להיות יהודי - ישראלי בארץ חמדת האבות, בארץ ישראל ובמדינת ישראל זו זכות. זכות עליה חלמו דורות, אליה נשאו עיניהם דורות, כספו וערגו מיליוני יהודים בכל מקום בו היו על פני האדמה, ברגעי האימה וברגעי תור הזהב, בימי החושך והצלמוות וברגעי השחרור, ברגעי החורבן וברגעי התקומה, היא ציון, הארץ המובטחת. יהודים מכל המינים, מכל הצבעים, מכל ההשקפות, מכל המעמדות, בכל הזמנים התפללו, כל אחד בדרכו, לשיבת ציון. לחונן את עפרה של מדינת היהודים. חלמו לחיות במדינה בה יהיו חופשיים בארצם ובמולדתם, בני חורין.
לפני שבעים וחמש שנים התגשם החלום, העם הגולה בתפוצות זכה לשוב לביתו, למולדתו, לארצו, זכה להיות שוב בן-חורין, זכה להניח את מקל הנדודים, זכה לבנות ולהיבנות. מחיר שיבת עם ישראל למולדתו ההיסטורית היה גבוה מאוד. מחיר של שכול ואלמון, תוגה וצער, סאת הייסורים גדשה ומנת המכאובים הייתה למגש הכסף עליו הוגשה מדינת היהודים לבניה השבים ממסע הגלות הארורה לבנות את הבית היהודי.
והנה, חלק קטן אשר זוכה לתהודה ציבורית, בהם בניהם ובנותיהם של היהודים אשר גמעו עד תום את כוס תרעלת הגלות, עסוקים באחרונה בתהליך הקאת עצמם מהארץ הטובה, מאיימים בנטישתה, בעזיבתה, בירידה בקומה זקופה. בקרב היורדים, ממשפרי איכות החיים ועד סרבני קבלת תוצאות הבחירות, מתה הבושה וצומחת הגאווה על המילקי הזול והבריכה בחצר הדירה המרווחת, על משיכת השקעות והעברתם למדינות זרות.
היורדים הבודדים ביקשו ליהנות מקוטג' חמישה אחוז בחצי מחיר במדינות הזרות, ממשיכיהם, עטפו בהמשך את העילות לירידתם מהארץ כמי שרואים עצמם כחלק מהכפר הגלובלי, שוחרי רוח התרבות העולמית המתפתחת. אחריהם הגיעו האידאולוגים אשר מסבירים כי מדינת ישראל סיימה את תפקידה, אלו הפוסט ציונים, אשר אוצר המילים שלהם מסתכם בפשיזם, כיבוש, גזענות, אפרטהייד, חוסר שוויון, עליונות יהודית.
אל הגלריה הלא מרשימה של "הנפולת של הנמושות" כפי שהגדירם, ראש הממשלה המנוח, יצחק רבין, מצטרפים גולים חדשים, סרבני קבלת תוצאות הבחירות הדמוקרטיות. היורדים החדשים, המאיימים והמבצעים, בהם בעלי המאה הבטוחים כי הם גם בעלי הדעה, אינם מסתפקים רק בקריאות למרד מיסים, למרי אזרחי, למלחמת אחים, לאחוז נשק, לסרב פקודה, להחיל דין רודף, לשבות, יש בהם גם המטיפים לירידה מהארץ בשל תוצאות הבחירות שאינן לרוחם.
מדינת ישראל אינה שייכת לעשירים או לעניים, לליברלים או לשמרנים, למתיישבים בחלקי מולדת או לקיבוצניקים, לחילוניים או לדתיים, לעולים החדשים או לוותיקים, למיעוטים או ליהודים, מדינת ישראל היא מדינתו של כל יהודי בכל מקום ובכל עת. מי שיונק את מקור חיותו מהשורשים העבותים, החזקים והמשורגים של עם הנצח אינו יורד, אינו נוטש, אין סיבה בעולם שיגלה מרצון ממולדתו.
מי שהמעיין ממנו הוא שואב הוא מעיין גידולי המים, אשר כל רוח מצויה יכולה לעקרו ממולדתו, אינו זקוק לסיבות משמעותיות כדי לרדת מהמולדת, די יהיה אם תוצאות הבחירות הדמוקרטיות לא יהיו לרוחו. מי שיבחר להפנות עורף למולדת אבותיו, מי שיבחר להטיף לנטוש את ארץ היהודים היחידה בעולם, הוא גידול מים, הוא היהודי הנודד החדש עם חשבונות בנק עתירי ממון, אנטי פטריוט מוצהר, ציוני על תנאי, ישראלי בערבון מוגבל.
יהודים גאים, ציונים, פטריוטים, חשים אהבה ללא תנאים למכורתם, חשים אחריות, ערבות, חשים את הארץ הטובה והאהובה הזו גם אם יש בה מחלוקות, השקפות שונות. זוכרים שבכל מקום בעולם יהיו אורחים נוטים ללון, גולים מרצון, רק בארץ ישראל יהיו בני בית ללא תנאים, לא אורחים על תנאי. גם אם הם טרקו את הדלת בפני מדינת ישראל, נטשו את הציונות, ההעניקו גט כריתות לישראליות, מדינת ישראל אינה מוותרת עליהם, לעולם. כאן ביתם היחיד להם לבניהם ובנותיהם, נכדיהם ונינותיהם.
