לא כאן המקום למנות את השרשרת הבלתי נגמרת של התנהלותו האנטי-דמוקרטית בעליל של אהרן ברק לאורך למעלה משלושים שנות פעילותו כיועץ המשפטי לממשלה, כשופט וכנשיא בית המשפט העליון. האיש ברוך הכישרונות הזה בעט שוב ושוב ובאופן שיטתי בכל סממן דמוקרטי - כמו היה זה כדור סמרטוטים. אבל בכישרונו המניפולטיבי והרטורי ידע ברק להקיף עצמו בחגורת הגנה דביקה ושמנונית של מעריצים ואומרי הן, שטומנים ראשיהם עמוק בחול, וסוגדים לו ולדרכו עד ימינו אלה, הפעם נדבר על הצעתו האקטואלית של ברק להיחלץ מהמשבר החוקתי החמור הפוקד את המדינה, וזאת - בכך שייפסק ההליך הפלילי נגד נתניהו - באמצעות הסדר טיעון שבמסגרתו יהיה על נתניהו ללכת הביתה.
במילים אחרות, האיש שהמציא את הדמוקרטיה מציע שראש הממשלה יילך הביתה בלא משפט. זו המשמעות המעשית של הצעת ברק - אם מקלפים ממנה כמה מילים מכובסות. ובכן, עם אלו ערכים דמוקרטיים משתלבת הצעתו של ברק לסלק ראש ממשלה מכהונתו בלא משפט? הרי בג"ץ כבר הכשיר את כהונת נתניהו, תחת כתב אישום, ברוב שופטים של 11:0, הלא כן? האם ברק לא מכבד את הכרעת בג"ץ?
הנה כי כן, אליבא דשופט ברק הכל כמובן שפיט - למעט במקרים שבהם הפרקליטות מסתבכת בחישובים ובמהלכים שאפילו שחקן שש-בש לא היה מסתבך בהם.
הרי אין מחלוקת שנתניהו לא מואשם בנטילת שוחד בסטיפות של כסף מתחת לגשר, ולכן הוכחת השוחד המיוחסת לו טומנת בחובה פוטנציאל הסתבכות משפטית שלא קשה היה לחזותה - אלא אם כן הפרקליטות הגישה את כתב האישום מתוך כוונה מודעת ומראש לסגור הפרשה בעסקה בלא לנהל תיק הוכחות. שהרי אין כמו תובעי הפרקליטות להכיר היטב את שיטותיהם של שופטים כאלה ואחרים, שבמהלך המשפטים המתנהלים בפניהם - מציעים לבאי-כוח הצדדים לרדת לקפיטריה לכוס קפה...
האם הפרקליטות הייתה מסתכנת בהגשת כתב אישום כמו זה שהגישה נגד ראש הממשלה - לו ידעה לאן יתגלגלו העניינים שכך יסבכו את המדינה? השאלה מיותרת. לא יהיה זה הימור אם נעריך שיועמ"ש בדמותו של אליקים רובינשטיין היה סוגר את התיק של נתניהו ב-"נו נו נו" ובלא כתב אישום. גם סגירת תיק האי היווני נגד ראש הממשלה שרון נעשתה - כך נראים הדברים - תוך אקרובטיקה משפטית עם צוקהרה לאחור מבית מדרשו של היועמ"ש דאז מני מזוז.
אבל כאשר היועמ"ש אהרן ברק מציע לסיים המשפט של נתניהו בעודו באיבו בעסקת טיעון - הוא יודע היטב על מה הוא מדבר - באשר הוא זוכר היטב כיצד, כיועמ"ש, הוא יזם וסגר עסקה עם אשר ידלין, וזאת כדי לחסוך מעצמו הסתבכות אישית רצינית - אילו היה מתנהל נגד ידלין משפט "באורך מלא".
כדי כך היה חשוב לברק לקבור את הפרשה של ידלין בלא משפט - עד שהוא לא בחל בנקיטת צעדים לא מקובלים ולא ראויים - הנוגדים ערכים דמוקרטיים מובהקים (כמו רתימת העיתונות לקשר שתיקה, הפרת זכות הציבור לדעת וכיוב').
הגיעו הדברים לידי כך שברק הרהיב עוז בנפשו להוליך שולל - ממש כך - את מליאת הממשלה (ממשלת רבין) ולדווח לה - בכתב ובעל פה - שידלין, שכבר התמנה ע"י הממשלה לנגיד בנק ישראל, מכחיש מכל וכל את העבירות המיוחסות לו, וזאת - למרות שבאותו הזמן ידלין כבר הודה גם הודה, ואף הפליל עצמו בעבירות נוספות שהוא לא נחשד בהן מלכתחילה.
וכיצד הודאתו של ידלין הייתה עלולה לסבך את ברק? היא הייתה עלולה לסבכו כיוון שחקירת ידלין התנהלה תוך מעורבות אישית ובמעקב קרוב של ברק, שהסיע במכוניתו את ידלין למקום החקירה, ובהמשך אף הציע לידלין לעבור בדיקת פוליגרף שבמהלכה נשבר ידלין והודה במיוחס לו.
אלא שהחקירה בפיקוחו של ברק התנהלה תוך הפרה בוטה של "תקנות השופטים". כלומר, בלא שידלין הוזהר מראש כי זכותו לשמור על זכות השתיקה, ואין הוא חייב לומר דבר אלא אם רצונו בכך, וכל מה שיאמר עלול לשמש נגדו וכו' וכו' (בהקשר זה יודגש, שהודאתו של ידלין הייתה קבילה בבית המשפט - כיוון שדוקטרינת "פירות העץ המורעל" לא חלה במשפט הישראלי). וכך, כדי להסתיר את פגעיה החמורים של החקירה שנערכה בפיקוחו, ברק ממש הפך עולמות כדי להגיע עם ידלין לעסקה שבמסגרתה הוא יודה בעבירות המיוחסות לו - למרות שכאמור ידלין כבר הודה בהן בחקירתו והיה ניתן להגיש את הודאותיו לבית המשפט.
ברק, שגם לפני פרשת ידלין הסתבך, כיועמ"ש, בהתנהלות בלתי תקינה (כלפי בג"ץ) וספג בשל כך ביקורת ציבורית קשה ופוגענית, הבין אל נכון שהפעם הוא יתקשה לשרוד בתפקידו - אם דרכי החקירה המשובשות של ידלין ייחשפו לאור השמש בבית המשפט. וכך - המוצא של ברק מן התסבוכת היה בדמות עסקת טיעון שקברה את הפרשה על קירבה וכרעיה - כמו לא באה לעולם. ובכן, מה ניתן ללמוד על יחסו - האמיתי - של הכהן המשפטי הגדול שקם אי-פעם לעם היהודי לערכי הדמוקרטיה? נצטט כאן מדבריו של ברק עצמו שאמר פעם כי:
"המשפטן הטוב מודע לכך, כי לעתים הפתרון של בעיה משפטית אינו "נתון" שאין להתווכח עימו, אלא חומר היולי, שניתן לעצב את דמותו בהתאם לצרכים".