מסתבר שאפשר לקבל החלטות בכנסת
1 והשמיים אינם נופלים. בעיני אין ספק שההפגנות הן ביטוי לתסכול האליטיסטים "הנאורים" והאוליגרכיה המשפטית בישראל על כישלונם וכשלון תומכיהם בבחירות. מוטיב מנחה נוסף של מארגני ההפגנות שולחיהם ותומכיהם הוא תסכול על שכשלו בניסיון להדיח את נתניהו באמצעות קנוניית המשפט.
2 זאת ועוד, הימין הבטיח חידוש ההתיישבות באיו"ש והפטרון "האמריקני" של השמאל בישראל אינו מרוצה מכך. ברור לגמרי שהרפורמה המשפטית של לוין משמשת תירוץ לניסיון הפיכה "מסוגנן" המוגדר כמאבק על הדמוקרטיה. עובדה מצערת זו נעטפה בתכריכים מילוליים של מילים מפוצצות שאין בהן דבר מלבד "פחדים" מעושים ותחושת כשלון.
הרעיון המוביל את האנרכיה הוא יצירת כאוס חברתי וממשלי בנימוקי-סרק של זכויות להבעת דעה, בתקווה שאי-השקט יפחיד את הימין והדבר יזרז את פרימת ריקמת הקואליציה ויביא לנפילה מוקדמת של הממשלה ולעצירת גלגלי השינוי ואם לא אזי למצער לסיבוב בחירות ששי מוצלח יותר. אפשר שהם משליכים יהבם גם על האלימות הערבית המתפרצת בימים אלה כשהיא נתמכת שוב ע"י ארה"ב ואירופה. לצערי, מדינות אלה הן "הספונסריות" המובהקות כבר עשרות שנים של הפוסט-ציונות והפוסט-ליברליזם במערב הדקדנטי.
דומה שרבים בישראל אינם מבינים שהמהומות מכוונות לשתי מטרות אסטרטגיות: א. כינון שלטון בישראל המנהל את המדינה בעורמה ומרמה שמקורן בהכוונה חיצונית ולא לפי רצון רוב הציבור הישראלי. ב. הכוונה מדינית השואבת את החשיבה האופרטיבית מיסודות אנטי-ציוניים, השוללים מדינת לאום של העם היהודי ומכוונים למדינת "כל אזרחיה". עניין זה ברור לגמרי מתוך העובדה שמארגני המחאה אינם מתרצים את תלונותיהם ואינם מציעים חלופות או תיקונים להצעות הממשלה אלא מנהלים מלחמת התשה במלוא העוז.
חלקים אלה באוכלוסיית ישראל, משלמים מס-שפתיים לרעיון המדינה היהודית שבמגילת העצמאות אולם מתנהלים כאילו עליית הממשלה החדשה מבשרת הפיכת ישראל למדינה דתית. החשש "מעודף יהודיות" של המדינה מדיר שינה מעיניהם ולהערכתי הוא אחת הסיבות המרכזיות להפגנות אצל המיעוט ותירוץ נכלולי אצל הרוב. למעשה, אין אנו יודעים בוודאות מיהם המנהיגים האמיתיים הסמויים של כאוס מאורגן זה והעובדה שהתקשורת שלנו אינה נלחמת מלחמת חורמה בחשיפת ופרסום עובדה זו מעידה על עומק הריקבון העיתונאי שפשה בה ועל התמכרותה לזרם פוליטי מסוים מאוד.
העובדה שמנהיגי ההפגנות אינם מתייצבים בראש המפגינים ומדברים על הסוגיות המטרידות אותם - אומרת דרשני. איננו יודעים אם וכיצד הם קשורים לאופוזיציה ולגורמי-חוץ שלא רק מממנים את הפעילות. לפיכך שאלה אמיתית ונוקבת היא: עם מי בעצם אמורים לדבר מובילי הרפורמה המשפטית, מתוך הבנה שלאלה יכולת השפעה על המפגינים והחזרתם לתלם מתוך שיקול-דעת בלתי-תלוי? עוד פחות מובן מדוע מתעקשים המתנגדים להצעת לוין להגדיר רפורמה משפטית בשלבים כהפיכה משטרית? - האם אין הם מבינים במה מדובר? או שמא אינם מעוניינים להבין?
המהפכה המשפטית האמיתית היא זו של אהרן ברק, שנעשתה ללא חקיקה וללא החלטה מוסמכת של הכנסת במסווה של חוק-יסוד אחד.
3 מאז "חוק כבוד האדם וחירותו" ועד היום לא התקיים בכנסת או בוועדת החוקה - דיון עקרוני ומהותי על שלל הפסיקות של בג"ץ בשאלות חוקתיות - פוליטיות, ערכיות, מדינות וביטחוניות; לא הוגדרו בבהירות תחומי האחריות והסמכות ולא נקבע גורם ממונה מטעם הנציגות הציבורית העליונה - הכנסת, על בקרת פעולותיה של הרשות השופטת בתחומים אלה.
ללא התייעצות עם איש וללא קבלת סמכות חוקית - עברה המהפכה המשפטית של ברק במסדרונות בתי המשפט ורשויות הממשל האחרות, כאילו קפאם שד והפכה פתאום ל"נכס צאן ברזל לאומי" אשר מעין-קדושה שורה עליו. כל הטענות והמחאות של מבקרי המהפכה המשפטית נדחו על הסף והושבו ריקם משל הייתה תורה מסיני. אם זו אינה דיקטטורה של האוליגרכיה המשפטית בישראל ושותפיה לעבירה, מן הסתם דיקטטורה אינה קיימת עוד בעולמנו. הייתכן כי מתנגדי הרפורמה המשתמשים במילה זו אינם יודעים פירושה? או שמא זו הונאת הציבור במצח נחושה?
מול ההתנשאות והדורסנות של בית המשפט העליון וה"קיביצרים" החוסים בצילו, הרפורמה הינה תהליך סולידי ומחושב היטב, שהבשיל לאחר כ-25 שנים של השתוללות המערכת האוליגרכית ללא דרך-ארץ וללא סמכות. אותה קבוצה והנוהים אחריה מבקשים עתה לדחות תוכנית שהובאה לשולחן הדיונים ב"דרך המלך", לאחר בחירות כלליות שבהן זכו הכנסת והממשלה במנדט ציבורי לביצועה; הטיעונים המלווים התנשאות זו הינם פרי המצאתם. הפרדת רשויות
ואי-תלות מערכת המשפט בחוקי המדינה הפכה לפתע לבבואת הדמוקרטיה ושילטון העם הפך לאסקופה נדרסת. זו לא שרלטנות בלבד אלא שחצנות מהולה בגסות רוח. הרפורמה נועדה לתקן מערכת-רבת כשלים וניגודי השקפות שעל גבול הרקב הדמוקרטי, ומניעת תיקון זה מבקשים מתנגדיה להשיג באולטימטום של מיעוט נגד הרוב הנבחר, כשהראשון מנסה לכפות את רצונו על האחרון באמצאות שלטון הרחוב בנושאו לשווא את שם הדמוקרטיה על שפתיו.
המכנים את הרפורמה המשפטית הפיכה או "מהפכה משטרית" זורים חול בעיני הציבור. שינוי מבנה וגבולות הסמכות של רשויות הממשל במשטר דמוקרטי אינם שינוי בו אלא רפורמה בתוכו. 41 התוספות לחוקה האמריקנית ב-250 שנותיה בקרוב, אף הן, לא היו שינוי משטר אלא רפורמות חוקתיות באישור הריבון האמריקני. מנסים לספר לנו שדמוקרטיה איננה רק בחירות והכרעה בשאלת הרכב הכנסת והממשלה. זוהי קנוניה גסה שמאחוריה מסתתרת אותה כוונת זדון שאליה כיוון השופט ברק: העברת הסמכות הריבונית מהציבור לקבוצת-אליטה של אוליגרכיה משפטית;
אכן זו הפיכה משטרית מפני שכבר איננה דמוקרטיה.
המאפיין החשוב ביותר של משטר דמוקרטי הוא שהריבונות נתונה בידי העם המשתמש בה בכדי לעצב את המשטר הדמוקרטי הרצוי לו.
4 מרגע שקביעת גבולות הסמכות לעיצוב אורחות החיים במדינה עוברת מהעם לגורם אחר - אין המשטר דמוקרטי עוד. תפקיד הפרדת הרשויות איננו לשנות את המשטר אלא לחלק את הסמכויות בין שלושה גופים מתמחים, שלכל אחד תחום בו הוא הסמכות הראשית הנושאת באחריות היישום. שני שיקולים משפיעים על קווי החיתוך בין הרשויות: א. הצורך בבקרה הדדית למניעת שחיתות והסתאבות. ב. יעילות ועלות הביצוע של המשימות המשרתות את התהליכים שמפעילה הרשות המוסמכת. תפקיד הבקרה הוא למנוע טעויות מקריות או מכוונות (שחיתות), אך בהחלט לא להעביר את הסמכות והאחריות של האחת - לאחרת:- הפרלמנט - מחוקק, מערכת המשפט - שופטת והרשות המבצעת - מנהלת את הארגון המדינתי והשירות לאזרחים - וכולם כפופים לחוקה ולחוק - ובפירוש לא לבית המשפט!
5
אחריות שאינה נתמכת בסמכות ביצוע בלתי-מותנית, היא מרשם לארגון הירארכי שאינו מתפקד. במציאות הישראלית ואחת הסיבות לביורוקרטיה הבלתי נסבלת שלנו. הצורך ברפורמה שתכלול גם שינוי מעמדו והגדרת תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה, מקורו בעקרון מינהלי זה. זו רפורמה ולא הפיכה, משום שהיועצים המשפטיים אינם אמורים לפקח על גופי הביצוע; לשם כך קיים "מבקר המדינה". והיה ורמת תפקודו אינה מספקת, יש לשדרג את ארגון המבקר, להחליף את העומד בראשו ו/או לעדכן את מנעד סמכויותיו.
מדינת ישראל וממשלתה נתונים בלחצים רב-ממדיים מכוונים שונים. האיומים עליה מגוונים ובחלקם מהותיים ומסוכנים. האופוזיציה הישראלית בהתנהלותה הפכה לגורם מאיים מספר אחת על שלימות המדינה ושרידותה. היסוד העיקרי המסתמן כלקוי במשבר זה הוא רמת האמון של הציבור בממשלה וטיב התקשורת ביניהם.
הצורך של כתבים לספק "סקופים", מביא אותם לעסוק בזוטות במקום בעיקר - חתרנות האופוזיציה נגד הממשלה הנבחרת. סלע מחלוקת ישן הוא כאמור החלת החוק הישראלי על איו"ש. בעטיה של סוגיה פוליטית זו פעלו ממשלות בישראל בראשות: רבין, ברק, שרון, אולמרט וליבני לחסימת האופציה באמצעות הסכמי אוסלו ותוכנית הגירוש מרצועת עזה. אותה אופוזיציה שמדברת כיום על הצורך בהידברות בין רוב למיעוט כהליך דמוקרטי יסודי, לא חשבה כשהייתה בשלטון שזה אכן יסוד דמוקרטי ישים.
6
המחאה נגד הרפורמה (ובעצם הניסיון להפיל את הממשלה) מובלת ברוח ההבנה המדינית-צבאית של אהוד ברק: דריסת כל העומד בדרכו אל היעד, "כי כך מנצחים בקרב". אולם ברק הוא יציר כפיה של סיירת מטכ"ל שבה הצטיין, אך מאז כשל כמעט בכל מהלך אסטרטגי-מדיני שביצע. כך ניהל את הבריחה מלבנון (2000) ושיכן בה את חיזבאללה (גייס קידמי של אירן) - כיום איום אסטרטגי חמור על ישראל. כך ניהל את המו"מ עם ערפאת והביא אותנו לאינתיפאדה השנייה (2000- 2004) וכך נתפס תיפקודו גם בממשלת ישראל בתקופת מלחמת לבנון ה-2 (2006).
7 ברוח הסיירת מנהלים ברק וחבריו את נושא המאבק ברפורמה המשפטית - הקצנה עד אבסורד ונטילת סיכונים חסרי אחריות. הפעם עוזרים על ידו שותפים לדבר עבירה המסכנים את שלומה של המדינה גם אל נוכח פני האיומים החיצוניים וגם עקב ליבוי היצרים בציבור שרובו הגדול אינטליגנטי אך מוטה השקפות-עולם ומושגי-יסוד פוליטיים שגויים. בתוכנית הרפורמה אין שום יסוד דיקטטורי ולכן גם לא הומצאו לציבור ע"י המתנגדים שום הסבר רציונאלי - מעשי או אקדמי - לטיעון ההזוי המדבר על דיקטטורה. הטלת ביקורת ציבורית על מערכת המשפט כאשר היא עושה בחוק הישראלי כבתוך שלה קרוב ל25 שנים, (ללא ביקורת) אינה דיקטטורה, אלא הסדרת תיחום הסמכויות בין הרשויות. הכלכלה אינה עומדת להיפגע מכך וגם לא ההי-טק. בית המשפט בהאג התחיל בפעילות נגד ישראל כבר לפני זמן לא מבוטל חרף הדיקטטורה בפועל של בג"ץ בישראל שעליה להיערך לטפל בבעיה זו. איום בית המשפט הבינלאומי איננו סיבה לא לבצע תיקון במערכות שלנו.
"ההליכה על הסף" שמאפיינת את מובילי מחאת-הסרק מחייבת גם את הממשלה ללכת באותו אופן. רק התכנסות בתום לב וללא תנאים מוקדמים לדיון חוקתי משותף בכנסת ישראל, יכול לעצור את גל הניסיונות לשבש את החיים הנורמליים מבלי שיהיה צורך להחמיר את מדיניות הריסון של המשטרה. מאידך אם ימשכו הכאוס והסרבנות, אפשר שלא יהיה מנוס מהפעלת אמצעים תקיפים להגנת זכויות האזרחים התומכים ברפורמה.
הרפורמה המשפטית מתקדמת תוך עמידה בלחצים גדולים מכיוונים רבים. לצערי, הממשלה לוקה באופן חמור בהסברת עמדותיה.
רק בשולי הדברים עלתה השאלה אם לא הגיעה השעה לחוקק חוקה לישראל. מדוע "בשולי הדברים"? - הואיל וזו משימה המעוגנת כהצהרת כוונות לביצוע ב"מגילת העצמאות". רבים בציבור אינם יודעים שהמגילה איננה חוקה ושבה אין אזכור אפילו פעם אחת לדמוקרטיה אלא ל"...מדינה יהודית בארץ-ישראל". מונחי היסוד של המגילה אינם מוסכמים כיום בציבור שחלקים ממנו מעלים הצעות-סרק להפוך אותה - שאינה מסמך משפטי - לחוק-יסוד. כך ניגרר למסמוס הדיונים המכוונים לתיקון לקונות, לדיונים עקרוניים בשאלה: למה באמת התכוונו האבות המייסדים?
8
אני תומך בצורך בחוקה - יש בה גורם מייצב לאורך זמן. אולם, לכך תידרשנה כשנתיים ויותר על כי רוב הציבור אינו בקי במושגי-היסוד או שאינו מסכים להם וקיים צורך דחוף ליצור "מילון מושגים" עדכני בטרם כותבים מסמך מעין זה, במטרה להסיר מכשולים הנובעים מניהול לאומי לקוי וחינוך יהודי-ציוני ודמוקרטי כושל.
עיינתי בהצעתו של "המכון הישראלי לדמוקרטיה"
9 -"השלמת המפעל החוקתי", כפי שהוא מכונה במסמך שפורסם באתרו ושלדעתי חסרים בו נושאים שבהם לוקה המערכת ויש לתקנם ללא דיחוי, גם אם בשלבים.
בטרם עוברים לעיסוק מילולי עקר במציאת פשרה, חייבים ליצור אמון בכנות כוונות שני הצדדים. כ"כ יש להסכים בראשית הדיון על תכולת הפשרה או עקרונות היסוד שתשקף, כגון: בעל תפקיד ציבורי וממלכתי במדינה אינו בוחר את עצמו ואינו פועל ללא רָשות ציבורית המפקחת על מעשיו. פיקוח איננו זכות וטו או זכות חד-צדדית של המפקח לביטול הסמכות החוקית של בעל תפקיד לבצע את תפקידו. פיקוח הוא התראה מפני שגיאות ודרך למזעור תקלות ונזקים באופן שקוף וגלוי לציבור.
על כן, נחוץ לברר מספר סוגיות עקרוניות לפני הדיון המהותי בניסוח החוקים:
- זהות מנהיגי המחאה, סמכותם לייצגה ולאכוף הסכמותיהם על הציבור המיוצג על ידם.
- חלקה של האופוזיציה בתהליך וההבדל בינה לבית מנהיגי המחאה.
- התחייבות להפסיק אהדדית את ההפגנות בתמורה לעצירה זמנית של החקיקה כמחווה של רצון טוב במהלך המו"מ, יען כי אין מו"מ תחת לחצים או אולטימטומים.
- המו"מ יתנהל בבית המחוקקים הלאומי.
- על דברי הבלע וההסתה בהפגנות לחדול לאלתר. המשטרה תחמיר טיפולה במפירי הסכמות אלה.
לסיום, היו בין הדוברים בכנסת, באתרי ההפגנות ובתקשורת מי שגרסו שהנאציזם עלה בגרמניה לשלטון מתוך הדמוקרטיה. הבל גמור!, עלייתו נבעה מוויתורו של העם על ריבונותו והעברתה לדיקטטור שלא היסס להשתמש במנדט שניתן לו. זו הסכנה החמורה האמיתית גם בדיקטטורה משפטית ובאנרכיה ציבורית.
