לפני יומיים חשנו, מיליוני מצביעי ימין ואנכי בתוכם, חרדה ומועקה ובעקבותיהן מפח נפש גדול. הסיבה - מה שנחזה כניצחון ברור למחנה הלאומי בבחירות התברר כתבוסה מפני אנרכיסטים ופורעי חוק שהובילו מאות אלפי אזרחים טובים לטעות בהבנת המציאות, עד כדי שיבוש חיינו המשותפים במדינתנו ותוך גרימת נזקים למדינה ולתושביה.
מתברר שהשלטון האמתי מצוי בידי אותה חונטה המרכזת בידה (עדיין ואולי ביתר שאת כיום) את רוב הכוח. השילוב של בג"ץ, יועצים משפטיים, אילי ההון, מפקדים בכירים בזרועות הביטחון ובתמיכה גורפת ובלתי מסויגת של תקשורת הוכח כיעיל להפחיד, עד כדי עצירת מהלך שלטוני וחקיקתי לגיטימי ומתבקש, אפילו לדעת רבים מהפוליטיקאים שחפצו באנרכיה ממניעים פוליטיים טהורים ותאוות כוח ושלטון. לדאבון הלב אלה הנתונים ובשלב זה הם אינם בשליטתנו.
נוכח המצב הנתון עלינו להפיק לקחים מהאירועים, ללמוד ולהפנים על-מנת לא לטעות שוב. דומני שכיום ברי לרבים שנעשו טעויות בדרך אותה עברנו ובשורות דלקמן אבקש להצביע על כמה כאלה.
לאחר הבחירות יצאו כמה וכמה חברי כנסת בהצהרות - "באנו למשול"! בעוד שזו אכן המטרה, נראה שההצהרות הבומבסטיות ומעל כל במה היוו את הזרעים הראשונים מהם קל היה לאנרכיסטים להנביט את הבהלה ("התבהלה"...) בה הלעיטו בהמשך עם רב.
יריב לוין הישר וההגון טעה כאשר כינס מסיבת עיתונאים ובה הצהיר על הרפורמה תוך פירוט ארבעה הרכיבים של שלביה הראשוניים. קינח יריב לוין את דבריו בהיגד - "מה שהיה לא יהיה עוד". דבריו אלה הולידו "כוננות ספיגה" אצל המתנגדים הפוליטיים וספקו לאנרכיסטים הזוממים וממתינים לשעת כושר את התירוץ לפתוח במתקפה רבתי.
הד תקשורתי
שתיקתו של בנימין נתניהו והצייתנות אותה גילה כלפי הרועצת (לא יועצת...) המשפטית לממשלה יצרה חלל וואקום שכן יכול וצריך היה נתניהו להתעלם ממנה, להיות נוכח, לעסוק בהסברה, להרגיע ולהנהיג.
רפיסות המשטרה בטיפול באנרכיסטים אומנם מובנית בבעיות אותן הזכרתי לעיל אלא שממנה אנו חייבים ללמוד על-מנת שהתופעה לא תישנה. לא ייתכן מצב בו הדרג המדיני/שלטוני מורה לא לאפשר חסימת כבישים ובה בעת מסתובב מפקד המחוז ומסתחבק עם המתנגדים לרפורמה, כאשר אלה חוסמים כבישים, מבעירים מדורות, נוהגים באלימות ובכוחנות ובהבטחתם - משבשים את חיי השגרה.
גזירה שווה ואולי אף חמור יותר הוא היחס לסרבנים למיניהם. נכון, המאות שהצהירו על סרבנות הם מיעוט כמעט מבוטל מכוחות הצבא כולם, אלא שההד התקשורתי שהלך וגבר נוכח הכשל בטיפול בהם גרם להתגברות התופעה וליצירת תחושה שהעסק יוצא משליטה. "תבינו, לא תהיה תקיפה באירן" הזהיר אחד הטייסים הסרבנים. הוא וכפויי הטובה שכמותו היו צריכים להיות מודחים על אתר מחיל-האוויר תוך תלישת דרגותיהם ושליחתם אל "המדבר הצבאי", מדבר בו אין הילה, אין קצונה, אין כנפיים - רק קלון.
ואולי לקח עיקרי - התקשורת היא הכל! או כמעט הכול. בהעדר כלי יעיל להעביר בו מסרים לציבור הרחב אין כמעט שום יכולת לייצר תודעה ולהשפיע עליה. נכון שהיום יש רשתות חברתיות לרוב אלא שהשידורים החיים, הפרשנויות המוטות, ליהוק הפאנלים החד-צדדי, תמונות, סרטים, הגזמות ושקרים וכל זה על פני כל היממה ובכל היממות במשך חודשים - כוחם והשפעתם היא מכרעת (בארץ ואף בעולם) לא פחות! כל עוד לא יצליח המחנה הלאומי לאזן (לפחות זה) את הכלי החיוני הזה, אנחנו בעמדת נחיתות מובהקת. אם תרצו - הרי שעצם קיום הימין ובוודאי הצלחתו בבחירות האחרונות בתנאים כאלה - זהו נס גלוי.
אינני בא לקטרג חלילה ובלבי הערכה אין קץ ליריב לוין, לשמחה רוטמן וליתר החברים שעמדו חשופים בצריח לחיצי התרעלה והתבהלה בעשותם כן עבור כולנו. צפיתי שעות רבות בדיוני ועדת החוקה וראיתי את ההסתה, את הקללות, את הבריונות, את החוצפה ואת הכוחנות של חברי האופוזיציה ומצאתי עצמי דואג באמת לבריאותו של שמחה רוטמן, דואג ומתפלל שהשם ייתן לו כוח. תודה יריב, תודה גדולה שמחה - הייתם בשדה הקרב הזה עבור כולנו.
פיקוד ממושמע
כעת צריך ראשית כל לכבות את השריפה ובהמשך להנמיך את הלהבות. לאחר מכן צריך בשום שכל, בתהליך איטי בטוח וסדור לפעול בכמה וכמה מישורים:
לייצר תקשורת הוגנת שתסקר באובייקטיביות את החדשות. הסיסמה הריקה מתוכן המתפרסמת חדשים לבקרים בכאן רשת ב - "רק עובדות" צריכה להפוך למציאות.
לחשוב לעומק כיצד ובאלו תהליכים מגיעים לפיקוד ממושמע ונטול אידיאולוגיה (בעת כהונה בתפקיד) הסר ללא פקפוק ו/או ערעור למרות הדרג הממונה.
לחוקק בשום שכל ובהדרגה חוקים שיטו את הספינה לעבר הגינות - כך במשפט וכך בכל הנושאים. סיפר לי חבר על פרופסור שהוקע על-ידי חבריו לסגל האקדמי והוחרם בשל חטא בלתי נסלח בו חטא. הפרופסור כתב מאמר ובו דרש (שומו שמיים!!) "fair play" - משחק הוגן....
להבין שלעתים הסברה נכונה ותכנון ארוך טווח הם נדבך קריטי להצלחת מהלכים. אם היו כאלה באירוע דנן, תוך הבאה בחשבון של הכוחות הבלתי דמוקרטיים אותם ראינו כעת בפעילותם האלימה והכוחנית, כי אז ייתכן מאוד שהתוצאה הייתה שונה.
ולסיום - כאמור, על כולנו להיות אסירי תודה לשליחי הציבור שלנו, שליחים נאמנים שפעלו במסירות נפש ממש עבור כולנו. לא נשכח את פועלכם ונתפלל שתמשיכו להיות בהנהגה עד אשר תגשימו את המטרות הנאצלות עבורם אתם עושים.
