שרת הפנים לשעבר, איילת שקד, ביומה האחרון בממשלה הקודמת, חתמה על גירושו ממדינת ישראל של סלאח חמורי לצרפת. חמורי, תושב מזרח ירושלים, בעל אזרחות צרפתית הואשם והורשע בתכנון להתנקש בחייו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל.
אל מול התקדימים שהובילה איילת שקד, כולל גירוש משפחות מחבלים, חייבת להיות תגובה יצירתית במסגרת חוקי מדינת ישראל ביחס למחבלים אזרחי מדינת ישראל אשר ביצעו פיגועים וריצו את עונשם. חגיגות שחרורו של המחבל מהכפר עארה שבוואדי עארה, בלב ממדינת ישראל, הן אצבע עמוקה בעין של אזרחי מדינת ישראל, הן סטירת לחי מצלצלת להרתעה, למשילות.
בלב מדינת ישראל, בצהלולים, צעדת ניצחון. כשדגלי אש"ף מונפים, נישא על כתפי המוני אזרחים ישראלים בעלי תעודת זהות כחולה, המחבל הנתעב, חוטף ורוצח החייל אבי ברומברג, גיבור בעיני ערבי ישראל ובעיניי הרשות הפלשתינית. באותה השעה כשהשמחה בוואדי עארה בשיאה חגגו בעזה, ביהודה ושומרון, ערביי הרשות, בחלוקת סוכריות ומאפים לרגל האירוע. הקשר המחבר בין ערביי ישראל לאחיהם תושבי הרשות הפלשתינית לא היה מובהק כל כך מעולם.
המחבל הנתעב מצהיר כי היה יושב בכלא עוד ארבעים שנה. לא רסיס חרטה, לא בדל חזרה בו ממעשהו הנתעב. כארים יונס ממתין לשחרורו הקרוב מאוד של שותפו לרצח החייל, בן דודו מאהר יונס, כדי שחגיגת הבושה ומסיבת החרפה תהיינה מושלמות.
המחבל הנישא על כתפי דור המחבלים הבא, המניף בידיו בבטחה את דגל אש"ף, זכה גם לביקור של ראשי הרשות הפלשתינית שהגיעו להעניק לו שי ולהרעיף עליו סופרלטיבים על היותו גיבור פלשתיני ולא מחבל מתועב. מהללים את הטרוריסט על שחטף ורצח חייל יהודי. גם פוליטיקאים ממדינת ישראל, ראשי רשויות, להקת הדבקה הישראלית הגיעו לאוהל השמחה לכבוד המחבל המתועב, לחבק, להלל, לפאר ולרומם. "אני מצדיע לבני עמנו הגדול שנאבק כבר מאה שנים מבלי שהרים דגל לבן", זו הייתה הצהרתו הראשונה של המחבל, אזרח מדינת ישראל.
מעשים דרסטיים
לפני ארבעים שנה חטפו ורצחו שני בני הבליעל, אזרחי מדינת ישראל, את החייל אבי ברומברג. בהיעדר מימוש עונש מוות למחבלים, נכלאו למשך ארבעים שנה. ארבעים שנה בה בני משפחת החייל זוכרת, כואבת ומתגעגעת לאבי שלהם. ארבעים שנות חידלון, ואבי הוא תמונה מצהיבה בשחור לבן כשבני הבליעל נהנים מחופש, נישאים על כפיים, חיים.
שר הביטחון, יואב גלנט, שלל את כניסתם של שלושת בכירי הרשות הפלשתינית בהגיעם לברך את המחבל הנתעב, שוטרי משטרת ישראל עצרו את חגיגות שחרור המחבל בעארה, החרימו דגלי הרשות. ועל אף זאת, ראוי שהממשלה החדשה תגבה מחיר, על-פי החוק, ממחבקי המחבלים, תפעל במהירות ובנחישות לשלילת אזרחותם הישראלית של המחבלים, תפעל לגירושם ממדינת ישראל.
מעשים דרסטיים, על-פי חוקי המדינה, הם מחויבי המציאות במיוחד אחרי ימי הזעם והפרעות בימי מבצע "שומר חומות", הימים האפלים בהם חלק מהאזרחים הערבים בערים המעורבות במדינת ישראל ביצעו מרד במדינה, סמליה ופוגרומים באזרחיה היהודים.
המחבלים והמיעוט הרצחני מקרב ערביי ישראל, המורדים במדינת ישראל, הפוגעים בסמליה, מביטים בתגובתה של הממשלה החדשה, זו שנבחרה כדי למשול, כדי להשיב את הביטחון לכלל אזרחי ישראל, וממתינים לתגובתה. לכן נדרשת תגובה עוצמתית אל מול שחרור שני המחבלים. את החגיגות יוכלו השניים לקיים בעזה או ברמאללה, לא בלב מדינת העם היהודי, מדינת ישראל היהודית דמוקרטית.
המראות של מחבלים צוהלים מונפים אל על ובידיהם דגלי הרשות, הם מחזה שאסור לו שיתרחש שוב במדינת ישראל. במציאות בה ראשי הציבור הערבי בישראל רוטטים מהתרגשות עם שחרור מחבל מתועב, מתרגשים עד דמעות מהחסות שפרשה עליו הרשות הפלשתינית, הם חייבים להיות מוזמנים לחקירה על-ידי הגורמים האמונים על חקירות מסוג זה. אין לאפשר הזדהות וגאווה של ראשי הציבור הערבי בישראל עם המחבל וסייעניו. משילות זה לעצור את המחבל וסייעניו מבפנים ומבחוץ. משילות זה לגבות מחיר ראוי ונוקב ממי שמזדהים עם רוצח החייל.
