"דיפלומט מחונן ומדינאי בעל שם" בזירה הבינלאומית, כך מעידים על בנימין נתניהו אמצעי תקשורת ומנהיגים שונים ברחבי העולם. הוא זכה בהכרה ובתואר הזה בזכות התקופה הממושכת בתפקיד ראש הממשלה ובניסיון הרב שצבר בתפקיד כה קשה ומורכב.
יש לומר כי אין הדבר כן בעיני הציבור בישראל, לפחות לא בעיני חלק ניכר מהעם. זאת משום שלאורך תקופות כהונתו הוא התגלה כאחד "המוכר" לבוחריו הבטחות ואשליות ימניות מובהקות וקיצוניות, בעוד שלמעשה הוא מוציא אל הפועל מדיניות שמאל מובהקת, זאת כדי לרצות את דרישות הממשלים האמריקנים וגם כדי לזכות בהכרה של "אליטות ישראל הראשונה".
כמה מיוחדת ומרתקת אותה "מערכת יחסים דואלית" המתקיימת בפועל ושלא בתיאום בין נתניהו ובין אליטות השמאל? מחד יחס של תיעוב ושנאה לאיש ולמורשתו, מאידך (בסתר לבם) תמיכה וגיבוי במדיניותו המעשית התואמת את תפישתם. מדיניות זו המושתתת על השקר לבוחריו קצרי הרואי אשר למרבה הפליאה מבטאת את הבוז והזלזול שהוא רוחש להם בשעה שהם נוהים אחריו מבחירות לבחירות בתקוות ש "אולי הפעם"?
בקדנציה האחרונה אליה נבחר לאחרונה הוא התעלה לשיאים וגבהים חדשים. באופן מפליא ובלתי נתפש הוא מצליח לתעתע ולתמרן בין כל הגורמים והצדדים המבקשים את קרבתו ובו-זמנית נוגדים וסותרים איש את רעהו:
- בראש וראשונה נענה הוא לכל הבקשות והדרישות של השותפים העתידיים לקואליציה: לחרדים, לאיתמר בן-גביר לבצלאל סמוטריץ' ולאריה דרעי.
- במקביל מתעלם ומתעמר בחבריו בליכוד: מקרב את הנאמנים ואומרי ה-הן, דוחק לאחור את מסרבי "הפולחן" ופוסל את המתחרים קוראי התיגר.
- מתכחש לקיומה של התקשורת הישראלית ומנגד מעניק ראיונות לכל דורש בתקשורת הזרה כדי להרגיעם ולספר להם בשפתם שהוא אינו מתכוון לקיים אף הבטחה מכל אלו שעליהם מדברים השותפים לממשלה העתידית.
בניגוד לדרכו ואופיו לדבר בכל הזדמנות ומעל כל במה, הפעם הוא גזר על עצמו בבית שתיקה מוחלטת. הוא אינו משתף, אינו מסביר ואינו מספק שום מידע, לא אודות השמועות המתרוצצות בכל אמצעי התקשורת והרשתות. בוודאי לא על כוונותיו או מהלכיו בנושאים חשובים ומרכזיים המטרידים את העם. אין הסבר לשתיקתו הרועמת זולת זלזול בכל הסובב אותו לרבות בציבור שבחר בו.
לבסוף נשאלת השאלה האם וכיצד יצליח לממש את הבטחותיו לשותפיו בקואליציה? וכיצד יוכל להוציא אל הפועל את כוונותיו ודרישותיהם הנוגדות וסותרות זו את זו. התשובה והפתרון מושתתים על הכללים שטווה:
א. לפצל ולפורר את מבנה משרדי הממשלה, לחלק נתחים מהם לגורמים שונים כדי ליצור מהומה ומבולקה על-ידי מתן זכות "וטו" לכל ממונה על אחד הנתחים במשרד. התיקו יחייב הבאת הנושא לפשרה והכרעה אצל ראש הממשלה.
ב. היריבות בין השרים יורשי הנתחים ורסיסי המשרדים תקיים את הכלל של "הפרד ומשול" והרי לכם חיזוק למעמדו ותדמיתו שלו כגורם אחראי ומפשר.
ההישג והניצחון של נתניהו יהיה השגת כיסוי ואליבי לכוונות הזדון שרקם מראש, ריסוק המשרדים ישכח והוא יוכל לטעון כי כל ההחלטות ופעולות הממשלה הן אינן המדיניות שלו אלא כורח ותוצאה של פשרה דרישות מרכיבי הקואליציה. ומה עם גורל המדינה? התשובה: זה לא עלה ולא נדון בתוכניות, הוא יתפנה לזה עם סיום/ביטול משפטו.
