המסמכים המסווגים שנמצאו במוסך ביתו של ג'ו ביידן ובמשרד ששימש אותו לאחר שסיים את כהונתו כסגן נשיא, עוררו השוואה לפרשת המסמכים של דונלד טראמפ. ניו-יורק טיימס בוחן (13.1.23) את שתי הפרשות, למחרת הודעתו של שר המשפטים, מריק גרלנד, על מינוי פרקליט מלווה לפרשת מסמכי ביידן. במה המצב דומה? ברמה הבסיסית, בשני המקרים מדובר במסמכים מסווגים שהוחזקו שלא כדין. החוק מחייב להפקיד בארכיון הלאומי את מסמכי הבית הלבן מיד לאחר סיום כהונתו של הממשל. לאזרחים פרטיים לרוב אין רשות להחזיק מסמכים מסווגים ויש תקנות המחייבות לאחסן אותם בצורה מאובטחת. במה המצב שונה? יש הבדלים ניכרים בין שתי הפרשות, טוען הטיימס, החשוב שבהם – התנהלותם של טראמפ וביידן. טראמפ ועוזריו דחו את בקשותיו החוזרות ונשנות של הממשל להפקיד את המסמכים, בעוד פרקליטיו של ביידן דיווחו מיד על הבעיה והפקידו אותם בארכיון. להבדלים הזה יש השלכות משפטיות משמעותיות. היכן היו המסמכים? במקרה של טראמפ, מאות מסמכים מסווגים – לצד אלפי מסמכים בלתי מסווגים – הגיעו לאחוזתו בפלורידה, מאר-א-לאגו; חלקם התגלו בארון אחסון וחלקם במשרדו. במקרה של ביידן, מדובר במסמכים מסווגים בודדים שהתגלו במרכז פן-ביידן לדיפלומטיה, בו היה לביידן משרד בשנים 2019-2017. מסמכים נוספים התגלו כאמור במוסך שבביתו במדינת בעיר וילמינטגון שבמדינת דלאוור. איך הם הגיעו לשם? טראמפ לקח מסמכים באופן קבוע מהחדר הסגלגל לדירתו בבית הלבן. בימים האחרונים והכאוטיים של נשיאתו, כאשר ניסה להיאחז בה בכל דרך, חלק מהמסמכים כנראה נארזו עם חפציו האישיים ונשלחו לפלורידה. עדיין לא ברור כיצד מסמכים של ממשל אובמה הגיעו למשרדו וביתו של ביידן, אך הבית הלבן אומר שהם כנראה היו בארגזים שנשלחו בתקופת המעבר שבין הממשלים. ביידן עצמו טוען שהופתע לשמוע שהיו ברשותו מסמכים מסווגים. כיצד הבעיות נודעו? כאן יש הבדל ניכר, מסביר הטיימס. במקרה של טראמפ, הארכיון הלאומי הבין באביב 2021 שחסרים מסמכים וביקש אותם. לבסוף קיבל הארכיון 15 ארגזים ובהם גם מסמכים מסווגים; משרד המשפטים מצא מסמכים נוספים לאחר שקיבל צו לפשיטה על מאר-א-לאגו, וזאת בניגוד להצהרותיהם הכוזבות של נציגי טראמפ לפיהן כל המסמכים כבר נמסרו. במקרה של ביידן, הבית הלבן מסר שהמסמכים נמצאו בחודש נובמבר בעת פינוי המשרד במרכז פן-ביידן ושהארכיון מעולם לא ביקש אותם. בעקבות זאת, צוותו של ביידן בדק שני מקומות נוספים בהם עשויים היו להימצא מסמכים של ממשל אובמה, וכאלו נמצאו באחד מהם – ביתו. הבית הלבן טען שצוותו של ביידן דיווח מיד על גילוי המסמכים; גרלנד ציין שהדיווח הראשון למשרד המשפטים היה רק ב-20.12.22 והשני היה השבוע. כיצד הם הגיבו? שוב: בצורה שונה מאוד. לדברי הבית הלבן, צוותו של ביידן דיווח לארכיון הלאומי מיד עם גילוי המסמכים והעביר אותם למחרת, ומאז הוא משתף פעולה עם הארכיון ומשרד המשפטים, כולל בחיפושים הנוספים. לעומת זאת, טראמפ ועוזריו עיכבו את התשובה לפניותיו החוזרות והנשנות של הארכיון, ולאחר מכן לא מילאו בצורה מלאה את הצו ומסרו דיווחים כוזבים. משרד המשפטים טען בבית המשפט, כי מצלמות אבטחה במאר-א-לאגו תיעדו העברה והסתרה של מסמכים ממשלתיים. טראמפ ואנשיו טוענים שהחקירה פוליטית ובלתי לגיטימית. האם המסמכים בשני המקרים עודם מסווגים? קרוב לוודאי. טראמפ טען שהסיר את הסיווג מעל המסמכים לפני סיום כהונתו, אבל אין ראיות לכך ועורכי דינו לא חזרו בבית המשפט על טענה זו. בכל מקרה, הוא לא אמור היה ליטול עימו לפלורידה מסמכים ממשלתיים בכל סיווג שהוא. ביידן לא העלה טענה דומה (גם לסגן הנשיא יש סמכות להסיר סיווג) אלא טען שלא ידע מה תוכנם של המסמכים. בכמה מסמכים מסווגים מדובר? המספר גבוה בהרבה במקרה של טראמפ. על-פי מסמכי בית המשפט, טראמפ מסר לארכיון הלאומי 184 מסמכים מסווגים בשלב הראשון, 38 נוספים נמסרו בעקבות הצו וסוכני ה-FBI מצאו באחוזה עוד 103 מסמכים; בסך-הכל – 325 מסמכים. הבית הלבן מסר שאצל ביידן התגלו "מספר קטן" של מסמכים; לפי CBS מדובר בעשרה שהיו במשרדו בוושינגטון, ולא נמסר כמה נמצאו בביתו. מהן ההשלכות המשפטיות של הבדלים אלו? המידע עדיין אינו מלא, מציין הטיימס, אך נראה שיהיו הבדלים מהותיים. שאלה אחת היא האם הכשלים בטיפול במסמכים היו מכוונים; חוק הריגול מדבר על מי שבכוונה תחילה מחזיק ברשותו מידע מסווג ומסרב למסור אותו לאחר שנדרש לכך. סעיף אחר בחוק מדבר על "רשלנות חמורה" הגורמת להוצאת מסמכים ביטחוניים ממקום אחסונם הראוי. בבקשה לצו החיפוש במאר-א-לאגו ציין משרד המשפטים את חוק הריגול, כמו גם חוקים העוסקים בשימור מסמכים ושיבוש פעילות הממשל. גילוי המסמכים הנוספים בחיפוש מעלה את האפשרות לעבירות של הפרת הצו ומסירת הצהרה כוזבת.