המחקר מעלה, כי הנימוקים שהציגו חברי הקואליציה בתמיכה ברוב הצעות החוק הרלוונטיות, ובטח בחשובות שבהן, הם חסרי בסיס. כך, למשל,
שמחה רוטמן מנמק את פסקת ההתגברות בכל שבית המשפט פסל חוקים "פעם אחר פעם", בעוד שבפועל מאז הקמת המדינה נפסלו רק 22 חוקים (כולל פסילת סעיפים ספציפיים בלבד).
מספר מוטיבים מרכזיים בעייתיים עוברים כחוט השני במרכיבים רבים של הרפורמה שתוארו לעיל:
• מתן אפשרות לפוליטיזציה וחוסר מקצועיות של בעלי תפקידים בכירים רבים.
• רכיבים רבים היכולים לסייע ל
בנימין נתניהו במשפטו: החלשת הרשות השופטת, מינוי ראש התביעה הכללית בידי שר המשפטים, קבלת תרומות למימון הגנתו, מניעת ערעור בזכות על זיכוי, הכפפת הפרקליטים לביקורת מח"ש, צמצום בנבצרות, תלונות נגד השופטים ובחירת נשיא ביהמ"ש העליון (שיקבע את ההרכב בערעור אפשרי).
• הרצון לעבור על החוק ולא לכבדו: פיצול תפקיד היועץ המשפטי ל
ממשלה והחלשתו, הפיכת היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למשרות אמון, הגבלת כהונת היועצים המשפטיים בעיריות. מדובר בהגבלה ואף בהסרה של מי שמונעים כיום הפרות חוק ואף עבירות פליליות מצד נבחרי ציבור.
• הגנה על הקואליציה מפני הליכים פליליים: הפגיעה ברשות השופטת, צמצום עילות הנבצרות, מינוי פוליטי של תובע לחקירת חשדות נגד שרים, הגבלת משך חקירה פלילית, העברת סמכויות לשר לביטחון לאומי והגברת חסינות חברי הכנסת.
לסיכום: המחקר מצא, כי מדובר ברפורמה נרחבת ביותר, השולחת את זרועותיה הרבות וההרסניות לכל פינה טובה בדמוקרטיה ובמדינה כדי להבטיח ב-100% את הצלחתה. התוצאה היא תוכנית פעולה שתשאיר את כל הכוחות והסמכויות בידי הקואליציה, ואת המדינה ללא כל איזונים ובלמים (בעיקר ללא הבלם החשוב של הרשות השופטת). הפגיעה בדמוקרטיה תהיה אנושה והקואליציה תוכל לעשות במדינה ככל העולה על רצונה, ללא מגבלה.
רבות ממטרות הקואליציה פוגעות בדמוקרטיה, כגון פגיעה בזכויות של אוכלוסיות חלשות (למשל, כל המגזרים הלא-יהודים), קידום הפליה פרטית וציבורית ובכך הגברת הקיטוב החברתי, פגיעה בנשים, פגיעה קשה ביעילות מוסדות המדינה עקב קידום הפוליטיזציה והעדר המקצועיות בתפקידים בכירים, הגברת השחיתות, פגיעה בתקשורת ובפלורליזם, פגיעה בחופש הביטוי טבזכות השביתה.
הפוליטיזציה, חוסר המקצועיות והשחיתות במוסדות המדינה יגברו, השמירה על החוק תפחת ויהיה קשה בהרבה להעמיד לדין עבריינים. מול כל אלו תעמוד רשות שופטת מוחלשת ונשלטת-פוליטית, שלא תוכל לבלום את הפגיעה בדמוקרטיה ובחוק – מה שיחמיר עוד יותר את המצב.
באופן אורווליאני, הקואליציה מתרצת את קידום הרפורמה בטענה שיש בה כדי לקדם דמוקרטיה, בעוד שלמעשה ההפך הוא הנכון. הקואליציה גם חוזרת וטוענת לגבי חשיבות הריבון, הוא העם, שבחר בה כדי שתחוקק חוקים שיקבעו את שמתרחש במדינה (ולכן ברור שיש צורך לכבד את רצון הריבון, על-ידי כיבוד חוקיו) – אך בפועל, היא שואפת לאפשר לעצמה שלא לכבד את החוק ולמנוע את הענשתו של מי שיעשה זאת.