בימים אלו אנו עדים לבריונים מילוליים המסתובבים ובקבוקי בנזין בידיהם והם ששים להתיז אותם על כל מדורה מזדמנת. בלי לקבוע עמדה לאיזו רפורמה אנו זקוקים בשירות הציבורי בכלל ובמערכת המשפטית בפרט וכיצד יש להכין רפורמה והאם נשוא המאבק האמיתי הוא אכן הרפורמה המשפטית, ברצוני להאיר פינה שמן הראוי יהיה לדון בה דיון מהותי וערכי לכשיחזרו החיים לתקנם. והם יחזרו.
אין מי מאיתנו שלא נתקל כבר בראשית המחאה ביזם או מועסק בחברה טכנולוגית או מתחזה לכזו, שוורידי צווארו מסתרגים ומתנפחים והוא מאיים עלינו שייקח את כל כספו (של משקיעיו וכסף ציבורי) אם לא תבוטל הרפורמה. ומיד לאחר מכן בדרך כלל נוסף האיום שהוד הייטקיוטו יהגר מארצם של הבבונים הפרימיטיביים שעומדים להכריז על הרייך הרביעי. למותר לציין שכל בריון כזה מיד הוגדר בתואר "בכיר ההייטק" מ"ראשי ההייטק" ושאר מיני שמות תואר על-ידי עבדי מו"לים כאלו ואחרים.
ההייטק הישראלי עומד בפני שורת בעיות, חלקן בעיות מבניות קשות. ברישא, בפן הכלכלי המיידי הסטארטאפים הנזקקים למימון שרובו המכריע מגיע מקרנות או דרך קרנות אמריקניות. מימון זה ירד ב-80% עד 90%, ללא שום קשר לרפורמה. גובה הריביות ושווקי המניות בעולם משפיעים על הגיוסים וישפיעו על היעלמות של רבים מהסטארט אפים בשנים הקרובות יותר מכל הרפורמות שבעולם. הטענה שבארצות אחרות כגרמניה או פורטוגל טוב יותר הינה חלומות באספמיה.
בנוסף, יוזמות אדירות המתבצעות בארה"ב ויתבצעו בעתיד הקרוב כדוגמת זו שעליה הרחיבה שרת המסחר יוצאת הדופן של ארה"ב, גינה ריימונדו אך בשבוע שעבר, ישפיעו על חברות כמו אינטל המעסיק הגדול בהייטק ויצואן ההייטק הגדול בישראל, יותר מכל גורם אחר.
כמוכן, העובדה שתחומים כמו סייבר, פינטק ודומיהם, שהורתם במידה לא מבוטלת יחידות הטכנולוגיה של צה"ל הגיעו לרוויה. בתחומים אחרים לא מתבצעת עבודת תכנון שלא לומר ביצוע רצינית בעלת השפעה ברמת מדינה. על כך אחראית בעיקר הממשלה אך במידה לא מבוטלת גם יזמי הטכנולוגיה.
ארה"ב מפעילה שואב טכנולוגי אדיר על בעלות בריתה במיוחד הקטנות כמו אירלנד, ישראל וטיוואן אך לא רק על-מנת להחזיר לארה"ב את היכולות שאיבדה ב-20 השנה האחרונות. על מדינת ישראל להיזהר מאוד מבעלת בריתה החשובה ביותר. כמובן, שברמת הפרט אין לכך שום חשיבות בייחוד ליזם שעיניו נשואות לאקזיט והוא קוסמופוליט, נווד של טכנולוגיה.
ועכשיו לצד המוסרי: שוו בנפשכם איזו צעקה הייתה קמה אם סתם אוליגרך או אדם אמיד היה מציב דרישות ומאיים שאם לא יענו להם יזיק לציבור. בשנת 2006 רצה סמי עופר לתרום 20 מיליון דולר למוזאון תל אביב תמורת שינוי שמו. אש וגופרית מילאו את דפי העיתונות, אותה עיתונות בדיוק המהללת את בכירי ההיי-טק המאיימים להוציא את שאינו כספם מישראל אם לא ייכנעו לרצונם.
משפחת עופר דאז, למרות ההשתלחות הנבזית בה (אגב, התרומה בחלקה עברה בערבו של יום למוזאון בריטי ומשפחת עופר זכתה לכבוד ויקר בעיתונות ובממסד האנגלי) הקימה קרן של 35 מיליון שקל לתרופות מצילות חיים והוסיפה עוד כהנה וכהנה עשרות מיליונים למטרות צדקה רובן ללא שום חגיגה תקשורתית.
והנה בהשוואה, יש לנו יזם מוצלח, הבן יקיר לידיעות אחרונת אפרים, שהודיע שאת 300 מיליון הדולר שגייס לא יפקיד במדינת ישראל כעונש על הרפורמה הצפויה. עיון קל בתולדות יזם זה מראה כי מעולם לא הפקיד את כספם של משקיעיו בישראל וממילא מרבית עובדיו אינם כאן. ברם, עובדות זה לחלשים וכל המרבה בנראטיב הרי זה משובח.
לכותב שורות אלו מעשיו של ברנש זה נוגעות פחות לליבו מאשר גורל מפוטרי מפעל הלהבים של בית שמש. ההיי-טק בישראל כשל כישלון חרוץ ברובו (וייזכרו לטובה כמה וכמה יזמים שלא היססו לעזור בכל עת שהתבקשו) בתמיכה בשוויון הזדמנויות בייחוד בפריפריה. מה שנעשה רחוק מאוד מלספק, בייחוד אם מביאים בחשבון את היכולות והמשאבים האמיתיים שיש להיי-טק הישראלי. להקדיש תשומת לב לחינוך, שוויון וטיפוח החלש ממך יש חשיבות רבה לעיין ערוך לעתיד המדינה מאשר לסגור צמתים בחגורת הקורקינט, תהיה הסיבה אשר תהא מוצדקת או לא.
למותר לציין שאזי יהיה קל לעין ערוך להדוף טענות שעסקינן בחבורת פריבילגים הצווחים חמס כשעלולים להזיז את הגבינה שלהם.
לכן, יש למחות, אך תמיד לזכור לטול קורה מבין עינינו לפני שאנו נוטלים קיסם משיני האחר.
ולאילו שלבשו את חליפת האיומים הבריונית זכרו את שאמר אלכסנדר ינאי לאשתו שלומציון האדירה במלכות יהודה על ערש דווי: "לא מן צדוקים אני מתיירא ולא מן הפרושים אלא מן הצבועים העושים מעשה זמרי ודרושים שכר כפנחס".
