פרופ' גולדשטיין הציג את המחקר שבנדון בהרצאה מרתקת שנשא ב"כנס מחקרי הגליל" ה-25, שנערך (12-13.3.23) במכללה האקדמית תל חי. בהרצאתו תיאר-סקר פרופ' גולדשטיין את התפתחות יחסי הגומלין בין בגין והמפלגות שהוביל: חרות, גח"ל, הליכוד - לבין התנועה הקיבוצית מאז הקמת המדינה ועד פרישתו מתפקיד ראש הממשלה ב-1983. אני מביא את דבריו של פרופ' גולדשטיין שנשא במושב הכינוס (בעריכה מקוצרת ובתמצית). כידוע הקיבוץ היה מהתופעות הבולטות במפעל הציוני. יצירה מקורית, ייחודית בקנה מידה עולמי. תופעה שהיה לה הד רחב בעולם וגם בתוך החברה הישראלית, עוד בתקופת המנדט וגם בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל. על-אף יסוד מתבדל הקיבוץ נתפש במשך שנים בחברה הישראלית ובעולם כאבן הראשה של המפעל הציוני. חבריו זכו למוניטין כמי שמחויבים למשימות הלאומיות. הם בלטו ביחידות קרביות ובדבקותם בהתיישבות בסמוך לגבולות הארץ.

היריבות בין התנועה הקיבוצית לבגין והימין

פרופ' אמיר גולדשטיין אומר:" בתקופת הישוב ובמעבר למדינה, התנועה הקיבוצית הייתה מעוז התנגדות לימין. היא הדגישה את תרומתו השולית של הימין הרביזיוניסטי להתיישבות בארץ ובגבולותיה. הקיבוץ נתפש כתופעה ייחודית מעוררת השראה וכאבן הראשה של תנועת העבודה ועל כן הווה אתגר רעיוני ופוליטי עבור הימין. דוברי הימין הקדישו מאמץ רב בניסיון לקעקע את הבסיס האידאי והמוסרי של הקיבוץ וטענו כי הקיבוץ הוא גורם בזבזני מבחינה כלכלית ובעל תוצאות דלות ודרשו להסיט את המשאבים הציוניים מהקיבוצים אל העיר ואל היוזמה הפרטית של המעמד הבינוני. פרופ' אמיר גולדשטיין אומר: "לאורך שנות ה-50 מנחם בגין ביקש לחשוף את הסתירות הפנימיות במפעל הקיבוצי (העבודה השכירה) ביקר את הבזבזנות שאפיינה לדעתו את שיטות הייצור הקיבוציות וקבל על ההטבות המופלגות עליהן נשענת כלכלת הקיבוצים". מאבק הימין וביקורתו על התנועה הקיבוצית בתקופת ההגמוניה של הקיבוצים לא היה אפקטיבי פוליטית. ולא ערער את ההגמוניה הקיבוצית. פרופ' גולדשטיין הדגיש בהרצאתו כי הנושא העדתי כמעט ולא נכח בפולמוס בין הימין לתנועה הקיבוצית בעשורים הראשונים למדינה. התנועה הקיבוצית ניהלה מאבק נחוש בבגין ובמפלגתו. חברי קיבוצים בהיותם פרוסים גאוגרפית בכל חלקי הארץ, הגיעו במאורגן לאסיפות שבגין כינס ברחבי הארץ ולא פעם שיבשו אסיפות אלה. הם שרו את האינטרנציונל, היו פוצחים בשירה, ושורקים במשרוקיות. כך היה בעפולה, בקריית מצקין ועוד. באסיפת בחירות של בגין בנהריה (1950) פצחו חברי קיבוצים בשירה רמה של האינטרנציונל והביאו לסיום נאומו של בגין מוקדם משתוכנן. בגין לא שכח זאת. עשר שנים לאחר מכן אמר על כך במפגש עם קיבוצניקים: "מאות מכם באו בקבוצות מאורגנות כדי לא לאפשר לי לומר לבני עמינו את דבר אמונתינו. התנהגתם כפשיסטים. אף לא נתתם לנו לפתוח באספת ההסברה שלנו".

ביקורים ראשונים של בגין בקיבוצים

פרופ' גולדשטיין אומר בהרצאתו בכינוס בתל חי כי עד שנת 1959 ככל הידוע לו בגין לא ביקר בשום קיבוץ (ביקור רשמי). בקיץ 1959 ביקר בגין בקיבוץ מגל, ערך סיור בקיבוץ ושיחה עם חברים על "הפולמוס בין ליברליזם וסוציאליזם". ב-1962 מגיע בגין לביקור בקיבוץ עין גדי עם רעייתו עליזה. הגישה לקיבוץ באותן שנים לא הייתה קלה, הקיבוץ היה מרוחק ומבודד. בגין מוקסם מקבלת הפנים שערכו לו ומודה לחברי הקיבוץ "על הכנסת האורחים החמה והמלבבת ממנה נהנינו", ציין את האופי הסובלני והפתוח של השיחה וביטא הערכה לחברי קיבוץ עין גדי על המעשה ההתיישבותי "שצריך לעודד רגש של גאווה בליבו של כל יהודי ושל כל אזרח במדינת ישראל... מעשה ידיכם להתפאר". בשנים הבאות בגין הוזמן לקיבוצים מעטים וביקר רק בתל-יצחק הפרוגרסיבי.

שנות הפיוס 1972-1967

פרופ' אמיר גולדשטיין אומר בהרצאתו: "הופתעתי לגלות שבמשך חמש שנים בשנים 1967- 1972 הופך בגין להיות האורח המבוקש בקיבוצים ברחבי הארץ. אתם לא מבינים את החוויה של החוקר שהולך לארכיון ופתאום מגלה שהארכיון "מפוצץ" ממכתבים שבגין מקבל מקיבוצים שאומרים לו בבקשה תבא אלינו, בוא תתארח, בוא תעשה אצלינו שבת, בא תרצה לחברים". מה שהחל בטפטוף הפך לקראת 1969 לנחשול של מכתבים ופניות. לבגין הוצעה לא אחת "דירת אירוח נאה ורחבה" בה כבוד השר יוכל לבא לשבת אלינו עם בני ביתו. צריך לומר כרקע לדברים כי ב-1967 ב"תקופת ההמתנה", ערב מלחמת ששת הימים, מתמנה בגין כשר ללא תיק בממשלת הליכוד הלאומי בראשות לוי אשכול ממפא"י ובכך מקבל למעשה לגיטימציה לאחר שנחשב במשך שנים רבות לאור עברו באצ"ל ומנהיג הימין אדם מסוכן לדמוקרטיה הישראלית. מדמות מוקצה בקיבוצים הופך בגין ליקיר הקיבוצים. ניתן לומר כי השנים 1972-1967 היו שנות פיוס והכרה הדדית בין התנועה הקיבוצית למנחם בגין מנהיג הימין. במהלך שנים אלה, ביקר בגין כאורח רשמי בעשרות קיבוצים, סייר בהם והרצה בפני החברים. בין השאר ביקר בגין בקיבוץ הגושרים, בקיבוץ נחל עוז, בגבעת חיים איחוד, במשמר השרון, בלהבות הבשן, בקריית ענבים, בקיבוץ כנרת ובקיבוצים רבים נוספים ובהם גם קיבוצים דתיים. מזכירו מנהל לשכתו יחיאל קדישאי סיפר כי עשרות קיבוצים עמדו בתור לרגע שמנחם בגין יבקר אצלם ולא פעם נאלץ לדחות בנימוס הזמנות ששלחו קיבוצים לבגין להתארח אצלם.

ביקור בעין חרוד-איחוד

בינואר 1969 ביקר בגין בעין חרוד (איחוד) מהקיבוצים הבולטים בתנועה הקיבוצית. עיתונאים שהתלוו אליו בביקורו שמעו ממזכיר הקיבוץ שבעבר החברים "לא היו נותנים לבגין להיכנס לקיבוץ". לבוש חליפה ועניבה ערך סיור בקיבוץ, ביקר בחדר הזיכרון לנופלים, לחץ את ידי ההורים השכולים ולבסוף הרצה במשך כשעתיים בחדר האוכל. נפתלי מאירי מהנהלת הקיבוץ כותב במכתב לבגין על ביקורו. "כבוד השר רב שלומות חובה נעימה היא לי להודות לך על ביקורך בביתי הקיבוצי... אני חייב להגיד לך שפגישתך עמנו הייתה חשובה ביותר ואני מקווה גם לך. יש להבין איש את רעהו, יש לחפש את המשותף ולא את המפריד. מקווה אני שזאת למדנו מביקורך ומדבריך הטובים". בהזמנת קיבוץ יפעת את בגין לקיבוץ נכתב "יבא נא השר אל יפעת שבעמק ויראה כיצד מקבל את השבת בית יפעת למשפחותיו אנו מקווים שיישא איתו חוויה מרשימה ממסיבה זו כשם שהעידו רבים שהוזמנו ונענו ונהנו". במכתב תודה שנשלח לבגין מקיבוץ הגושרים בעקבות ביקורו שם, נכתב: "נפלו מחיצות שעמדו כחומה בצורה במשך שנים רבות ונמתח גשר ראשון של הבנה על פני תהום של הבדלי דעות". במכתב שנשלח לבגין מקיבוץ נחל עוז בעקבות ביקורו שם נכתב "התבקשתי על-ידי כל חברי הקבוצה להעביר לך את תודתנו העמוקה על ערב הנפלא בו בילו במחיצתך... ואם בממשלה יושבים כמוך אז גם העם לא ייבש"! בהרצאה שנשא בגין בקיבוץ משמר השרון כתב בגין למארחיו בקיבוץ: "המנחה לא היה אובייקטיבי על-אף הכל הנני צופה אם לסיפוק גם על מפגש זה עם אנשים שחונכו למשפט קדום ועתה לפחות חלק מהם מטה אוזן קשבת לדברינו". ההתכתבויות בין בגין לחברי הקיבוצים בהם היה אורח מלמדות לדברי פרופ' אמיר גולדשטיין על "חוויה אנושית טובה לאורח ולמארחיו". בגין הפגין בהופעותיו בפני חברי הקיבוצים את הכושר הרטורי שלו, יכולתו לשוחח, ליצור קשר עם מאזיניו להשתמש בהומור ובמחוות שונות. הביקורים הולידו מפגשים בקיבוצים נוספים ולעיתים גם קשרים אישיים.

מבקר בקיבוצי ה"שומר הצעיר"

במרס 1969 ביקר בגין בקיבוצים של "הקיבוץ הארצי" (השומר הצעיר-מפ"ם). בביקורו במועדון צוותא האזורי בעין החורש נלוו לביקורו מספר עיתונאים. הנהגת "הקיבוץ הארצי" ניסתה למנוע את המפגש ואחד היוזמים נקרא לבירור במזכירות התנועה. בהרצאתו במועדון בעין החורש דיבר בגין בנימה חיובית ומקרבת אך גם ערך חשבון היסטורי עם מפ"ם שהציגה אותו כקיצוני והרפתקן כשדיבר על ירושלים המאוחדת. למארחיו אמר בסרקזם "אני מקווה שההנהגה לא תוציא אתכם מן הקיבוץ הארצי על אשר שיתפתם אותי במועדונכם". מה גרם לקיבוצים כה רבים לחזר באותן שנים 1972-1967 אחר בגין מנהיג הימין? להערכת פרופ' אמיר גולדשטיין הייתה כאן סקרנות מצד חברי הקיבוצים לראות מקרוב בגובה עיניים את היריב הגדול ולבחון את מידת השינוי שחל בו מאז הצטרף לממשלת המערך (ממשלת לוי אשכול). עולה גם השאלה מה בגין חיפש בקיבוצים. מה גרם לו להקדיש זמן רב לנסיעות לקיבוצים בקצה הארץ, הגם שהיה ברור לו שאין לו שם קהל אלקטוראלי שהולך לתמוך בו. פרופ' גולדשטיין מעריך שהסיבה לכך שבגין חתר למצות דרך הקיבוץ שעדיין זכה למעמד סמלי בולט ומוביל בישראל את תהליך הלגיטימציה שלו שהתחולל בשנים אלה. בגין המשיך לבקר בקיבוצים גם לאחר שמפלגתו גח"ל פרשה מהממשלה באוגוסט 1970 והוא הפך לראש האופוזיציה. פרופ' גולדשטיין מזהה סביב מאי 1972 את תחילת תהליך התרחקות בין התנועה הקיבוצית לבין מנחם בגין והימין לאחר שבשנים 1967-1972 התרחש תהליך התקרבות ופיוס בניהם, בגין חוזר לפרסם מאמרים נוקבים על הסתירות בתנועה הקיבוצית ועל כך שהפכה לבורגנית. החל מקיץ 1972 אין עדות לביקורים של בגין בקיבוצים.

בחירות "המהפך" - דאגה בקיבוצים

במערכת הבחירות של מאי 1977 ("המהפך") התנועה הקיבוצית לא נמצאת בראש סדר היום והיא די בשולים של הבחירות. עם עליית הליכוד לשלטון חווה התנועה הקיבוצית טראומה גדולה. מבחינתה יש כאן "רעידת אדמה" - קיצה של מדינת ישראל. עד הבחירות הללו בכל הממשלות ובכל המנגנונים הממשלתיים ישבו חברי קיבוצים וכאן לראשונה לא היו שרים מהקיבוצים. בתנועה הקיבוצית הבינו שהם בבעיה וכי הזמינות והנגישות למוקד מקבלי ההחלטות עומדת להיקטע. שר האוצר החדש שמחה ארליך מהליכוד מיהר להודיע שתוקם ועדה שתבדוק את המיסים שמשלמים הקיבוצים. אגב, ועדה זו קבעה שהקיבוצים שילמו מיסים יותר ממה שהיו חייבים ועל כן הוחזרו לקיבוצים כספים מהמדינה.

הבחירות לכנסת העשירית - סוערות ומסקרנות

הבחירות לכנסת העשירית התקיימו ב-30 ביוני 1981, היו סוערות ומסקרנות והשאלה שריחפה ערב הבחירות הייתה האם המהפך הוא אירוע חולף או שמדובר בשינוי מגמה מהותי בחברה הישראלית. מספר פרופ' אמיר גולדשטיין: "התנועה הקיבוצית ראתה בבחירות אלה לכנסת העשירית, קרב מכריע על עתיד המדינה וגם על עתידה שלה. היא הקימה מטה בין-קיבוצי שפעל לאורך מערכת הבחירות באינטנסיביות ובפריסה ארצית רחבה למען בחירת מועמד המערך (שמעון פרס א.א). אלי זמיר, אחד משני מזכירי תק"ם אמר: "אנחנו לא כדי לתמוך במערך ולא כדי לעזור לו אלא כדי לעזור לעצמינו מפני שזו המערכה שלנו. אין לנו כל אשליה מה יעולל המשך שלטון הליכוד למדינה ולתנועה הקיבוצית". "עשרות אוטובוסים ובהם בני קיבוצים נשלחו אל אסיפות הבחירות בערים על-מנת לשמש משקל נגד לתומכי הליכוד". מערכת בחירות זו נשאה אופי עדתי. בכמה מאסיפות הבחירות היו מקרים של אלימות מילולית ופיזית. פרופ' גולדשטיין: "הזיקה הגוברת בין הקיבוצים למערך ותלותו הגוברת בתשתית הארגונית שסיפקו, גרמה לכך שהמערך התקשה להציג את עצמו כמי שדואג למעמד הפועלים העירוניים והביאה להתנגדות ואף לעוינות כנגד המערך והקיבוצים מצד קבוצות בשכונות ובעיירות פיתוח. ביטויים לכך התגלו בן היתר בבית שמש, בבית שאן וצפת". פרופ' גולדשטיין: "פעילי הליכוד זיהו את הלך הרוח האנטי קיבוצי, עשו בו שימוש ותרמו להעצמתו. בקריית שמונה רוססה כתובת גרפיטי הצביעו בעדינו - אנו נגד הקיבוצים. כרוז שהופץ הציג את התנועה הקיבוצית כרודנית המבקשת לשלוט במדינה ולנצל את כספי ומשאבי המדינה. בנאום בפאתוס חוצב להבות בכיכר מלכי ישראל בגין הזכיר את הדגלים האדומים סמלו של הקומוניזם ש"הניפו אמש בעצרת המערך אלה שהובאו מכל קצוות הארץ באוטובוס משאיות של הקיבוצים". בנאומיו בבחירות אלה שילב בגין ביקורת גם נגד הקיבוצים, אם כי ההתרשמות שהוא העריך את תרומתם של הקיבוצים בתחומים רבים למדינה. תוצאות הבחירות לכנסת העשירית: הליכוד בראשות מנחם בגין זכה בבחירות ברוב של קול אחד 48 מנדטים מול 47 מנדטים למערך (שמעון פרס).

"המיליונרים עם בריכות השחייה"

זמן קצר לאחר הבחירות לכנסת העשירית, ערך ערוץ 1 של הטלוויזיה הישראלית שהיה אז ערוץ הטלוויזיה היחיד בארץ עם שיעור צפיה גבוה, כתבה על בחירות אלה. בביקור בקיבוץ מנרה בגליל העליון פגש נציג הערוץ את אחד מחברי הקיבוץ בנימין בנאי וראיין אותו כשהוא יושב אל מול בריכת הקיבוץ. זמן מה לאחר מכן רואיין מנחם בגין שכיהן אז כראש ממשלה לרדיו לראיון ערב ראש השנה תשמ"ב. בראיון חלק בגין שבחים לתנועה הקיבוצית ואמר כי "מילדותו הוא מעריך את הקיבוץ זהו מעשה רב מעשה גדול "בני הקיבוצים חיילים מצוינים, חיילים לוחמים עם מוטיבציה גבוה". כשנשאל על-ידי המראיין מהי תגובתו לטענת האופוזיציה 'שאתה בעצם ההופעות שלך גרמת וחידדת את הקיטוב העדתי" השיב בגין, ואני מצטט: "האם אני הוא זה שדיברתי בהתנשאות על שתי תרבויות (עמוס עוז א.א)? אני אמרתי על אנשים שהם בקושי שין גימלים (דודו טופז "נאום הצחצחים"?) אתהם לא ראיתם בטלוויזיה את האיש הזה בקיבוץ מנרה יושב בבריכת שחייה כמו איזה מיליונר אמריקני ומדבר במידה רבה של זלזול על תושבי עיירת פיתוח סמוכה? האם אני ישבתי באותה בריכת שחייה? לי אין סידור כזה". פרופ' גולדשטיין אומר כי התגובות הזועמות מונעות מעלבון שנכתבו ופורסמו בעיתונות בעקבות דברי בגין בראיון ערב ראש השנה והדהוד הנושא על-ידי מאות כתבות, מאמרים ומכתבים למערכת שפורסמו בתקשורת בעניין זה, תרמו לקיבוע הדימוי השגוי של "המיליונרים עם בריכות השחייה" בזיכרון הקולקטיבי. בגין התבקש להתנצל על דבריו ופרסם הודעה אישית שבה הוא כותב בין השאר: "לא אמרתי שהקיבוצניקים הם מיליונרים, לא אמרתי שהם נצלנים, לא שללתי מהם שום זכות ועל כן איני חייב לשום איש שום התנצלות". כותב בגין עוד: "אם מישהו סילף את דברי ובמקום משפט על חבר קיבוץ היושב בבריכת שחייה והנראה כמיליונר אמריקני ומדבר בזלזול על עיירות הפיתוח טען מתוך סלפנות מוחלטת, כי לחברי הקיבוץ קראתי מיליונרים - שוב תבדקו מיהו צריך לבקש סליחה".