוי הכי נחשב עבורי היה לנסוע באוטובוס ולאכול פלאפל בחיפה. עד שהתגייסתי לצה"ל, המקום המרוחק ביותר שאליו הגעתי היה ראשון לציון. לצד הקשיים הכלכליים, אימא בלנש ואבא אליעזר גידלו אותנו בהמון אהבה. בחוכמתם כי רבה היו שמחים בחלקם, מעולם לא התלוננו ולא חשו מקופחים. הם חינכו אותי שלא משנה מהיכן אני באה ועם אילו אתגרים אני מתמודדת, ההצלחה שלי תלויה רק בי ושאני יכולה לעשות ולהיות הכל אם רק ארצה ואם אעבוד קשה. עד יום מותו, אבא אליעזר לא ידע קרוא וכתוב; לא ידע קרוא וכתוב כלל. כילדה ונערה חשתי מבוכה על ההורה שאינו יודע קרוא וכתוב ושהעברית אינה שגורה בפיו. היום אין גאה ממני באבא אליעזר ובאימא בלנש. גדלתי בבית שלא היה בו עיסוק במגדר, במוצא עדתי או במצב כלכלי. הייתה רק האמונה בעצמי וביכולתי להגיע להישגים בזכות כישוריי שלי. אין ספק שהאמונה בי והאהבה שלה זכיתי מהוריי הן אלה שאפשרו לי בהמשך להעז, לשאוף, לנסות וגם להצליח. בתום שירותי הצבאי בחיל-האוויר המשכתי ללימודים באוניברסיטה. סיימתי בהצטיינות תואר ראשון בפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית; המשכתי במסלול ישיר לדוקטורט, ובשנת 1992, ואני רק בת 30, קיבלתי תואר דוקטור בתחום גנטיקה של צמחים. במשך יותר מ-25 שנים, עד שנת 2011, עבדתי כחוקרת בהשבחת ירקות, פיתחתי זנים מסחריים, בעיקר של עגבניות, ועסקתי גם בשיווק בינלאומי.

בשנת 2011, אחרי שנים רבות של פעילות התנדבותית ענפה למען הקהילה - בוועדי הורים, בשיטור קהילתי וכדו' - החלטתי כי בשלה השעה לפנות לעשייה ציבורית. בשיא קריירה מקצועית כחוקרת בחרתי לעזוב ולהקדיש את עצמי לפעילות ציבורית; החלטתי להתמודד בבחירות מיוחדות לראשות המועצה האזורית יואב במטרה להשפיע כנבחרת ציבור הנמצאת בצמתי קבלת ההחלטות. נבחרתי לראשות המועצה ב-2011 ושוב ב-2012; נבחרתי גם ב-2018, הפעם כמתמודדת יחידה. כראש מועצה ביססתי עוגנים כלכליים וקידמתי את תחום החינוך והקהילה, הקיימות ואיכות הסביבה, שימור החקלאות והשטחים הפתוחים. השקענו רבות במיצוי הזכות לחינוך איכותי לכל תלמיד ותלמידה, כך שבוגרי המועצה שלי יהיו אזרחים פעילים, מעורבים ותורמים לחברה. פעלנו כך שהתושבים הוותיקים ביואב יקיימו אורח חיים בריא, עצמאי, פעיל, יחושו שייכים, מוכללים, נחוצים ומשפיעים בקהילתם. אני מאמינה בזכות להתפרנס בכבוד מעבודת האדמה ומחקלאות ובצורך להגן על הסביבה והמרחב הכפרי. זה ציווי אישי שרק התחזק עם השנים, ושאותו אני מיישמת גם הלכה למעשה במשק חקלאי פעיל במושב סגולה - המשק שלנו. הקרקע והשטחים הפתוחים במדינת ישראל הינם משאב מוגבל שאנו מצווים לשמור עליו מכל משמר לדורות הבאים. החקלאות היא זו שמגדירה את גבולות המדינה ומעגנת את הקיום שלנו בה, שנאמר: אם חקלאות כאן - מולדת כאן. כנבחרת ציבור, חרתתי על דגלי מינהל תקין ושקיפות ציבורית לצד רגישות, סולידריות חברתית ושיח מכבד ושוויוני, ואין גאה ממני בחבריי ובשותפיי לדרך במועצה האזורית יואב - עובדים, חברי מליאה, וכמובן תושבי המועצה. בכל אשר אלך, המועצה תישאר תמיד הבית שלי. כאשר נבחרתי לראשונה, כיהנו במליאה 15% נשים בלבד - שיעור נמוך ועדיין גבוה מהממוצע הארצי. בשנת 2018 הייצוג עמד על 50%. אין לי ספק שעמידתה של אישה בראשות המועצה עודדה נשים טובות וראויות להעז ולהתמודד. אני גאה על שעמדתי בראש מועצה הרואה בשוויון מגדרי לא רק ערך מוביל, אלא דרך חיים. לא די בהצהרות, אלא יש צורך במעשים, ובכוונתי להמשיך לפעול למען ייצוג הולם של נשים, למען עתיד ילדינו והחברה שבה אנו חיים. היום, אם יש עצה אחת שאני מבקשת להשיא לבנותיי או לכל נערה אחרת: האמיני בעצמך, העזי לומר את דעתך, העזי לפעול כרצונך, תגידי לא אם את לא רוצה. אל תנסי לרצות אחרים, ובוודאי שלא להתנצל על הבחירות שלך או על מי שאת. במהלך השנים שבהן כיהנתי כראש מועצה התחזקה בי ההבנה כי אני מצווה לפעול למען דמותה של החברה ואופיה של המדינה גם ברמה הלאומית. וכעת, בתום כ-12 שנים כראש מועצה, ולאור התמורות שעוברת החברה בישראל, איני יכולה עוד לעמוד מנגד. בחרתי באופן מושכל לצאת שוב מאזור הנוחות שלי ולתרום בזירה הארצית למען קידום החברה בישראל.

לפני חמש שנים הצטרפתי למפלגת יש עתיד, וכעת, עם השבעתי לכנסת העשרים-וחמש, אני ממשיכה במסע של תחנות חיי. אני גאה להיות חלק מסיעת יש עתיד בראשות ראש הממשלה מר יאיר לפיד. זוהי זכות גדולה עבורי להיות שותפה במפלגה שמצעה, ערכיה ודרכיה מהווים עבורי בית פוליטי אמיתי. בית שמתחייב לשמור על החברה הישראלית, לחזק את מוסדות המדינה, לתת כבוד לסמלים ולערכים דמוקרטיים של שוויון, שמירה על כבוד האדם, סולידריות, סובלנות וקבלת האחר. הצטרפתי לנבחרת מצוינת ומגוונת, ואני מבקשת להודות לראש הממשלה יאיר לפיד ולחברי הסיעה על האמון שנתנו בי. אנחנו בהחלט באנו לשנות. אני רואה בתפקידי שליחות למען עתיד המדינה, עתיד החברה ועתיד ילדינו. בעת הזו אני קוראת ליושבי הבית להחזיר את גבולות השיח למקום מכבד וערכי. השיסוי, אי-אמירת אמת, הקטנת האחר אינם הדרך. מדינת ישראל נמצאת בצומת קריטי. עלינו, עליי, מוטלת אחריות כבדה. אנו מחויבים להעניק אופק לאזרחים; להבין שחיינו כאן שבריריים ושעלינו לשמור על חלקת האלוהים הקטנה שלנו מכל משמר. חינוך ערכי לדמוקרטיה הוא משימה לאומית. אם לא נקיים אותו, נאבד אותה, את הדמוקרטיה. התודעה הדמוקרטית היא שמסמנת את גבולות האסור והמותר, את קיומו של ויכוח לגיטימי. אין ולא יכולה להיות דמוקרטיה שרק מיעוט מאזרחיה מכיר ומוקיר את ערכיה ומכבד את מוסדותיה. אל לנו לגעת בחוקי היסוד, כי אם נתחיל, ייפרץ הסכר, והסכנה גדלה. אנו מחויבים להמשיך לשמור על צביון דמוקרטי ופלורליסטי. מצווים להגן על הערכים שעליה קמה והושתתה המדינה היהודית - ערכי הציונות, אהבת האדם, שוויון הזדמנויות וערבות הדדית. בעבר שימשתי בהתנדבות במשך כעשור כיו"ר "שותפות ביחד" מטעם הסוכנות היהודית, למען הידוק הקשר עם הקהילה היהודית בארצות הברית; זאת מתוך ציונות ושייכות מושכלת ופעילה לעם היהודי. אני רואה חשיבות רבה בהידוק הקשר עם יהדות התפוצות, מתוך הבנה שקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית תלוי גם בחוסנן וזהותן היהודית של הקהילות היהודיות בחו"ל. אני אזרחית ישראלית גאה, אני יהודייה גאה, אני חילונית גאה. יהודייה נולדתי וככזו אמות. אל לנו לקחת את הדמוקרטיה הישראלית כמובנת מאליה. אל לנו לקחת את מדינת ישראל כמובנת מאליה. פתחתי בהוריי, ואני מבקשת לסיים איתם. הוריי היו אנשים טובים שעבדו מבוקר עד ערב, אבל תמיד היו שם בשבילי, גאים בי, מקבלים אותי, ולא שיפוטיים. מהם למדתי על חשיבותה של חריצות ועבודה קשה. אני חבה הרבה מאוד להוריי האהובים ומבקשת להודות להם מעל במה זו על מי שאני - על האהבה שהרעיפו עליי, על הבית מלא שמחת החיים שבו גדלתי ועל החוסן הנפשי שהעניקו לי. בכל תחנות חיי נסיבות ילדותי היוו מנוע צמיחה אישית עבורי. היום, במיוחד במעמד זה, אימא ואבא, אני כה מתגעגעת ואתם כה חסרים. "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות; תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה; תהא מושתתת על יסודות החרות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל; תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות; תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות". אני מאחלת לכולנו שגם הדורות הבאים יזכו לחיות בפלא שנקרא מדינת ישראל, בזקיפות קומה, כבוד וגאווה. אני מתחייבת לשמור אמונים למדינת ישראל ולמלא באמונה את שליחותי בכנסת. תודה רבה, אדוני.