אדוני ראש הממשלה, אמש, (17.4.2023) בטקס המרכזי של יום השואה נשאת דברים נוקבים ו"חוצבי להבות" על מעשי הגבורה של הניצולים ועל חוויות האימים שחוו באירועי השואה אשר מלוות אותם בכל יום מחייהם ומעצבות אותם בצילו הטראומטי של אירוע חסר תקדים זה. כמו-כן פרסמו רשתות הטלוויזיה והתקשורת נתונים ועובדות על מצבם הנפשי, הבריאותי והכלכלי של רבים מהם כמו-גם על מספר השורדים החיים בתוכנו ועל קצב הצטמצמות מספר זה בשנים האחרונות מדרך הטבע. נוכחתי שוב ששנה אחר שנה אנו חוזרים על אותם סיפורים ואותם תיאורים מחרידים; שנה אחר שנה באירועי הזיכרון ובטקסים הנוגעים לתקופת השואה אנו מעלים על נס את זכויותיהם, גבורתם ואת כושר שרידותם. שנה אחר שנה אנו קובעים שאין די במה שעשינו וכי מצבם הולך ורע במקום שישתפר בחסות מדינת הלאום היהודית. שלושת אבני הנגף העיקריות שעימן מתמודדים הם בשלהי חייהם הן המצב הכלכלי הרעוע, הזיכרונות הקשים הפוקדים אותם והבדידות המכה בהם - ודומה ששנה אחר שנה אנו נותרים אטומים לזעקתם. כשחולף יום הזיכרון אנו ממהרים להשתחרר מהמסקנות הנובעות ממנו ולהתנער מאחריות שהיא כולה שלנו. הכספים הדרושים לסייע לקבוצת אנשים זו הוקצו תיאורטית כבר לפני קרוב לעשור ובכל זאת לא הוסדרה דרך פשוטה, ישירה ותקינה שיגיעו לידיהם באופן סדיר ויגשימו את הייעוד לו הוקצו, ללא סיפורים או תירוצים. משום מה שלוש הבעיות העיקריות: פינה להניח בה את ראשם ללא דאגות מיותרות, מימון בסיסי למזון ותרופות וחימום בחורף או קירור בקיץ - הן עדיין לרבים מהם בגדר חלום באספמיה. מאז הוחל לדבר בנושא זה בהתמדה הצטמצם מספר הניצולים החיים עימנו בכ-100 אלף נפש! בתקופה האחרונה הולכים לעולמם בכל יום כ-40 שורדים. למשמע הדברים תמהתי - ולא בפעם הראשונה - כיצד אתה, שרי הממשלה וחברי הכנסת מן הימין היהודי המובהק מצליחים לעלות על יצועכם מדי ערב ולשכוח ניצולים אלה שעות ספורות בלבד לאחר ששבת והעלית על נס את סיפוריהם?!¹ סבורני שחרף כל הנושאים החשובים והבוערים המעסיקים אותך בימים טרופים אלה, מן הראוי לקום ולעשות מעשה שימנע מכולנו לחזור על אותה העמדת פנים דאגנית שבה אנו מצטיידים - מעשה הרגל - בכל יום זיכרון לשואה. חובה עליך לזמן דיון ממשלה מיוחד לעניין זה לאלתר וללא דיחוי ולקבל החלטה אופרטיבית - כלכלית וביצועית - לפתור בעיה זו. מספר הניצולים החיים עימנו כיום הוא כ-140 אלף נפש. תוך פחות מ-10 שנים יתם הדור הזה! להערכתי, תקצוב חודשי לנפש בגובה השכר הממוצע במשק (כ-11 אלף ש"ח צמודים למדד) הוא שיפור שיעלה את כל הנזקקים על דרך חדשה וסבירה.² זו איננה משימה בלתי אפשרית עבור ישראל ביכולותיה הנוכחיות והחזויות. די לגרירת הרגליים! די לעינוי מיותר ומביש זה!