בעוד ידיו רועדות לנגד עיני הציבור מפזר בנימין נתניהו דרישות ואיומים. אחת מהן היא מיואב גלנט והרצי הלוי לפעול בתקיפות נגד סרבני השירות במילואים (הבל משפטי, הם מתנדבים וממילא סירובם לשרת דיקטטורה אינו בבחינת עבירה. עם זאת אני מתנגד לסרבנות, בוודאי בשלב זה). זה הזכיר לי אירוע היסטורי עם מעט חיוך ומעט מוסר השכל. ב-1917, בעוד מלחמת העולם הראשונה מתנהלת במלוא עוזה, תפסו הקומוניסטים את השלטון ברוסיה בהנהגת ולדימיר איליץ' לנין.
באו אנשי פמלייתו ואמרו לו כי ראוי לקיים משאל עם אם רוסיה מעוניינת להמשיך במלחמה נגד גרמניה. "לא צריך", השיב לנין. "העם כבר הצביע ברגליים של החיילים שערקו בהמוניהם מן החזית". הבנת את זה, ביבי? לרגע רציתי לפנות אל ההיגיון שהיה פעם נחלתו. אבל זה היה פעם. לפנות אליו ולומר לו, שנערוך משחק מלחמה. זה תוכנו:
נניח שההפיכה השלטונית הזוועתית שלו ביחד עם יריב לוין ושמחה רוטמן טובה לישראל. זה רק נניח, תיאורטי. האם שווה המוצר את מחירו? האם הזכות למנות שופטים עלובי-נפש מטעם הממשלה והמפלגה
1 ולהטות את בג"ץ לצד השלטון שוות את המחיר? את הקרע עם ג'ון ביידן שנזף בו אמש, והוא יודע טוב מכולם כי אכן זה כה חמור? ולהרוס את ענף ההייטק? ולגרום לשנאת אחים כה עמוקה ולפרחחיו לתקוף מפגינים פטריוטיים ולבנו האהוב להציגנו כאנשי "פלוגות הסער" של הנאציזם? בוודאי שלא. אבל לא איכפת לו.
לכן נמשיך לפגוש בו ברחובות. לכן נמשיך לעודד את קולות ההתפקחות וההתפכחות בליכוד, שאינם מוכנים עוד ללכת אחרי החלילנים מהמלין - ביבי ולוין ורוטמן.
ואם נחזור להתחלה - תמשיך ככה ביבי ותהרוס את יחסינו עם העולם, ולא ירחק היום שלא רק כמה מאנשי הליכוד ינטשו את הטירוף הזה אלא גם השוטרים יצביעו ברגליים. זכור את לנין.
