מלחמת אחים - האם אנחנו בפתחה של "מהפכה" שתוביל לשלטון בנימין נתניהו על ההמונים? כמובן שלא, גם אם חברי אליטות מסוימות רוצים שנאמין שכך הוא. בארץ הדבר פשוט לא ייתכן - כי אנחנו לא אירן, קוריאה הצפונית, סין, עזה או סוריה. אנחנו גם לא חיים בשנות השלושים של המאה שעברה, וכל ניסיון להשוות את ישראל לעלית היטלר והנאצים לשלטון הוא מגוחך, מסוכן, אסור ופשוט לא נכון. אז מה בכל זאת קורה, והאם צריך לפחד מפני הבאות?
אנחנו חווים חוויה מיוחדת במינה: קבוצה שלקחה לעצמה כוחות וזכויות לא לה, הפכה אותם לדבר מחויב מציאות, ועכשיו כשחברי הקבוצה מרגישים סכנה ולו קלה שבקלות לאותה אופוריה השייכת רק להם, הם יוצאים לקרב להגן על היקר להם, כמו אימלדה מרקוס על אלפי זוגות הנעלים שלה והיא ובעלה על המילארדים שהם גזלו מהאוכלוסייה.
אין מדינת ישראל בסכנה קיומית בשל הרפורמה המוצעת לגבי הרשות השופטת. מי שיוצא להפגין - טוב לו, ומשם הוא ממשיך לבית הקפה או למסעדה הקרובה. אנשים עם פנאי בידם. פוליטיקאים שטעמו מהקצפת ורוצים אותה רק לעצמם. שופטים וחבריהם באקדמיה ובמדיה, שהפכו את ישראל לנשלטת ביד רמה, והם יהרסו את המדינה ברגע שהם יורגשו מאוימים. כך בדיוק היה עם פרופסור מאוניברסיטת בן-גוריון שקרה להחרים את המדינה, מוצריה, מוסדותיה ואנשיה, כך גם עם עיתונאי בעתון הארץ.
הרוב בארץ שצריך להשכים בבוקר ולצאת לעבודה יודע שהוא בחר במנהיגות שהבטיחה לו שינוי, ואת השינוי הוא מצפה לראות קורם עור וגידים, בין כל העצמות היבשות המרשרשות "ציץ-קיץ-ריש-רש-צ׳יק-צ׳ק-קיץ-ציץ", רעש כה רב, כמו של חבית ריקה המתגלגת לה במורד הרחוב. עמק שלם של עצמות יבשות הטוענות שהן "דברי אלוהים חיים" רק שכל המביט בהן יודע שאין בשר, גידים או עור עליהן, והן ממלאות עמק שלם. ראו איזה שוק חשות אותן עצמות: השמאל התרסק. השותפים לשלום של אוסלו לא רוצים שלום כי אם השמדת המדינה. שיפוטיות אקטיבית בסכנה של ממש כי העם רוצה להחזיר את האיזון בין שלוש הרשויות המחוקקת, המבצעת והשופטת. מה הלאה? ממש המדינה על סף תהום: כל האשליות מתנפצות לרסיסים. ואכן זה לא נעים להתעורר לאחר כמה עשורים ולהבין שכל אלפי הנעלים של אימלדה מרקוס, לאחר עשרים שנות שלטונו של בעלה פרדיננד של הפיליפינים, כל אותם 2,700 זוגות שעלו הון תועפות, מקומם במוזאון של מה שאסור שיקרה: לא בפיליפינים, לא בישראל, לא בארה"ב ולא בשום מקום אחר בעולם.
כמו נעליה של אימלדה מרקוס, גם השלטון האבסולוטי של מערכת המשפט היום במדינת ישראל יגיע לקיצו, וכולנו נוזמן לבקר במוזאון על אותם ימים. כמו אותם "תענוגות" ברומא העתיקה, של יין וסקס, כוח מוחלט ושגעונות מוחלטים של קליגולה וקיסרים אחרים, כך גם מגיע יומם של הראוותנות, המוזרויות והאכזריות של דברים שהתרגלנו אליהם - של דברים מגונים שהפכו לנורמה שכבר מזמן צריך היה לבער מהמציאות; והנה סופם בפתח והשפיות תחזור למחוזותנו.
"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה׳ אלוהיך נותן לך לשבטיך", נאמר בספר דברים ט"ז:18, אך כבר בספר שמות י"ח:21-26 אנחנו למדים על עצתו של יתרו חותן משה לבעל בתו ציפורה: "ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל, יראי אלוהים, אנשי אמת, שונאי בצע... את הדבר הקשה יביאון אל משה, וכל הדבר הקטון, ישפטו הם".
יוצא שכל ילד בישראל יודע מילדותו ששופטים בעם הם בעלי מעמד מיוחד עוד מימי התנ"ך, ואין עוררין על כך. אך אם היותנו "העם הנבחר" אין פרושה שאנחנו יכולים לשבת בחיבוק ידים ולדרוש זכויות לא-לנו, כך גם עם השופטים בעם. קיימת מחויבות בסיסית, והדרישות מאוד ברורות: אנשי חיל, יראי השם, אנשי אמת, שונאי בצע. דרעי לדוגמה פסול מלשמש שופט. אך בצע אינו רק בצע כסף, ונשיא בית המשפט העליון לשעבר, הפרופסור אהרן ברק, השתית את המושג "שיפוטיות אקטיבית" שהפכה לדורסנית ודרשנית, וכל שהיא מספחת לה כוח, כך תאבונה גובר, ממש כמו מפלצת.
למה דומה הדבר? עם קום המדינה, ניתן פטור משרות צבאי לתלמידים חכמים, אותם ניתן להגדיר בעגה חילונית: עילויים במדעי היהדות. במלאת יובל ומחציתו למדינה, מסתבר שכל אדם עם כיפה הוא "תלמיד חכם, עילוי, יחיד בדורו" וכך נתח שלם של האוכלוסייה בז, מתנגד ויעשה הכל בכדי לא לשרת בצה"ל. פשוט, להם מגיע יותר, לפחות מנקודת המבט שלהם, והם שכנעו את עצמם שהם צודקים לחלוטין, ואוי למי שיערער על כך - הם יכו אותו ברחוב, הם יתמרדו, הם ישבתו, הם יציתו את ההמונים וישביתו את פעילות הממשלה והמדינה. גם כשמנסים לטעון שאין הדבר טוב עבורם, הם מסרבים להסכית: הם מסתדרים בלי מתמטיקה, אנגלית או מדעים. הם לא בורים מוחלטים. נשותיהם עובדות כמו שפחות, אך גם את זה הם מסבירים. לכל יש תרוץ שלא רק מתקבל על דעתם, כי אם הפך לאמת שאין עליה עוררין.
כך בדיוק גם עם השופטים. הם בוחרים את עצמם. הם הרשות העליונה. הם החליטו שמותר להם להתערב בכל, ובמקום להיות שווי מעמד לרשות המחוקקת ולרשות המבצעת, הם הפכו עצמם לעליונים בקרב אחיהם. אם המשפט אמור להיות שווה לכל, מסתבר שאידיאולוגיה של מעטים היא שצריכה לקבוע, רק כמה חבל שאין אלו השופטים של פעם, אנשים מלומדים, הבקיאים במקורות, השואבים את השראתם מהמקורות ומההיסטוריה, ובמקומם התיישבו להם שופטים שהם קבוצה מהמרכז שמאלה, ובפסיקותיהם הרבה פעמים הם מתייחסים לדתיים-לאומיים או לציונים כאויבים בעוד שהערבים או הפלשתינים מקבלים העדפות יתר (מיד עולה דמותו של הנשיא האמריקני ביידן, המתייחס למחצית האוכלוסייה האמריקנית כאל אויבי העם, טרוריסטים של ממש - והם, כל פשעם שהם רוצים להפוך את אמריקה לנהדרת פעם נוספת). שנים שכך הוא, נטיות שהפכו לברורות לכל, וכאמור מי משגיח על השופטים?
הרשות השופטת בדיוק כמו החרדים המסרבים לימודי ליבה או לשרת בצה"ל מקובעת במציאות שהיא יצרה לעצמה, ולעזאזל העם. בבחירות האחרונות רצו מספר מפלגות על מצע שהבטיח שינויים במציאות השיפוטית בארץ שהגיעה למדרגת אבסורד מוחלט. מסתבר שלמדנו מהאמריקנים ואנחנו מחקים את כל ה"נפלא" שם באמריקה: אין יחידה צבאית רשאית לבצע צעד ללא יעוץ משפטי. אין משרד ממשלתי שיש לו או לשר בראשו הסמכות לעשות את המוטל עליו אם היועצת המשפטית (שלרוב היא שמאלה מהמרכז) לא אוהבת זאת. וראש הממשלה חייב להיות כפוף ולהשתחוות לפני הרשות השופטת, ואם לא - הרי תיק 1000, 2000, 3000, 4000 ועוד רבים אחרים, ומצא עצמך עם ראשך על סכין הגיליוטינה.
אז עכשיו מלחמה, מלחמת אזרחים. ראש הממשלה הקודם קורא למרי אזרחי. שופטי בית המשפט העליון בהווה ובעבר התגייסו גם הם להגן על כל היקר להם (ואין זה יושר מידות כי אם מעמדם וכוחם המוחלט). שרים בכירים בעבר מוציאים הודעות לעיתונות בוקר וערב, ואת חלק מאלו ניתן לשמוע מדי שעה בחדשות ברדיו. שמונים אלף יצאו להפגין. מאה אלף. המשק יושבת. כולם יפגינו, ואח"כ צריך יהיה לסוע לחו"ל לנפוש קצת. אם לא ילך בכוח, אז ישתמשו יותר בכוח. טוב להקריב את מדינת ישראל על מזבח האבסורד והכוח האבסולוטי. נשרוף את המדינה, כי התרגלנו שדרכנו היא אמת מוחלטת ואין בלעדה.
לנו אסור לוותר. לא, איני מתכוון לרפורמה של הרשות השופטת, כי אם אחד על השני. ברור שכל צד מתחפר בעמדותיו. השיח גלש כבר מזמן לפסים מסוכנים. מרי אזרחי, מלחמת אח באח, הכל מותר, ואת הכל מקדמים היום. היכן כל יפי הנפש שאמרו לנו ששיח מסוכן הוא שהוביל לרצח של רבין ז"ל? האם זה רק כלי נשק להשתיק את מחצית האוכלוסייה?
בואו ננשום עמוקות ונחשוב - אולי הרפורמה אינה סוף העולם? אולי יש דברים של טעם המוצעים? אולי כדאי לשתף פעולה, לנסות לעבוד ביחד? אולי כדאי לוותר קצת מהקיצון האחד וקצת מהקיצון האחר ולהגיע לעמק השווה? הלא להתקדם ביחד אינה אופציה-של-לוקסוס כי אם דבר הכרחי אם אנחנו רוצים לשרוד ולחגוג גם את שנת המאה והמאתים למדינה המודרנית.
בספר דברים נאמר לנו: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך אשר ה׳ אלוהיך נותן לך לשבטיך, ושפטו את העם משפט צדק". משפט צדק - ממשיך הכתוב ומדגיש: "צדק צדק תרדוף למען תחיה וירשת את הארץ אשר ה׳ אלוהיך נותן לך" (ט:ז:20) קצת ענווה דרושה גם לשופטי בית המשפט העליון, החייבים להגן על שלמות העם ועתידו, לא רק על כסאותיהם ומעמדם.
נראה שהיחיד המנסה להביא את כולם לחדר אחד הוא לא אחר מבנו של נשיא המדינה, בעצמו נשיאה ה-11 של מדינת ישראל, יצחק הרצוג. גם אם הוא שייך לצד אחד של הקשת הפוליטית, גם אם הוא מכיר מאוד בערך עצמו ומגיע משושלת "מלוכה" - הוא ממלא תפקידו נאמנה, בדיוק כפי שאלוהים מצפה, והוא מתמקד בעיקר ולא בטפל, ומשאיר הוא את האני בצד ומתמקד בעשיה כנשיא של כולנו, נשיאה של מדינת ישראל. גם השופטים אמורים להתנהג בדרך דומה, אך נראה שהם הסתנוורו מכוחם הבלתי מוגבל. אולי כדאי לעצור, לנשום עמוקות ולזכור שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו מלחמת אחים, ועלינו לדאוג למנוע אותה בכל מחיר, אפילו אם פרושו של דבר להסכים לרפורמה.
ולמי שדואג: אם אכן הרפורמה המוצעת תביא לידי דיקטטוריה, תמיד ניתן יהיה לצאת לרחובות למרי ומרד, למהפכה של ממש. כרגע זו מהפכה נוסח ביידן-של-אמריקה, שמטרתה להשתיק כל קול שלא מסכים עם הקול שלך, לדאוג לעצמי ולשריין את הכוח ביד כך שהוא מוחלט ולעד. כרגע כל שצריך לעשות הוא להרגע ולתת לממשלה החדשה ולכנסת לעשות את שנבחרה לעשות. זו לא מהפכה, וזה לא סוף העולם. זו דמוקרטיה אמיתית בפעולה.
