לצערי, במסגרת לימודי ההיסטוריה בבתי הספר, לא לומדים על רוסיה וברית המועצות. לכן, אינני בטוח ששר החינוך יואב קיש מכיר את המושג" קומיסר". קומיסר הוא תפקיד שהיה קיים בצורות שונות בצבא הרוסי, ומטרתו הייתה פיקוח על המשמעת הפוליטית של קציני הצבא.
מר קיש הפך בשבוע שעבר את לשכתו ללשכת קומיסרים. הוא הורה לראש לשכתו בשבוע שעבר, בעיתוי שאיננו מקרי, מיד אחרי הפגנת תלמידי העיר תל אביב, לדרוש מכל בתי הספר בישראל לאשר כל מפגש פוליטי עם לשכתו, מראש! כן. קראתם נכון!
ראש לשכת שר החינוך הוציא מכתב למנהלי המחוזות, בו הוא מכפיף את כל המערכת לצרכיו ולרצונותיו הפוליטיים. וכך כתוב במכתב: "אין אישור לאף גורם פוליטי להיכנס לשטחי מוסדות השייכים למשרד החינוך במישרין או בעקיפין - ללא אישור לשכת השר". כאמור, לשכת קומיסרים.
יש אולי מי שייטענו שכל זה בא במטרה לוודא שלא נעשה ניצול לרעה של המערכת להחדרת מסרים חד-צדדיים או כאלו שאינם מתאימים לרוח החינוך הממלכתי. אבל נושא זה כבר נידון והוגדר די טוב בחוזר מנכ"ל. המערכת מאפשרת כניסת גורמים פוליטיים וחברתיים שמציגים עמדות מגוונות, באופן מאוזן, ושלא חורגות מערכי הממלכתיות (כלומר לא שוללות את קיומה של ישראל כמדינת העם היהודי וכו'). האחריות על כך היא על הצוותים החינוכיים.
קיש לא סומך על הצוותים החינוכיים. הוא מפחד. הוא מפחד מאובדן שליטה. הוא מפחד שיש במערכת החינוך מנהלות ומנהלים שהערכים הליברליים עדיין חשובים להם. הוא מפחד שאם יסבירו לתלמידים על ה"רפורמה" המשפטית שהממשלה מתכננת, הם עלולים להבין שיש כאן בעצם הפיכה משטרית. הוא מפחד שיש בתל אביב דור של תלמידים שלא מחזיק בדעות "נכונות" כמו הדעות של שותפיו אבי מעוז ואורית סטרוק. תלמידים שלא רוצים לדחוף את חבריהם הלהט"בים בחזרה לארון. שלא רוצים שיפרקו להם את המדינה לפני שיגיע תורם להיות חלק מהפלא שנקרא "המפעל הציוני". שלא רוצים להיות אלו שיספרו לילדיהם שכשהם היו ילדים, ישראל עדיין הייתה דמוקרטית, ליברלית וחופשית. ואולי, רק אולי, הוא גם מפחד שאחרי שפירקו לו את משרד החינוך מתחת הידיים, לא נשאר לו על מה להיות אחראי.
אז הנה, הוא מצא על מה להיות אחראי - לשכתו אחראית עכשיו על הנאמנות הפוליטית. הוא יוכל לאשר רק לנציגים מצד אחד של המפה הפוליטית להיפגש עם תלמידים. הוא יוכל לבחון באלו בתי ספר יש נאמנות פוליטית אליו ולשותפיו, ולבנות תבחינים שייתנו להם הטבות ותוספות תקציביות, בעוד שמאלו שלא יהיו נאמנים, יישללו תקציבים אלו. נשמע לכם מופרך? אולי, אבל אם יחליט, מי ימנע בעדו? אחרי ביטול עילת הסבירות וחקיקת חוק היועמ"שים, לא יהיו שומרי סף ולא יהיה מי שיעצור אותו.
גם מי שתומך פוליטית בקיש, צריך להיות מודאג - נניח שקיש יהפוך להיות ליברל פלורליסט המתיר כניסת פוליטיקאים מכל קצות הקשת הפוליטית לכל בתי הספר (במקרה כזה אין צורך בהוראה שלו, אבל נניח), הרי שאיננו יודעים מה יעשה השר שיבוא אחריו. פיקוח אבסולוטי מסוג זה, ועוד בידיו של פוליטיקאי, צריך להדיר שינה מעיניו של כל אדם שוחר דמוקרטיה. כך נראית סכנה לדמוקרטיה.
בברית המועצות הפיקוח הפוליטי, הקומיסרים, היו בצבא. מר קיש הלך צעד רחוק יותר, והכניס את הקומיסרים שלו למערכת החינוך. אם לא נתנגד לזה עכשיו, אחר כך יהיה מאוחר מדי. אם לא נשמיע קול זעקה חזק עכשיו, מערכת החינוך, החבולה והמפורקת לחלקים, תהפוך להיות מנגנון פוליטי מפלגתי שנשלט על-ידי אדם אחד.