כשרימון, מנגו ולימון פורחים בגינתי יחד עם פומלה - רק משפחתי והדבורים עולזים. "השקדיה פורחת / ושמש פז זורחת, / ציפורים מראש כל גג / מבשרות את בוא החג. // ט"ו בשבט הגיע / חג לאילנות. / ט"ו בשבט הגיע / חג לאילנות. // הארץ משוועת / הגיעה עת לטעת, / כל אחד ייקח לו עץ / באִתים נצא חוצץ. // ט"ו בשבט הגיע ...". // (קישור: ). שיר הילדים, שכתב ישראל דושמן, והלחין מנשה רבינא, היה חלק מילדות בני דורי וקודמיהם, וסימל את מקומה המיוחד של השקדייה (שקד מצוי, בלשון הבוטנאים) בארצנו, שלפריחתה יש ערך גדול, טקסי - ממש כמו פריחת הדובדבן ביפן. השקד נזכר ארבע פעמים במקרא. את השם, "שקדייה", חידש, כנראה, לוין קיפניס בשירו, "לשנה טובה, שקדייה" (1920). למרות שפירותיו המזינים נשמרים לאורך זמן, לא זכה השקד להיכלל בשבעת המינים, שהשתבחה בהם ארץ-ישראל, כך כותב אתר "צמח השדה". השקד מצא את עצמו בקבוצה המכובדת "זמרת הארץ" - הפירות המשובחים, שהביאו בני יעקב מתנה ליוסף במצרים. "וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ מִזִּמְרַת הָאָרֶץ בִּכְלֵיכֶם וְהוֹרִידוּ לָאִישׁ מִנְחָה מְעַט צֳרִי וּמְעַט דְּבַשׁ נְכֹאת וָלֹט בָּטְנִים וּשְׁקֵדִים (בראשית מ"ג, פסוק י"א).

ערך תזונתי גבוה

השקד שייך למשפחת הוורדניים, שנפוצה בכל רחבי העולם, ויש בה כמה וכמה צמחי תועלת. אחד ממאפייניה - פריחה ללא עלים, המופיעים רק לאחר תום הפריחה, שנמשכת בשקד שבעה עד עשרה ימים. למרות שמו ולמרות חגיגות ט"ו בשבט, המציינות את אמצע החורף, לא תמיד מדייק השקד לפרוח לקראת החג. האתרים היפים ביותר לחוות את הפריחה, ולצלמה, ממליץ אתר "צמח השדה" - ליד חורבות של שרידי חקלאות ישנה, בבוסתנים עתיקים, ובמטעי שקדים תרבותיים. בישראל גדלים ארבעה מיני שקד בר, וגם לבוטנאים קשה להבדיל ביניהם. השקד המצוי (ה"תרבותי") הוא, למעשה, "מוטציה לא-רעילה" של צמח הבר. בעבר השתמשו בשקד הערבי ככנה להרכבת השקד התרבותי, וכיום משתמשים בזנים מתורבתים ככנה. זרעי שקדים, שאינם מורכבים, או של מיני הבר, מרים ומסוכנים לאכילה, כיוון שהם מכילים את החומר הרעיל אמיגדלין. באכילת זרע כזה משתחרר הרעל ציאניד. בצעירותו, הפרי ירוק, עסיסי, רך ואכיל (גם על קליפתו הירוקה). עם הבשלתו הוא מתקשה. אחרי פיצוח הקליפה הקשה, אוכלים את זרע השקד, שיש לו ערך תזונתי גבוה. הוא עשיר בסיבים תזונתיים, הגורמים לתחושת שובע, ומכיל גם חלבון, סידן, ויטמין E, מגנזיום ושומן לא-רווי. אכילת שבעה עד תריסר שקדים ביום, ממליצים הרופאים, מסייעת לשמירה על כלי-הדם והכולסטרול בגוף. לפי הרפואה ההודית, אכילת שקדים מסייעת לתפקוד המוח.

חג הנטיעות

מקורות ראשונים לציון חגיגי של ט"ו בשבט מופיעים בתקופת הגאונים. ביום הזה תיקנו פיוטים בתפילה להצלחת יבול האילנות. בגלות הפך ט"ו בשבט לחג הגעגועים והכיסופים לארץ-ישראל, ונהגו לאכול ולשבח בו את הפירות הגדלים בארץ-ישראל, ובעיקר, את שבעת המינים. המקובלים כתבו את סדר ט"ו בשבט, שבו יש "סוד עמוק" סמל ומסר, הצפון בכל אחד משבעת המינים. הסדר הזה בגרסאות שונות נהוג עד היום. עם חידוש ההתיישבות היהודית בארץ בעת החדשה, הוסב ט"ו בשבט לחג הנטיעות. ראשונים חגגו אותו בשנת 1890 תלמידי בית-הספר בזכרון-יעקב בראשות המורה והסופר זאב יעבץ. בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות על ט"ו בשבט כחג הנטיעות, והקרן הקיימת אימצה זאת.

חוויות

ראוי לזכור, כי השקד עץ מוגן ואסור לקטוף את פרחיו, את ענפיו ואת פירותיו. לפי אתר "צמח השדה", המקומות היפים ביותר בארץ לתור אחר פריחת השקד הם:

• ראש-פינה ליד בית-הקברות והעיר העתיקה.

• פארק איילון-קנדה בקטע בין שער-הגיא למחלף לטרון.

• בוסתני גמזו ביער בן-שמן, תחת תל גמזו לכיוון צפון, בגיא קטנטן, שבו פורחות שקדיות בגוונים שונים.

• סביב העיר מודיעין ממערב לעיר מודיעין ומדרומה פזורות חורבות. גם ליד המרכז המסחרי בשילת יש כל שנה פריחה יפה בבוסתן מוזנח.

• חורבות הכפר ליפתא (מערב ירושלים).

• הסטף.

• יער בית-קשת.

• כרמי שקד נטועים ברחבי הארץ.