רבים ודאי מכירים את הקיוסק בפינת רחוב בן יהודה נורדאו בתל אביב. אולי לא רבים יודעים, בעיקר מקרב הדור הצעיר, שמדובר בקיוסק ותיק משנות ה-40 שהיה שייך למיכאל גרין (בן גוריון) אחיו של דוד בן-גוריון. מיכאל גרין התגורר ממש מול הקיוסק שלו בבית ברחוב נורדאו 21 בתל אביב. מספרת לאה פילצר: "בקיוסק הזה ביקרתי בכל יום, בהפסקה, בימי לימודי בסמינר לוינסקי בשנות 64-62. כאן ראיתי את עיתון ידיעות אחרונות, 23 באפריל 1963, ועליו הכותרת על פטירתו של הנשיא האהוב, יצחק בן צבי. החסרתי פעימה. כולם ידעו שאחיו של בן-גוריון הוא בעל הקיוסק". אריאלה אורגל מספרת: "זו הייתה סביבת נעוריי. גרתי בשד' נורדאו 29 והקיוסק היה בדרכי לביה"ס וממנו - בי"ס לדוגמה מאחורי סמינר לוינסקי. המשך הדרך הובילה לחוף הים - שרתון ולגן העצמאות. לימים בקיוסק הזה מכרו פלאפל של שלמה ומשפחתו. נאוה בר זיו זוכרת את הקיוסק וגם את המוכר גרין אחיו של ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון. "בשנות ילדותי הייתי באה מהצפון עם משפחתי לבקר את סבתי, אימא של אימי, שהייתה גרה בשדרות נורדאו בסמוך לרח' בן יהודה. בשעות אחה"צ כשהייתי הולכת עם סבתי לטייל בשדרה היינו חולפות על פני הקיוסק של מר גרין ולפעמים סבתי קנתה לי שם גזוז או ארטיק... היסטוריה רחוקה".

משפחת גרין (בן גוריון)

לא מעט נכתב ודובר על המשפחה הגרעינית של דוד בן-גוריון, על אודות רעייתו פולה ועל אודות ילדיו גאולה, עמוס ורננה. אולם מעט יחסית נכתב וידוע לציבור הרחב על אודות הוריו, אחיו ואחיותיו של בן-גוריון. לשיינדל ולאביגדור גרין, הוריו של דוד בן-גוריון נולדו 11 ילדים. רק חמישה מהם שרדו. האחרים מתו בינקותם. החמישה ששרדו הם: דוד בן-גוריון, לימים ראש ממשלת ישראל, אברהם גרין, איש תנועת "המזרחי" ופקיד בהסתדרות, מיכאל בן-גוריון בעל קיוסק בתל אביב, רבקה הר-מלך, וציפורה בן-גוריון שהייתה אחות בכירה בקופת חולים ובבית חולים בחיפה. אב המשפחה אביגדור גרין היה איש משכיל מראשי הקהילה בפלונסק שבפולין, ופעיל בתנועת "חובבי ציון". בשנת 1898 נפטרה רעייתו שיינדל מסיבוכי לידה וכעבור שנתיים בשנת 1900 נשא לאשה את צביה סביסטובסקי. ביולי 1925 כשהיה כבר בן 68 עלה אביגדור לארץ ישראל התגורר בתל אביב ובחיפה ועבד מספר שנים כרואה חשבון ב"סולל ובונה". בשנת 1942 הלך לעולמו בגיל 86 ונטמן ב"בית הקברות טרומפלדור" בתל אביב.

מיכאל גרין -פרקי חייו

מיכאל גרין (בן גוריון), אחיו של דוד בן-גוריון. נולד ב-1879 בפלונסק, עיירה הממוקמת כ-60 ק"מ מוורשה שבפולין. הוא עלה לארץ ב-1932 מפלונסק. זמן קצר לאחר עלייתו לארץ פתח קיוסק בשד' נורדאו פינת בן יהודה בתל אביב. מיכאל נשא לאשה עוד בפולין את דינה זילברשטיין (1949-1899) ונולדו שתי בנות, חיה ומרים. לאחר שהתאלמן מאשתו דינה שנפטרה ב-1949 נישא לברוריה מייזליס. שנים רבות הפעיל ומכר בקיוסק שבבעלותו. רבים שהתגוררו אז באזור הכירוהו, והקיוסק שלו היה חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי. שנתיים לפני מותו השכיר את הקיוסק לאדם אחר. מספרים כי נהג ואהב לשבת בשדרת נורדאו שהייתה מול ביתו וגם מול הקיוסק שלו לשוחח על הא ועל דא עם שכנים ועוברי אורח. ביום חמישי 26 במרס 1965 בחצות הליל חש מיכאל ברע ומספרים כי אמר לאשתו ברוריה "אני מרגיש שזה כבר הסוף שלי". כעבור מספר שעות מת. בן 86 היה במותו. דוד בן-גוריון שאז כבר לא היה ראש ממשלה אלא חבר כנסת הגיע משדה בוקר להשתתף בהלווית אחיו. הלוויתו של מיכאל יצאה מבית ההלוויות העירוני "דפנה" ברחוב דפנה בתל אביב לבית העלמין בנחלת יצחק שם נטמן. בין המלווים את ארונו: דוד בן-גוריון ורעייתו פולה, ילדיו של דוד בן-גוריון עמוס בן-גוריון וגאולה בן-גוריון, אחותו ציפורה בן-גוריון, מזכיר מפא"י ראובן ברקת, אנשי מפא"י שרגא ודבורה נצר, טדי קולק, ובני משפחתו של מיכאל גרין. אחיו דוד בן-גוריון אמר "קדיש". מיכאל הותיר אחריו את רעייתו ברוריה, שתי בנות נשואות: חיה ארקיס ומרים טאוב, נכדים, אח דוד בן-גוריון ואחות ציפורה בן-גוריון.