ישבתי לפני זמן מה סביב שולחן אחד עם שר החוץ אלי כהן באירוע שמחה פרטי של חבר משותף. בעוד אני נהנה כמעט מכל הסלטים שעיטרו ביפי צבעיהם וטעמיהם את השולחן, נהנה מהמנות המקדימות, במיוחד מהרול ממולא האנטרקוט, גלשתי למנה קלה של קוסקוס עם גרגרים ועוד רגע קט הגיש המלצר את המנה הראשונה, בחרתי בסלסילת ירקות העוטפת פרגית עסיסית.
בעודי נהנה, הבטתי בזווית עיני לעבר שר החוץ ששני כסאות הפרידו ביננו. צלחתו נותרה ריקה, מזלגו הוקפא רגע טרם שייכנס לפיו עם חתיכת כרובית מטוגנת טבולה ברוטב מתוק במיוחד, וכוס המים הצוננים נותרה מלאה.
אחד אחרי השני ניגשו לכבוד השר, בנעימות אך בנחישות והבהירו, לקט אמירות: "הצבענו לכם שתמשלו, הרפורמה חייבת לעבור", "ממה אתם פוחדים אנחנו איתכם, רפורמה עכשיו", "אם לא תעבירו את הרפורמה זו הפעם האחרונה שתהיו בשלטון", "אלי, אנחנו אוהבים אותך, אל תיתן לביבי למסמס את הרפורמה".
השר, נעים ההליכות הקשיב בסבלנות, חייך, החזיר את הכרובית העצובה לצלחת, לחץ ידיים, טפח על שכם, הבטיח שיהיה בסדר, התור ל"באבא" אלי כהן לא פסק, כמו אדמו"ר המקבל פני חסידיו, בסבלנות ובנעימות, השיב לכל אחד, הודה על האמירות, הבטיח שהרפורמה תעבור בדרך כזו או אחרת, והתור נמשך.
השר אלי כהן נמתח לאחור, יישר את חליפתו המחויטת, סידר את עניבתו, בלוריתו הרעננה כמו שחה קמעא, הכרובית במזלג נותרה על הצלחת, המאבטח התקרב לעבר השר, העוזרת האישית החביבה, הרגיעה כממתיקת סוד, את החבר המודאג בשולחן שביקש שהשר יאכל משהו "אכלנו לפני שהגענו". שר החוץ התרומם ממקום מושבו, נשק לאוהביו, ברך בלבביות את כל הנקרה בדרכו, ופסע בדרך היחידה שסללו עבורו עשרות האורחים שהבהירו בנימוס, באיום מרומז, באהבה, כי הרפורמה חייבת לעבור.
המפגש האקראי הזה סיפר את סיפורה של הכמיהה למשילות, למימוש הבטחות הבחירות, ההסכמה הנאמרת בפה מלא, רפורמה עכשיו בהסכמה, מערכת המשפט מחויבת תיקון. השר אלי כהן, שר החוץ, קרא למחרת בסרטון למאות אלפי תומכי הרפורמה החשובה והנדרשת, להגיע לעצרת העם. הרוח שנשבה בחגיגה הפרטית יום לפני וקול העם שהדהד באוזניו אל מול הכרובית המבוישת שנותרה על הצלחת, היה זרז להאיץ במאות אלפי אזרחי ישראל תומכי הרפורמה לצאת ולהביע דעתם.
קול העם חשוב ביותר, גם אם אינו זוכה להדהוד תקשורתי, קול העם בא לידי ביטוי בקלפי, ביום הבחירות, בבחירה, עם זאת ראוי גם מעת לעת שקול העם יהיה גם קול הרוח הגבית האיתנה לנבחרי הציבור שיממשו את הבטחותיהם ללא מורא וללא משוא פנים.
השר אלי כהן לא זכה ליהנות מהכרובית המטוגנת בשמן עמוק, הכרובית המתוקה, אך שבע מנחת מהאזרחים המעורבים, המוטרדים, חדורי האמונה, אזרחים שבשגרה אינם נספרים, אך דעתם הנקייה היא מה שהוביל אותם לבחור בשר אלי כהן ומפלגתו. במסעותיו בעולם, שר החוץ אלי כהן, ישכח בוודאי את הכרובית המתוקה שנותרה אז בצלחת אך את קול העם יישא על ליבו, עד למימוש ההבטחה, העברת הרפורמה המשפטית החשובה והנדרשת וכדאי בהסכמה.
