מינוי שופטים לבג"ץ - סוגיית מפתח במחלוקת
הדעה המקובלת במחלוקת הציבורית-הלאומית הנמשכת, היא כלשון כותרת הפרק, וממנה - מתבקשת, אף מאליה, כותרת המאמר כולו. הקשיים הכרוכים בסוגיית המינויים לבית המשפט העליון (הדן בהרכביו השונים גם כבית המשפט הגבוה לצדק) ספק אם ייפתרו במלואם על-ידי מציאת "נוסחה" מוסכמת להרכב הוועדה למינוי שופטים, באשר עדיין ייוותרו סימני שאלה, ועמם גם חששות ומתיחות לגבי שאלת ביצועיה בפועל של הוועדה המחודשת: לשני המינויים הבאים לבית המשפט העליון מיוחסת חשיבות רבה (ואף "מכרעת") על-ידי שני המחנות החלוקים - מפלגות הקואליציה ותומכיהן מול מפלגות האופוזיציה ותומכיהן; אולם גם שני מינויי-שופטים אלה הינם רחוקים למדי במועדיהם הצפויים - הראשון מביניהם צפוי רק באוקטובר השנה, זמן ארוך מדי בנסיבות הקיימות. את המתיחות הממושכת הצפויה אפוא לציבור כולו, ראוי ונכון לחסוך!
לפתרון מרגיע: מינוי שני שופטים - כבר כעת!
לפיכך, בהקשר למוצע בנושא במאמר קודם של הח"מ באתר זה (ב-27.3.23: "למנוע אסון לאומי - בתבונה, ברגש ובמשותף"), מועלית כאן הצעה, המתבקשת מהאמור לעיל:
בתיקון-חוק שיוגדר כ"הוראת-שעה" ויהווה פתרון לתקופת ביניים ידועה מראש, יוגדל זמנית מספר שופטי בית המשפט העליון ל-17, ובד-בבד ימונו שני שופטים שיש עליהם הסכמה רחבה מתבקשת, ואשר מיועדים - כבר כעת, ומראש - להתמנות (במינויי קבע, כמובן) למילוי הצרכים הצפויים בעקבות שתי פרישות השופטים הקרובות. תוספת מיידית זו של שני שופטים (כאמור - במינויי קבע), תסייע כבר בתקופת הביניים להקלת העומס הקיים; בעת הפרישות הצפויות הנ"ל יפחת מספרם הזמני של השופטים בבית המשפט העליון מ-17 ל-16 ול-15, בהתאמה לכל פרישה מהשתיים, כפי שתהיה במועדה בפועל.
צעד כמוצע כאן יפתור בעיה צפויה נוספת: שופט שימונה בתקופה הקרובה על-ידי הוועדה המחודשת, עלול לדבוק בו "כתם תדמיתי" של מינוי פוליטי, על הפגיעה אשר תנבע מכך - הן לגבי השופט עצמו והן לגבי פסיקותיו, וממילא גם למערכת המשפט ולציבור בכללו. מאידך-גיסא, שני מינויים שיוסדרו כעת ואשר יהיו מקובלים על המחנות הציבוריים החלוקים, ישלבו בחובם בסיס של הסכמה ציבורית כללית.
המציאות הרחבה מבחינת דעת-הקהל
בבחינת הסוגיה כולה, ובמיוחד לצורך שיקול והתייחסות לגבי מינוי שני שופטים לבית המשפט העליון כבר כעת, יש להבהיר ולהזכיר גם זאת:
קיים הבדל של ממש בין תדמיתו של בית המשפט העליון (בלשון העם: בג"ץ) בעיני הציבור הרחב לבין תדמיתו בעיני מביני דבר בעולם המשפט: בעוד בעיני האחרונים יש משקל רב לעומס העבודה העצום המוטל על שופטי הערכאה השיפוטית העליונה בישראל (15 במספרם כיום) וכמובן להערכה המקצועית-המשפטנית לה הם ראויים, אחרת היא ראייתם של הרבים האחרים, המהווים את רובו הגדול של הציבור: בעיני אלה, מצטייר בית המשפט העליון כמוסד רב כוח ורב השפעה (וממילא גם רב רושם, על-פי כל קנה-מידה ציבורי בישראל), אשר גם אם שופטיו טרודים תמידית בעבודה קשה (עבודה "סוחטת" פיזית, שכלית וממילא גם רגשית) - הם זוכים למשכורות גבוהות (בעיני הציבור, ולפי המקובל בחברה הישראלית), אשר הישראלי המצוי משווה אותן לשכרו שלו ומבלי לייחס משקל של ממש לרמת הקושי ולרמת ה"ביצוע" הגבוהות.
אין פלא, אפוא, אם בקרב שכבות רחבות ונכבדות בקרב הציבור השתרש הרצון לזכות ל"ייצוג" ב"קבוצת-על" רבת השפעה, רבת יוקרה ורבת עוצמה שכזו, המצטיירת בעיני רבים באופן טבעי (ואף מובן מאליו) כ"אליטה" בראש הרשות השיפוטית בישראל; "אליטה" זו של שופטי בית המשפט העליון בשבתה כבג"ץ - דנה ופוסקת גם לגבי מעשים ומחדלים של הרשות המבצעת, על מכלול זרועותיה רבות-הכוח, ואפילו... על חלק (גם אם זעום) של מעשי הרשות המחוקקת! די בפסילת חלקי חקיקה מעטים כדי שבעיני הציבור הרחב תצטייר "עליונותו" (לכאורה) של "בג"ץ" גם על... הכנסת! חקיקת המשנה של מתקיני התקנות נחשבת (גם לפי הדין) כמעשה הרשות המבצעת, אך אפילו לפסיקת בית המשפט העליון לגביהם ישנה משמעות מיוחדת בעיני הציבור.
יש מקום לקוות, כי אם ניתן להגיע להסכמה לגבי מינוי שופטים כבר כעת - ניתן למצוא מענה מתאים גם לחלק הציבור אשר אלה הן ראייתו ותחושתו.
ועוד לרקע הנושא ולמימושו
לקראת המינויים הקרובים לבית המשפט העליון, יהא עיתויים אשר יהיה - מוצע לשקול גם זאת: פתרון יעיל ומכובד יהיה גם במינוי שופטים המצטיינים בניסיון ובתבונה מעשית, אף אם אינם בעלי ידע תיאורטי נרחב ברמה אקדמית של פרופסורה; ויוכיחו הרכביו הראשונים של בית המשפט העליון בעשורים הראשונים של פעולותיו המבורכות והמוערכות. במשנה תוקף אמורים הדברים, באשר עיקר עבודת השיפוט בבית המשפט העליון נעשית בהרכבים של שלושה לפחות: גיוונה של חשיבה משפטית יביא את בית המשפט בכלל וכל הרכב בנפרד ובפרט, לעשייה שיפוטית טובה לא פחות, ובמקרים לא מעטים - טובה אף יותר.
הכרה הדדית - כבסיס להסכמה
כפי שישנן חשיבות ותועלת בהכרת ראייתו של "מחנה" אחד במחלוקת, כך גם חשוב ומועיל כי ייעשה מהצד השני, בהדדיות המתבקשת - הכרה הדדית כזו עשויה להיות תנאי ובסיס להסכמה, הנדרשת כיום יותר מתמיד ובהקדם ככל הניתן.
לפיכך, מול קולות ציבוריים ופוליטיים, אשר ילוו מאמצים במסגרת ההידברות שכבר החלה - חשוב להזכיר ולזכור: כפי שבית המשפט העליון עצמו מציין לעתים במפורש בפסקי דינו (במיוחד בשבתו כבג"ץ) - אין הוא מחליף את הרשות שהוסמכה לביצוע ואין הוא מעמיד את שיקול דעתו במקום זה שלה; עתירות רבות נידחו על-ידי בג"ץ בנימוק זה. עוד יצוין, כי במקרים בהם מוצא בג"ץ שיש לפסול את מעשה הרשות עקב חריגתה מתחום הסמכות שהוענקה לה (ואף מחוסר סבירות, היות שתחום ההסמכה איננו כולל פעולות בלתי-סבירות) - נותן בג"ץ פירוש משפטי שקול ומוסמך לגדרי הסמכות, עליה התיימרה הרשות לבסס פעולה. פסק בג"ץ הפוסל מעשה של רשות הוא מעשה שיפוטי, הנשען על בסיס פרשני ועל עקרונות משפט ידועים - אין הוא מעשה ביצועי-שלטוני ואין בו משום התנשאות חלילה או התיימרות להחליף שום רשות אחרת, גם אם הוא בוחן משפטית את מעשיה ואת מחדליה המובאים בפניו לצורך זה.
פעילותה האנושית והחברתית של מערכת השיפוט
"גישור" בין פערי-הראייה השונים לגבי מערכת המשפט בעיני הציבור הרחב, עשוי לשלב את המוצע כאן לעיל, אף כתחילתו של "אירוע מאחה" במחלוקת המפלגת. לעניין זה, יש מקום גם להצגתה של התמונה הנכונה והרחבה של פסיקתו רבת-השנים של בית המשפט העליון, על צדדיה האנושיים והחברתיים. צעדים בנושא זה אמורים להתבצע על-ידי הנהלת בתי-המשפט שבמשרד המשפטים או לשכת עורכי-הדין, בתיאום עם נציגות השופטים עצמם. בהקשר זה: כבר מזמן יש מקום למבחר של פסקי-דין מן העבר, המדברים אל הרגש ואל התבונה בזווית אנושית וחברתית, ללא צורך בהבנה משפטית; תפוצה של קובץ כזה עשויה להיות אף בדרך דיגיטלית, כדי ליצור מענה מהיר לצורך הקיים.
בנוסף ובמקביל, ניתן לבחון מתן ביטוי לעקרונות ולפסיקות של מערכת המשפט, המחזקות זכויות-יסוד גם בישראל הדמוקרטית, המתמודדת באתגריה החיצוניים והפנימיים ללא חוקה כתובה, בהישג שאינו נופל מזה של אנגליה. ייתכן כי בין אלה ניתן לאתר גם עקרון חדש, אף אם בלתי-מוצהר עדיין - "עקרון האנושיות"; אם על בסיס סעיף 39 של "חוק החוזים (חלק כללי)" יצר בית המשפט העליון את "עקרון תום הלב" (למעשה: שילוב של היגיון והגינות), השולט זה שנים בכל תחומי המשפט (אף כ"עקרון-על", לפי הפסיקה הקיימת), ניתן אולי לאתר לצדו לפחות את תחילת גיבושו של "עקרון האנושיות" (דוגמאות אחדות של פסקי-דין הועלו במאמר קצר של הח"מ - "עקרון האנושיות במשפט בצדו של עקרון תום הלב", העולה במירשתת).
הבהרת תדמיתו ותרומותיו של בית המשפט העליון (ועמו מערכת המשפט כולה) תתרום לא רק לרשות השופטת בישראל, אלא לציבור כולו, וכן ליישוב מהיר ומוסכם של המחלוקת המפלגת.
