השופטת: אופירה דגן-טוכמכר, בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב

המועד: יום רביעי, 2.1.2023, שעה 10:30

הנושא: קדם-משפט

עובדת באחד מסניפי איסתא טוענת שפוטרה שלא כדין בזמן הקורונה ותובעת 50,000 שקל על עוגמת נפש, בעוד חברת התיירות מצביעה על הנסיבות המוכרות היטב. כאשר נכנס המדור לאולמה של השופטת אופירה דגן-טוכמכר, היא עסקה במיקרו: החישובים והסכומים; מאוחר יותר נגיע למיקרו - נסיבות הפיטורים בהתחשב בקורונה. בשלב זה, כך נראה, הבקיאות של דגן-טוכמכר בפרטים אינה מלאה: "מה המשכורת הקובעת לשיטתכם?" - היא פונה לבא-כוח התובעת - "ממה נובע הפער הזה? 400 שקל, אני לא מצליחה להבין. אז איך חישבת פיצויי פיטורים 64,000 שקל? אם זו המשכורת הקובעת - כמה מגיע לה פיצויי פיטורים? כמה שנים היא עבדה? תגיד בדיוק כמה חודשים, שלא תהיה לנו מחלוקת. "אתם חולקים על התקופה?" - מגיע תורו של בא-כוח איסתא - לפי איזו תקופה אתם חישבתם? כמה חודשים? אני לא מבינה איך יכול להיות ויכוח. כמה חודשים זה חל"ת? אני עכשיו צריכה לחשב? מישהו יצטרך לשלם לי אם אני אצטרך להוציא מחשבון כדי לספור חודשים. נגיד שזה 18, אז פיצויי פיטורים מלאים [ובכל זה היא הוציאה מחשבון] זה 159,732. כמה היה בקרן על חשבון פיצויים? אז 21,000 שקל אתה טוען שזו ההשלמה; איך הגעת ל-64,000 שקל?", היא מקשה על בא-כוח התובעת. "כלומר, זה בלי העמלות. אבל זה לא משנה. אם היו מפרישים בגין העמלות, היה יותר בקרן. הפרשות חסרות אתה יכול לתבוע שבע שנים אחורה. לכמה פיצויי פיטורים יש הפרשות חסרות? את ה-7,000 [שקל] האלה אי-אפשר לתבוע פעמיים. איך שלא תסובב את זה, אין לך יותר מ-20,000 השלמה. נותרה מחלוקת על 10,000 שקל. בשביל זה צריך לנהל את התיק הזה, לנתח תלושי שכר, או שתיפגשו באמצע? תשלמו לה עוד 5,000 שקל. מה שיותר משבע שנים אחורה - התיישן, מת".

"היא קיבלה פיצויים, מה יותר מזה?!"

בא-כוח התובעת טוען שאין להביא בחשבון את הרווחים שצברה קרן הפיצויים, אך דגן-טוכמכר המנוסה מגיבה מיד: "מאיפה הבאת את זה? כל מה שהצטבר בקרן נחשב". באי-כוח הצדדים מתווכחים, דגן-טוכמכר מאפשרת זאת, מבררת עוד כמה פרטים ואז מגיעה לסוגיית הקורונה: "אני לא הייתי נותנת לה פיצויים; אתם נתתם", מעירה דגן-טוכמכר לנציגי איסתא. "כאשר המדינה שילמה חל"ת, ודאי שהיא לא רצה להיות מפוטרת. [אי-אפשר] לבוא ולהגיד בדיעבד 'פיטרו אותי' כשלא פיטרו אותה. היא רצתה לעבוד מהבית, כמו פרילנס. היא ביקשה לחזור, אבל בתנאים אחרים. לפחות מהמייל שלה, היא ביקשה לעבוד מהבית כפרילנסרית. אם הם משלמים לך כשאת עובדת מהבית" - פונה דגן-טוכמכר לתובעת - "למה שלא תחזרי למשרד? ברור שנגמר הביטוח הלאומי, ואז הם היו בנקודה שהיו צריכים להחליט אם מפטרים אותה או לא". בא-כוח איסתא מציין שהתובעת התפטרה בדין מפוטרת וקיבלה פיצויים, ודגן-טוכמכר מגיבה: "המעסיק לא חייב להחזיר אותה לעבודה, אז הוא משלם לה פיצויי פיטורים. הוא אומר: אני מעריך שבעוד חודש אני אוכל להחזיר אותך, אני לא רוצה לפטר אותך, אני רוצה שתישארי בחל"ת. עובד זכותו לא להסכים. יכול להיות שהם עוד לא ידעו אם סוגרים את הסניף. היא קיבלה פיצויי פיטורים, מה יותר מזה?! זכותה להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים! בתקופת הקורונה כל המשק היה בחוסר ודאות. בטח בתיירות ומסעדות איש לא ידע בין ימינו לשמאלו. מעסיק יכול להגיד: כרגע אני לא יודע מה יקרה. [לעובדת] לא נגרם נזק מהדבר הזה". דגן-טוכמכר חוזרת שוב ושוב על אותה נקודה ומוסיפה: "יש אנשים שמתאים להם להיות ב-stand by, [למשל] מי שיש לה בעל מאוד עשיר. [אבל] היא [התובעת] אומרת: לי זה לא מתאים - אז תקבלי פיצויי פיטורים. גם להם [איסתא] לא הייתה ברירה: אנשים לא קונים טיסות. אני מניחה שהם מחזירים [תחילה] את העובדים הכי יעילים".

"אז איפה רצית שישלבו אותך?"

עד כאן היינו מחוץ לפרוטוקול, וכעת דגן-טוכמכר מכניסה את טענותיו של בא-כוח התובעת: היו צריכים לזמן אותה לשימוע והפלו אותה מול עובדים שלא פוטרו. העובדת מאשרת שכל העובדים קיבלו בווטסאפ הצעה לעבוד במוקד הטלפוני. דגן-טוכמכר: "את ענית?". העובדת: "למה שאני אסכים? המוקד זה הרעת תנאים". דגן-טוכמכר: "אז לא רצית לעבוד במוקד. אז איפה רצית שישלבו אותך? שאלת אותם [לגבי הסניף בו עבדת]?". העובדת: "מה יש לי לשאול אותם? הם החליטו". דגן-טוכמכר: "למה את חושבת שלא החזירו אותך? שיקולים ענייניים? לא ענייניים?". העובדת: "לא ענייניים". דגן-טוכמכר: "רבת עם מישהו?". העובדת: "לא". דגן-טוכמכר: "אני לא מצליחה להבין את התיק. למעסיק יש זכות להחליט את מי הוא מפטר. מתי בית הדין מתערב? כשיש אפליה או שיקולים זרים. אין לי את זה בתיק הזה. הם לא יודעים מתי תיגמר המגיפה ומתי ייפתחו עוד סניפים. אני לא מצליחה להבין". אחרי עוד חזרות על אותם טיעונים והסברים, דגן-טוכמכר מביעה שוב את עמדתה: "כל מי שעיניו בראשו ראה שהענף הזה [תיירות] בהתמוטטות. אני לא רואה פה את חוסר תום הלב. שלא החזירו אותה - זה לא חוסר תום לב. "הגג שאני רואה בתיק הזה, יש חודש עד שלושה חודשים של אובדן משכורות. תצאו החוצה, תנסו להתפשר על התיק הזה. אני בטוחה שאיסתא רצתה לפתוח בחזרה את כל הסניפים ושיהיו המון הזמנות. כשהם אמרו שהם מקווים שבעוד חודש [יפתחו את הסניף] - הם באמת קיוו. היא הייתה יכולה לבקש לעבור לסניף אחר. יש פה שניים בטנגו. אי-אפשר להסתכל על המעביד כחסר תום לב; גם הוא בחוסר ודאות. תצאו החוצה ותנסו לדבר במקום לבזבז כסף על עורכי הדין. תוסיפו 20,000 שקל] על חשבון הפיצויים ועוד שתי משכורות. על זה לנהל את התיק? אין פה בשר בתיק הזה". בהמשך הם יחזרו ויודיעו שהגיעו להסכמה על 24,000 שקל.

"גם זה מקובל במקומותינו"

הצדדים יוצאים ודגן-טוכמכר עוברת לתיק הבא - עובד ניקיון שהועסק בבית הספר בליך דרך חברת כוח אדם. "קיימתם איזו הידברות? נסיון התחשבנות? אז איפה המחלוקת? זה תיק של חישובים", מבהירה דגן-טוכמכר. היא מבררת מיהם הצדדים הרלוונטיים ושואלת בקול מדוע מחקה את התביעה נגד עיריית רמת גן, לה שייך בית הספר. "אז אולי גבירתי תבקש להחזיר את עיריית רמת גן? אז תצטרכי לשלם הוצאות, כי לא הגבת בזמן לבקשת העירייה למחיקה על הסף". דגן-טוכמכר מכניסה לפרוטוקול בשם באת-כוח התובע את הבקשה להחזיר להליך את העירייה ואומרת שתיענה לבקשה, כפוף להוצאות. היא גם כותבת בשם התובע שהוא מבקש שזכויותיו יחושבו בהתאם לצו ההרחבה בענף הניקיון, ויש לה הצעה מעשית: "אז המחלוקת היא לחצי שנה; תסגרו על שלושה חודשים". העובד טוען שהתלושים שקיבל היו פיקטיביים וששכרו היה גבוה יותר. דגן-טוכמכר מבקשת לראות אותם ויש לה הרבה שאלות אליו: "באיזה שעות ניקית את בית הספר? מתי נכנסת ומתי הלכת? כל יום? גם ביום שישי? יש לך טלפון נייד שאתה הולך איתו כל הזמן? אתה יכול להגיד את המספר? איפה גרת כשעבדת בבליך? אז שעות העבודה זה לא בעיה לברר" - דרך איכון הפלאפון. כעת צריך לברר מה היה שכרו של התובע. "כמה הוא קיבל לשעה? 35 שקל כפל 250 שעות [בחודש]? תגיד בערך כמה קיבלת? שבע-שמונה?" - כן. "זה לא מסתדר כל כך עם השעות. יכול להיות ש[קיבל] גם צ'ק וגם מזומן, גם זה מקובל במקומותינו", מעירה דגן-טוכמכר בחצי חיוך. "משהו לא מסתדר. נראה לי שהם צריכים להשלים את הבירור העובדתי לגבי שעות העבודה, ככל שהתלושים לא משקפים את שעות העבודה או שהיה חלק במזומן. אולי יש את זה [דוח השעות] לבית ספר בליך או לעירייה. תבואו בדברים אחרי שיהיה דוח הנוכחות, תהיו יותר חכמים? תנסו להגיע להסכמות. לצורכי פשרה תמיד מסכימים על קצת פחות; שני הצדדים בדרך כלל מתפשרים פה". דגן-טוכמכר שולחת אותם לעשות שיעורי בית ולהודיע לה תוך חודש כיצד ברצונם להמשיך.

השורה התחתונה: בשני הדיונים דגן-טוכמכר לא הייתה בקיאה עד הסוף בכל הפרטים, להם יש חשיבות רבה בתיקי עבודה. הדיון על איסתא נמשך הרבה יותר מהנחוץ, כאשר הן הצדדים והן דגן-טוכמכר חזרו שוב ושוב על אותן אמירות וטענות. הדיון השני היה יעיל בהרבה, אם כי התברר שחסרים הרבה נתונים משמעותיים - ורק דגן-טוכמכר הציפה זאת לצדדים. דגן-טוכמכר יוצרת אווירה עניינית ואף נעימה, ודומה שגם בכך סייעה להסכמות בתיק איסתא.

יעילות: 8.

מזג שיפוטי: 8.