באוקטובר 2010 מת בניכר בעיר וויניפינג בקנדה הרחוקה ממחלה קשה, מי שהוגדר בזמנו "השריף של הצפון". העיתונאי, הסופר, הצייר ואיש הצבא, יורם המזרחי. בצוואתו ביקש שאת אפרו יפזרו חבריו באזור מטולה שכה אהב ואליו נקשר מאד. חבריו העיתונאים, מוקירי זכרו כיבדו בקשתו זו ונפגשו (3.1.2012) במושבה הצפונית לטקס פיזור אפרו. מטוס קל פיזר אפרו בשדות.

רב עלילות

פרקי ועלילות חייו של יורם המזרחי מרתקים וססגוניים ויכולים למלא כרכים רבים. הוא נולד בירושלים בשנת 1942 להוריו יהודית ויוסף (קוקה) וגדל אצל סבו וסבתו מצד אמו יחיאל ואידה טוביאש יוצאי גרמניה בשכונת קריית יובל. סבו יחיאל טוביאש היה דמות ידועה בירושלים, היה נוטר במשטרת הישובים העבריים, "זקן שופטי הכדורגל", מפעילי איגוד שופטי הכדורגל בארץ, היה מאמן כדורגל וסדרן ראשי בכנסת הראשונה והשנייה. המזרחי התגייס בגיל 17 לערך לצנחנים לגדוד 890 ושירת שם מספר חודשים. בהמשך עבר לשרת כלוחם ביחידת סיור בפיקוד דרום שלימים קיבלה את השם סיירת "שקד" והשתתף במסגרתה בפעולות מבצעיות רבות. היחידה פעלה כיחידה עצמאית קטנה מאוד של פיקוד דרום לאיתור, בלימת ותפיסת חוליות מסתננים, מרגלים, אנשי מודיעין ופדאיונים מגבולות מצרים וירדן. מפקדו היה עמוס ירקוני או בשמו הקודם עבדול מג'יד חדאד.

נישואיו לביאטה צאהן

בתחילת שנות ה-60 לאחר שנפצע ברגלו השתחרר מצה"ל, למד ציור במשך כשנה בבית הספר לאמנות "בצלאל" בירושלים ואחר כך נסע ללמוד ציור בבית הספר לאמנותיות בויסבאדן שבגרמניה. המזרחי היה דובר שפות רבות בהן ערבית וגרמנית. אביו היה בן עדות המזרח. אמו בת ליוצאי גרמניה. בישראל הכיר יורם את את ביאטה צאהן, גרמניה נוצרייה, בתו של סגן ראש עיריית מיינץ בעת שערכה ביקור בארץ. יורם ליווה אותה בסיוריה בארץ והתפתח רומן בין השניים. אביה של ביאטה התנגד בחריפות לקשר של בתו עם יורם. בשנת 1962 נשא המזרחי את ביאטה לאשה בנישואים אזרחיים בקפריסין. בינואר 1964, לאחר שהתגיירה, הם נישאו שוב בישראל בטקס דתי רבני שנערך בהר ציון. את טקס הנישואים של הזוג ערך מנכ"ל משרד הדתות דאז הרב ד"ר ש.ז כהנא. כשנודע לחוגים דתיים רבניים כי מנכ"ל משרד הדתות השיא את יורם המזרחי שהיה מראשי הפעילים בליגה למניעת כפיה דתית קמה צעקה ומחאה מצד חוגים רבניים והרב הראשי לישראל הרב יצחק ניסים, כך פורסם בעיתונות, הודיע כי הוא מבטל את סמכות והרשאת רישום הנישואים של הרב ד"ר ש.ז כהנא. לאחר גיורה ביאטה החליפה את שמה לבת-עמי. לאחר נישואיהם, התגוררו יורם וביאטה בדירה צנועה בשכונת קריית יובל. ביאטה למדה באותן שנים לימודי היסטוריה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. יורם עבד באותה תקופה בכל מיני עבודות: ביעור בקק"ל, רכז ביטחון שוטף במשמר הגבול וכן שימש מזכיר החטיבה הצעירה של מפ"ם בירושלים. אי-שם בשנות ה-60 החל המזרחי לעבוד כעיתונאי בטלוויזיה הגרמנית. תחילה ככתב מקומי ואחר כך ככתב בסניף המזרח התיכון של הטלוויזיה הגרמנית. הוא נסע הרבה בעולם וביקר בארצות שונות ובהם ארצות ערביות. המזרחי שלט בשפה הערבית והתעניין והתעמק בנושאי המזרח התיכון. במלחמת ששת הימים השתתף בקרב על ירושלים במסגרת חטיבת המילואים של הצנחנים 55.

"כתבינו בצפון"

אל הצפון הגיע יורם המזרחי לאחר מלחמת יום הכיפורים. הוא עזב את עבודתו בטלוויזיה הגרמנית ועבר להתגורר עם רעייתו ושני ילדיו בקיבוץ משגב-עם, בגליל העליון. כאן בקיבוץ נולד ילדם השלישי. יורם החל לעבוד ככתב בגלי צה"ל לאחר מכן בטלוויזיה הישראלית ובג'רוזלם פוסט וכן שימש כתב של מספר כלי תקשורת נוספים מהארץ ומחו"ל. בהמשך עזבו יורם המזרחי ומשפחתו את הקיבוץ ועברו להתגורר במטולה. "אני חיה שלא מסוגלת לחיות במסגרת קיבוץ" אמר המזרחי למכריו. המזרחי כיסה את האירועים בדרום לבנון בעקבות פריצת מלחמת האזרחים במחצית שנות ה-70, הוא הרבה להסתובב בגבול הלבנוני והחל ליצור קשרים עם הכוחות הנוצריים, עם מנהיגים מקומיים ותושבים לבנוניים מעבר לגבול וראיין אותם, הכיר אתם ולמד על מצוקותיהם וכך נוצרו בינו לבינם יחסי אימון וקשרים שחרגו מעבר ליחסים של כתב למראיין. מזרחי ורעייתו בת-עמי החלו לסייע לטיפול הרפואי ללבנונים במרפאה שהוקמה בשער פאטמה, לאחר יישום מדיניות הגדר הטובה. ביתם במטולה של יורם המזרחי ורעייתו בת עמי, שהייתה אף היא עיתונאית-צלמת ביומון "היום" של משה דיין ובעיתונים נוספים, הפך למרכז תקשורת, מקום מפגש לעיתונאים, אנשי צבא, וביטחון, חברי כנסת ואישי מדינה. בין באי הבית יוסי שריד, יגאל אלון ועוד. קשר מיוחד נוצר בין הזוג בת עמי ויורם המזרחי לבין רס"ן סעד חדאד, שקיבל את הפיקוד על צבא לבנון החופשית. חדאד התארח בביתם במטולה בעת ביקוריו בישראל ובת-עמי המזרחי הפכה לדוברת לא רשמית שלו.

מפקד אזור דרום לבנון (אד"ל)

מערכת קשריו ויחסיו של המזרחי עם תושבים ומנהיגים לבנונים מעבר לגבול והאמון שרחשו לו, לא נעלמה מעיני מפקדי צה"ל והוא התבקש על-ידי צה"ל "לדבר עם הלבנונים", ולצד עבודתו כעיתונאי בכלי תקשורת רבים שימש כמתווך בינם לבין צה"ל. בשלב מסוים גויס המזרחי לשירות מילואים ארוך כקצין בדרגת סרן בתיווך ומפגשים בין צה"ל לתושבים ומנהיגים לבנוניים. בהמשך גויס לשירות קבע. בתחילה היה קת"מ - קצין תפקידים מיוחדים - במפקדה הזמנית של אל"ם בנימין בן-אליעזר ולאחר מכן היה למפקד "גזרה מזרחית עצמאית" שכללה שטח שבין הר דב, מרג'-עיון והכפר עדייסא. מאוחר יותר פיקד בדרגת סא"ל על אזור דרום לבנון (אד"ל) שכלל בתחילה שלוש מובלעות נוצריות מבודדות לאורך הגבול בין ישראל ולבנון - בגזרה המזרחית, בגזרה המרכזית ובגזרה המערבית, המזרחי היה גם ממקימי צד"ל ובתקופת כהונתו התפתחה ונוצרה "רצועת הביטחון".

מתפטר מתפקידו בצה"ל ומהגר לקנדה

ביוני שנת 1980 -התפטר יורם המזרחי מתפקידו בצה"ל ועזב את תפקידו כמפקד דרום לבנון. יהיו שיגידו התפוטר, ונמסר כי ההתפטרות היא על-רקע התנגדותו של יורם המזרחי להצרת עצמאותם המבצעית של מפקדי צד"ל והפיכת דרום לבנון לאזור שצה"ל עושה בו כשלו. במקומו מונה מאיר דגן, לימים ראש "המוסד". בעבודתו העיתונאית שימש המזרחי עיתונאי בכלי תקשורת רבים בארץ ובעולם. היה כתב קול ישראל והטלוויזיה הישראלית בצפון, כתב גלי צה"ל ועבד בעיתונים, הארץ, מעריב, ידיעות אחרונות, ג'רוזלם פוסט" ובעיתונים וסוכנויות ידיעות מחו"ל. לא רבים יודעים כי היה גם צייר והציג תערוכות מציוריו. צייר ואייר עטיפות ספרים.

מותו העצוב בניכר

בתחילת שנות ה-80 עזב יורם המזרחי את הארץ ועבר להתגורר בדרום אפריקה. מה בדיוק עשה שם רב הנסתר על הגלוי כמו פרשות רבות בחייו. ב-1982 היגר עם משפחתו לקנדה שם התגורר בשמורה של ילידים בצפון קנדה. לחבריו סיפר כי ניסה למצא עבודה בארץ אך לשווא וכי הוא מאוכזב מיחסה של המדינה אליו לאחר כל מה שתרם לה. הוא שימש כמרצה באוניברסיטת וויניפיג בקנדה וכתב לעיתונים וכתבי עת שונים. בשנים האחרונות לחייו החמיר מצב בריאותו ואף איבד את יכולת ראייתו כנראה ממחלת הסוכרת ממנה סבל. ילדיו טלי, רון ודן היו ליד מיטתו ברגעיו האחרונים. הוא נפטר ב-13 באוקטובר 2010 בגיל 68.