בשבוע שעבר התקיימה בטוניסיה פגישה רבת סמליות. זמן קצר לאחר שמשטרו הסמכותני של הנשיא קאיס סייד עצר את הבולט שבמנהיגי האופוזיציה במסגרת מהלכיו לשבור כל התנגדות, אירח סייד את שר החוץ הסורי, פייסל מקתאד.
משטרו של בשאר אסד מתקדם בעקביות לעבר נורמליזציה של יחסיו עם העולם הערבי, לאחר שנים של בידוד בשל המלחמה האכזרית שניהל נגד המורדים – מזכיר וושינגטון פוסט. העימות מצוי כעת על אש קטנה, אסד שוב מחזיק בצורה איתנה בשלטון, איחוד האמירויות ובחריין כבר חידשו את היחסים עימו, וסעודיה אותתה – בדמות ביקורים הדדיים של שרי החוץ – שהיא מוכנה ללכת בעקבותיהן.
תוניסיה אמורה הייתה להיות שונה, שכן בה פרץ ב-2011 האביב הערבי והיא הייתה בין הראשונות שניתקו את היחסים עם אסד. אבל סייד הביא לקיצו עשור של תקוות לדמוקרטיה ובשבוע שעבר נעצר רשיד גנאוצ'י, מנהיג המפלגה המוסלמית המתונה העיקרית במדינה. לפני האביב הערבי בילה גנאוצ'י שנים בכלא ועשרות שנים בגלות, הוא היה דמות פלגנית כאשר חזר לארצו, אך נותר הסמל לאפשרות של פלורליזם פוליטי.
כעת נראה סייד כבן-חורג של הסדר הישן, נציג של "השבת הסמכותנות על-כנה" המתחוללת בשנים האחרונות בעולם הערבי – מגדיר אותו הפוסט. מתנגדיו טוענים שבשנת 2021 הוא חולל הפיכה-בפועל כאשר פיזר את הפרלמנט; והוא ממש לא לבד. בשנת 2019 סחפו מחאות את האזור – מאלג'יריה דרך סודן וירדן ועד לבנון ועירק. הן תודלקו בזעם על שחיתות כרונית, כלכלות כושלות ואליטות פוליטיות חמדניות. כמה מראשי המדינות נפלו, אך התוצאה לא הייתה יותר דמוקרטיה.
מדינות ערביות שונות, ובראשן סעודיה ואיחוד האמירויות, עמדו מאחורי הגל האנטי-דמוקרטיות. זהו סימן הן לחששותיהן מחוסר יציבות שיפגע במעמד האיזורי והן לשינויים הגיאו-פוליטיים במזרח התיכון. השתיים גם פעלו לאחרונה להפשיר את היחסים עם אירן, מה שסולל את הדרך להוצאתה מן הכפור של סוריה, בעלת ברית קרובה של טהרן.
האפשרות שסעודיה תפעל להשבתה של סוריה לחיק העולם הערבי נראתה דמיונית עד לאחרונה, שכן במשך שנים היא הייתה אחת התומכות העיקריות של המורדים נגד משטר אסד. אבל אחרי תקופה ארוכה של תוקפנות, במיוחד המלחמה היקרה בתימן, סעודיה אולי מחשבת מסלול מחדש ומגיעה למסקנה שמוטב לה להפגין את כוחה באמצעים דיפלומטיים בלבד.
