לפני עשור שנים החלה לחדור ההבנה שבנימין נתניהו הוא נמר של נייר בהתמודדות עם הגרעין האירני. לדעתי לא הייתה לישראל אופציה לפעול לבדה מול האיום השיעי הגדול. הוא טען שיש. אז מדוע לא פעל? מדוע השאיר על-כנה ממשלה שסירבה ללכת עימו למהלך הצבאי? מפני שהוא עצמו לא התכוון ברצינות. רק תפאורה. רק הבל פה. מאז הפכה מחלוקת לשם שמיים לכעס עד איבה. ב-2015 כתבתי בישראל היום נגד נאומו בקונגרס האמריקני מאחורי גבו של הנשיא ברק אובמה, זה היה הצעד אשר החל לרסק את מערכת היחסים בין ישראל לבין המפלגה הדמוקרטית, שמחירו הכבד נגבה מאיתנו עד לרגע זה. בחוצפתו הטיח באוזניי בטלפון כי לא איכפת לי, שלאירן יהיה נשק גרעיני. עד שהודחתי מישראל היום בשל הביקורת הגוברת עליו. ניחא, אבל מה איתו? כישלון אחד גדול. ברק אובמה חתם הסכם רע עם האירנים, וביבי שכנע את דונלד טראמפ לבטלו לטובת מצב גרוע פי כמה. למען תוהו ובוהו ללא תכלית. זה לא רק קידם את הגרעין האירני אלא הביא בהכרח גם להעמקת העימות בזירה הצבאית. מימוש של צפי הנביא כי "מצפון תיפתח הרעה". בעליבותו המדינית העמיד ביבי את ישראל לבדה בהפעלת אמצעים צבאיים-כוחניים מול אירן. זה היה הכרחי מפני שהאיאתולות המשיכו במהלך האסטרטגי השם מצור על ישראל באמצעות חיזבאללה וחמאס. אין ספק מי רשע בסיפור ההגדה הזה. אבל אין גם ספק מי לא ידע לשאול את עצמו באורח נכון. הראשון יושב בטהרן, האחרון בקו ירושלים-קיסריה. וכך, בר מצווה שנים אחרי שובו לשלטון (עם הפסקה קצרה) הולכת ומתהווה יכולת גרעינית יותר מאיימת באירן; וארצות הברית קרובה לחתום על הסכם חלקי חדש וגרוע פי כמה מזה שעשה אובמה בלי להיוועץ כלל בבת בריתה ישראל כי אינה סומכת על ראש ממשלתה; והעימות הצבאי הולך וגובר בחזית הסורית שדרכה מגיעים עושי דברה של אירן עד להר הגלבוע עליו לחמו שאול המלך ובנו יונתן. ביבי הוא הכישלון הגדול ביותר שידעה ישראל מאז הכריז תיאודור הרצל כי "בבאזל הקמתי את מדינת היהודים". ניר ברקת ויואב קיש ומירי רגב ועמיחי שיקלי, שלבשו את מדי צה"ל יותר מאורך שרות החובה, יודעים ושותקים.