חומר למחשבה
"אם תקרא רק את מה שכולם קוראים, תוכל לחשוב רק כמו כולם" – הסופר היפני הארוקי מוראקמי.
התייוונות
לענת קם – עבריינית ביטחון מורשעת ואסירה משוחררת וכיום עיתונאית בהארץ – הייתה הצעה מקורית למאוכזבי "גוש השינוי", כביכול – להציב כמחאה עץ אשוח במרפסות בתיהם. מחאה על מה?! כנראה, על שהיהודים הביסו את המתייוונים בבחירות. "עושים את זה כי זה סימן של חרות, כי אנחנו יכולים, אנחנו נקשט את ביתנו בסמלים של הגויים על אפם וחמתם", תִּירצה קם.
זו, כנראה, החלופה של מי שאינם יודעים להפסיד בכבוד בבחירות, ולצערי כי רב, החליטו לא לעזוב את הארץ. או, כדברי הבלע של כספית, שראיין אותה יחד עם ינון מגל, שהמטרה היא להרגיז את החרדים. התברר, שהמודיע המשטרתי כספית אינו מסתפק בשנאת ליכודניקים (כיוון שאביו היה ממייסדי הליכוד?!) בכלל ובנימין נתניהו בפרט, אלא גם חרדים. אדון כספית, מבקש בהכנעה להיכלל ברשימת הכבוד של שנואיך.
לעומת זאת, קשה לא להתפעל מההומור, שאין נמוך ממנו, של עיריית תל אביב, שהשוותה בפרסומיה בהומור, שהיה מבייש ילד בן שישה עד ארבעה-עשר חודשים, בין חנוכה לחג המולד (כריסמס, בלשון הנאורים רק בעיני עצמם). אנחנו "בהלם מהתגובות", מסרה העירייה לנוכח תגובות הקהל על ההומור הירוד של פרסומה ועל תכניו. אבל עיריית העיר ללא-הפסקה אינה מוכנה להתנצל, אלא מעדיפה לחנך את תושביה.
הודעת העירייה ביקשה ללמד את המוחים על ההשוואה הנואלת, כי בתל אביב (שפעם הייתה ידועה כעיר העברית הראשונה) גרים לא רק יהודים, והם חוגגים חגים רבים. כלומר, המודעה אינה מבטאת רק תת-הומור בגובה סוליית נעלי השחוקה, אלא "תל אביב-יפו כוללת תושבים יהודים ונוצרים, ואנחנו מציינים את חגי הדתות השונות מתוך אמונה שלכולם יש מקום, זו המשמעות של פלורליזם. אנחנו נציין את חנוכה, את כריסמס ואת נובי גוד". זו תגובתה השנייה של העירייה, שמחקה את תגובתה הראשונה, שקראה: "... אתם זוכרים שתל אביב-יפו כוללת לא רק יהודים? זאת לא 'התייוונות', זה פלורליזם וזאת תל אביב".
מוזר, שבאותה ההזדמנות לא הזכירה העירייה, שבתל אביב-יפו חיים גם ערבים ואולי גם הינדים וסינים. אם פלורליזם? – אז עד הסוף.
השתוללות
ערבים ומוסלמים השתוללו ברחבי אירופה (ואומרים – גם בארץ) כל אימת שנבחרת הכדורגל של מרוקו עלתה שלב במונדיאל בקטר. ואני, שמתעב כדורגל עד שפעם חשדה בי סטודנטית שאיני גבר, ידעתי מראש, שההשתוללות תזנק כמה שלבים מעלה כשיפסידו המרוקנים... וזה קרה, והם השתוללו כדבעי בחוצות אירופה וכמובן גם בארץ. למה לא?! הם יכולים, ואף אחד מהמטורללים לא יעצור אותם.
הכדורגלנים ממרוקו הצליחו לעשות מה שאחרים נכשלו – לאחד את העולם הערבי ואת העולם המוסלמי סביב ניצחונותיהם. היה לערבים ולמוסלמים סוף-סוף השג כלשהו להתגאות בו, למרות שמומחים אמרו לי, שהמרוקנים שיחקו כדורגל רע, מסכל, שהצליח להעלותם לחצי הגמר, ותו לאו, למזלו של הכדורגל הבינלאומי. אבל, חייבים להודות – זה הישג!
למרות שהמונדיאל בקטר (וגם במקומות אחרים) עניין אותי הרבה פחות משלג דאשתקד, שמחתי, שסיפרו לי, שמרוקו הפסידה לצרפת ולקרואטיה. הנבחרת המרוקנית הייתה המעודדת הרשמית של אווירה אנטישמית בחוצות המונדיאל, ועלתה בכל מקום, באישור ההתאחדות הבינלאומית לכדורגל (פיפ"א), כשאנשיה מניפים דגל של מדינה מדומיינת, ושמה פלשתין. זה התאים, כיוון שקטר, המארחת, הנה מדינה תומכת טרור, תומכת באירן, נוקטת מדיניות רשמית אנטי-ישראלית בוטה, ומממנת את רשת "אלג'זירה" – ביטאון אנטישמי, אנטי-ישראלי ותומך טרור ידוע.
ניצחונותיה של מרוקו על מגרש הכדורגל והפסדיה היו סיבה מספקת להתפרעות אדירה, כדי שיידלק באירופה אור אדום. אירופה, שהתאבדה בקבלה כל כך הרבה מהגרים מוסלמיים, שאינם רוצים לחיות בה, אלא להופכה ל"אירובּה" – עוד מקבץ מפגר של מדינות, שהיה פעם ערש תרבות המערב – תבין את חומרת המצב, שקלעה את עצמה לתוכו. בקרוב, ח"ו, ינסו המהגרים להשליט עליה בשלבים את השריעה – ההלכה המוסלמית. ההתפרעויות לא היו צריכות להפתיע איש, כיוון שאלימות בוטה והרס הנם חלק מהתרבות, שייבאו המהגרים הערביים והמוסלמיים לאירופה ממקומות מוצאם.
אזל
גם במאגרים לשעת חירום אזל הצבע השחור בחודש וחצי האחרון, כיוון ששמאלנים מתוסכלים ושטופי זעם השתמשו בתועפות צבע לתאר את מה שיתרחש במדינה לאחר השבעת הממשלה החדשה; ובצדק. עתיד איום ונורא נשקף למדינת ישראל כשייאלץ יהיר הבוּר והריקא להפריד בין ישבנו לבין כיסא ראש הממשלה, שלא נבחר אליו.
נער הייתי וגם זקנתי, ואני זוכר את התקופה, שמנחם בגין הושמץ בסיטונות על-ידי מפא"י והשמאל. כידוע, כרגע, מתוך הנחה, שכולנו מטומטמים, מהללים הנאורים רק בפני עצמם שבשמאל את בגין; ואפילו את יצחק שמיר, שבוזה על-ידם כשהיה ראש ממשלה, הם מהללים עתה. בשנות החמישים (גם לפני כן!) איימו בשמאל, שבגין הפשיסט יחרחר מלחמות. והם צדקו, כידוע. הוא הוציא את ישראל למערכת שלום הגליל, כיוון שהוטעה לחשוב, שצבאנו מסוגל לקיים את שהבטיח, אך הביא שלום עם מצרים. זאת לעומת השמאל, שהמיט עלינו את מלחמת ההתשה, את מלחמת יום הכיפורים ועוד מלחמות לפניהן ואחריהן, והביא לנו שלום מדהים עם ירדן.
וכך הלאה ... השמאל, המוכה על-ידי אוטו-סוגסטיה, שהוא הקים את המדינה, מיילל, כיוון שהעם מאס בו. ואפילו ממציא (שאלו את רם בן-ברק) חידושים במדעי המדינה, שמהותם – בחירת הרוב אינה מחייבת, ולחלוטין אינה דמוקרטיה, אם לא אושרה על-ידי האוליגרכיה מחונטת הגנרלים ומחונטת השופטים והמשפטנים.
לנוכח החלטתו השגויה לחלוטין של העם היושב בציון להוציא את המשחק האהוב מידי הקוזאקים הנגזלים מהשמאל, ולתיתו לטובים מהם (שמואל א' ט"ו, פסוק כ"ח), מיילל השמאל, רוקע ברגליים, צורח, ומתאר את סוף שלטונו בעזרת הח"כים הערביים כ"סוף הדמוקרטיה". בתיאורים שחורים משחור מתארים הקוזאקים הנגזלים מחונטת הגנרלים, מחונטת השופטים והמשפטנים ומבעלי חזקה אחרים, שעלולים לשמוט מידיהם את שללם, את עתיד המדינה כשבנימין נתניהו יחזור להיות ראש ממשלה.
גנרלים, ניצבים, בכירים במערכת הביטחון שופטים ופרקליטים במיל' ובדימוס נחלצו בגבורה מדהימה, והסבירו כיצד תהרוס ממשלת נתניהו את המדינה, שהם טרחו לבססה עד שהיא עומדת, לאחר כשנה וחצי של שלטונם, על כרעי תרנגולת שבורים.
ליתר ביטחון, כדי לחבל בתדמית המדינה, הם גם רצו, כהרגלם, להלשין לפריץ האמריקני. ראשית לממשל ביידן, שמנוהל על-ידי פקידים אנטישמיים עוכרי ישראל, ומיד אחריו לעיתון "ניו-יורק טיימס" – ביטאון אנטישמי בבעלות יהודית, שיש לו מסורת ותיקה של עוינות בוטה לישראל ולציונות. החל בזה נפתלי בנט, שרימה את בוחריו בריש גלי; המשיכו בזה "גורמים ביטחוניים", שהסבירו, כי הממשלה, העומדת לקום בישראל, מסכנת את ביטחון ישראל; וסיים בזה, בינתיים, תום פרידמן, פרשן ידוע, שאף היה כתב העיתון בישראל, ומשים את עצמו למומחה לישראל ולמזרח התיכון.
פרידמן אינו עמוס עוז, שהגותו היונית הפיחה אש בגחלי השמאל, אך הוא אורים-ותומים בשמאל הישראלי, ועיתון הארץ מרבה לצטטו, למרות שביותר מארבעים השנים האחרונות טעה ללא-הרף בכל תחזיותיו על המזרח התיכון, וככתב נודע בגישתו האנטי-ישראלית. לכן, צפוי היה, שפרידמן, שטיפח את תדמית ערפאת עוד בהיותו כתב העיתון בביירות, יחלוק עמנו את עוינותו הידועה לישראל, לציונות, למדינת ישראל ולימין, ויסביר כמה מסוכנת לישראל הממשלה, העומדת לקום.
לנוכח תוצאות הבחירות לכנסת – מטרת השמאל הנה להשאיר אדמה חרוכה בכל תחום. כלומר, להזיק לאינטרסים של מדינת ישראל. אנשיו עושים זאת בהתמדה מאז הבחירות, וממהרים לבצע את תוכניותיה של ממשלת "גוש השינוי" האנטי-ציוני. זה קורה גם כיוון שהימין לא הבין את המשמעות האדירה של החלטת הבוחר, ולא הזדרז להקים ממשלה, שתסלק את השמאל מכל עמדת החלטה. כך, יכולה יעל גֶרמן – השגרירה בצרפת, שהיא מינוי פוליטי של יאיר לפיד – להצהיר הצהרה פוליטית, ושר החוץ (עדיין לפיד) אדיש לחריגה האדירה, כיוון שגרמן משרתת היטב את רצונו להסית, ולהפריע.
