מובא בספר "בני יששכר" (מאמרי חודש שבט, מאמר ב' ראש השנה לאילנות): "... יש לרמז מה שקבלנו מרבותינו להתפלל על אתרוג כשר ויפה ומהודר שיזמין הקב"ה בעת המצטרך למצווה. כי הנה זה היום אשר עולה השרף באילנות, והוא כפי הזכות של כל אחד מישראל, הנה מה טוב ומה נעים שיתפלל האדם ביום ההוא ראשית יסוד הצמיחה שיזמן לו הקב"ה לעת המצטרך את פרי עץ ההדר, והנה תפילתו תעשה פירות, וזהו שרמז התנא באומרו לשון יחיד 'לאילן' להורות על האילן המיוחד המבואר בתורה למצווה".
ט"ו בשבט - חג אביב הטבע - כפי שהגדיר אותו הרב שמשון רפאל הירש בספרו במעגלי השנה ח"ב, מהווה הקדמה לראש השנה החל בניסן. ט"ו בשבט נקשר למעגל השנה החקלאי המונה את המועדים מפסח ועד לסוכות. מחזור חגים זה נובע מהמציאות המתחדשת באביב שהוא ראשית הפריחה, המשכו בעת הקציר וסיומו בחג האסיף.
מכאן הננו למדים שלמעגל השנה השלם הדתי, קיים גם שלב נוסף - ט"ו בשבט - שהוא הכנה לחג הפסח, וחג הפסח הוא הכנה למתן תורה. נמצא שט"ו בשבט הוא הכנה גם למתן תורה. נראה אפוא, שהוראתם של בעלי הסוד להתפלל בט"ו בשבט על אתרוג כשר, יפה ומהודר מכוון אותנו לסופו של התהליך אל חג האסיף (סוכות), שבו אנו נוטלים את פרי ההדר השלם והמהודר כאשר תחילתו של התהליך היא ט"ו בשבט.
ישנם הרואים בט"ו בשבט בהיבט נוסף כחג המהווה הקדמה לראש השנה החל בניסן, המחבר אותו למעגל השנה החקלאי הנמנה מחג הפסח ועד חג הסוכות. חג הפסח מלמד אותנו על התחדשותו של עם ישראל. התחדשות זו מקבילה לפריחה המציינת את בואם של הפירות בעקבותיה.
חג השבועות - חג הביכורים מלמד אותנו על הבשלתם של עם ישראל שראויים הם לקבל את התורה. הבשלה זו מקבילה להבשלת הפירות הראשונים והבאתם כביכורים וכתודה לה'.
חג הסוכות - חג האסיף מלמד אותנו על היאספותם של עם ישראל בהיותם במדבר והסתופפותם תחת ענני הכבוד אחרי יציאתם ממצרים וקבלת התורה. התכנסות זו מקבילה לאיסופה של התבואה אל הגורן ואל היקב. איסוף זה מלווה בתחושה של השלמת המהלך, השלמת התהליך. ובסיומו של המחזור החקלאי פנינו לקראת השנה החדשה.
יום זה מפורסם בסגולות, ויש עניין להתפלל ביום זה לזכייה לאתרוג נאה בחג הסוכות. ידוע שעם ישראל לדורותיו נהגו לאכול את האתרוג שברכו עליו בחג הסוכות ביום ראש השנה לאילנות, ויש שנהגו לעשות מיני מרקחה לאחר הסוכות ולהצניעם עד לט"ו בשבט. סיפורים רבים על הנהגותיהם של אדמורי"ם בט"ו בשבט ידועים לנו. ר' חיים אלעזר ממונקטש היה נוהג לערוך סעודה ביום ט"ו בשבט, ובסוף הסעודה היו מביאים לו צלחת פירות גדולה עם פירות שונים ובהם מונח האתרוג המבושל - שבושל ונכבש בליל ט"ו בשבט. הרבי היה מברך בורא פרי העץ על פרי משבעת המינים והיה טובל את הפרי בלחלוחית האתרוג ואוכל ומחלק למסובים.
מעשה נוסף על הרב נפתלי הירצקא מראצפערט, שהיה נוהג לומר את כל ספר תהילים מתחילתו ועד סופו ביום ט"ו בשבט, כשטעמו ונימוקו עמו להנהגה גבוהה, כי אז עת רצון הוא להתפלל לזכות לאתרוג נאה ומהודר. בספר יפה ללב כתוב שנהגו לעשות מאתרוג מרקחה בסוכר ולהעלותו בלילה עם שאר הפירות, ויברכו עליו אנשי הבית ואשה שהיא הרה ללדת או מקשה לילד יתנו לה מהמרקחה והוא סגולה שתלד ברווח ולא בצער.
מובא בספר "בני יששכר" (מאמרי חודש שבט) שאף אם אין לו לאדם אתרוג נאה מחג הסוכות יש עניין לאכול אתרוג או מרקחת אתרוג, והאוכלם בט"ו בשבט יזכה להשלים את שנתו. ונסיים בקטע מתפילתו של רבינו יוסף חיים מבגדד - ה"בן איש חי": "...שתברך כל אילנות האתרוג להוציא פירותיהם בעתם ויוציאו אתרוגים טובים, יפים ומהודרים ונקיים מכול מום...ויהיו מצויים לנו וכול ישראל אחינו בכול מקום שהם...".