סיפור אמיתי: אמיר ועמיר מתגוררים במרחק של כמה עשרות מטרים זה בזה, בגוש משגב בגליל ההררי המרכזי. בני המקום. שניהם חזרו הביתה משירות סדיר מלא בצה"ל: הראשון לשבט הבדואי כמאנה והשני ליישוב העברי מכמנים. בין הבית המזרחי ביותר של כמאנה לבית המערבי ביותר של מכמנים, מפרידים רק שלושה מטרים (!). אבל כשאמיר הבידואי ירצה לקבל מרשות מקרקעי ישראל (רמ"י) מגרש לבניית ביתו בכפרו, הוא יידרש לשלם לרמ"י עבור התענוג הזה רק 200,000 שקל, כולל הוצאות פיתוח. באותה עת ממש יידרש עמיר ממיכמנים לשלשל לקופת רמ"י עבור מגרש זהה, פי שישה - 1.2 מיליון שקל. העיוות הזה לא עוצר בקו כמאנה-מיכמנים. המרחק בין מצפה אבי"ב לבידואים מדמיידה אינו עולה על 700 מטר, כמו גם בין אשחר לערב א-נעים ובין מעלה צביה לחוסניה. ובכולם המצב זהה: אם אתה יהודי, שבא ליישב את הגליל, תשלם ממיטב כספך (שאין לך). ואם אתה 'בן המקום' (יש הגדרה מעוותת כזו במסמכים הרשמיים), מגיעה לך הנחת סלב ענקית. ככלות הכל, אתה 'בן המקום'. היהודי לא. נטע זר שצריך לגרש באמצעות תקנות וחוקים מפלים, מעשי ידיה של ממשלת ישראל. ויש עוד דרך לגרש את היהודים. קוראים לה הטבות במס הכנסה. פעם נועדו ההטבות במס לעודד התיישבות יהודית באזורי עדיפות לאומית. גרת על גבול לבנון, מול מחבלי הפתח' (דאז)? - אתה זכאי להנחה משמעותית במס. היום עברה ההנחה במס ללב הגליל: אם אתה ערבי בכמאנה, תיהנה מהטבה של 12%, אבל אם אתה גר במכמנים שממול, תקבל הנחה של 7% בלבד (ועד תקרה נמוכה יותר). גם אם אתה גר בטמרה, כאבול, מג'ד אל כרום, סאג'ור, סכנין, עראבה, שעב, שייח' דנון ועוד, מגיעה לך הנחת ענק של 12%; אבל אם אתה,, Unfortunately מתגורר בישובים יהודיים ששוכנים מדרום לאיזשהו קו גבול דמיוני שרירותי, כמו למשל מורשת, כי אז אכלת אותה, בלי לחייך, עם 0% הנחה. 150 ימים ולילות חלפו מאז הקמת ממשלת הימין מלא מלא, והיא פועלת בנושא ייהוד הגליל כאילו הייתה ממשלת האחים המוסלמים. עם עדיפויות בלתי הגיוניות, אנטי ציוניות, לערביי הגליל, המהווים 88% מאוכלוסיית האזור, לצד קיפוח משווע של המיעוט היהודי, שאליו מתייחסים כאל תושבי רעננה וגבעת שמואל. בפועל, מגרשים אותם כמעט בכוח. בכוח החוקים והתקנות האנטי ציונים. בישיבת הממשלה שהתקיימה התבקשו שרי הימין לתקן את המעוות, באמצעות העברת החלטה הקובעת שהציונות היא ערך מוביל בהתנהלות הממשלה. אך היוזמה נגדעה עקב התנגדות היועהמ"שית מצד אחד, והשרים החרדים מצד שני; שהרי מה להם ולציונות. פעם הציונות ניתבה את מפת ההתיישבות. זה בא לידי ביטוי למשל ב'מסמך קניג', שחיבר הממונה על המחוז במשרד הפנים ישראל קניג, במארס 1976: "יש להרחיב ולהעמיק את התיישבות היהודים באזורים בהם רציפות האוכלוסייה הערבית בולטת ומספרה עולה יתר על המידה על האוכלוסייה היהודית". בשנים 1970-80 החלה המדינה יחד עם הסוכנות וקק"ל בבליץ התיישבותי בגליל, שהניב 26 מצפים חדשים עד סוף 1981, וכיום מגיע מספרם ל-45. אז, לפני ימי שפוט שופטי הבג"ץ, עשו כאן ציונות. אבל היום קוראים למשימה הציונית של ייהוד הגליל, בתואר המכפיש שהצמיד לכך עיתון הארץ - אפרטהייד. וגם הבג"ץ של אהרן ברק לא טמן ידו בצלחת וקרא לכך היעדר שוויוניות. אומנם מאז התהפך הגלגל והיעדר שוויוניות הפכה למנת חלקם של היהודים המעטים שעדיין נאחזים בגליל, אבל את המדינה היהודית זה לא באמת מטריד. מחסום נוסף מחבל כיום בנוכחות היהודית בגליל הגויים - מחסום ה-400. מחסום זה נולד כאילוץ, בגין הבג"ץ, שחייב בשנת 2000, בשם ערך השוויון, להקצות ביישוב קציר מגרש בניה למשפחת קעדאן, שהגיעה מבקה אל גרביה. התשובה הציונית ההולמת לבג"ץ האנטי ציוני ניתנה ב-2011, באמצעות חוק ועדות קבלה. עיקרו: יישובים קהילתיים קטנים שיש בהם עד 400 משפחות, יוחרגו ויורשו לסרב להצטרפותם של מי שעלולים 'לפגוע במרקם החברתי והתרבותי של היישוב'. ההיגיון שמאחוריו היה למנוע הצטרפות תושבים חילוניים לקהילות דתיות, או משפחות ערביות לקהילות יהודיות. חוק זה אומנם היה תרופה יעילה בשעתה, אך בפועל הוא מהווה לפיתת חנק על היישובים היהודיים. בעוד שישוב ערבי מתפתח ללא הגבלה על-פי צרכיו, ננעלים שערי היישובים היהודים ברגע שהגיעו ל-400 משפחות. בזמנו אומנם ניסה ח"כ סמוטריץ' להגביה את הרף ל-700, אך היוזמה נתקעה ולא מוצתה. וכך קורה שיישובים שאוכלוסייתם הוותיקה מזדקנת, אינם יכולים להזרים דם צעיר להבטחת המירקם החברתי הבריא במקומם. למשל היישוב הדתי לאומי היחיד בגוש משגב, מורשת, שכבר הגיע ל-400 משפחות, משווע למשפחות צעירות, שיביאו עימן ילדים קטנים, אשר יזרימו דם טרי למערכת החינוכית המתנוונת - ולשווא. אומר שמעון אלמלם, יו"ר ועד ההנהלה של מורשת: "משפחות צעירות נבלמות בגלל שני מחסומים: ה-400 ומחיר הקרקע המופקע. איזה זוג צעיר יכול להשקיע רק בקרקע 1.2 מיליון שקל, ועוד 2 מיליון נוספים על הבנייה עצמה? אבל ללא משפחות צעירות, מערכת החינוך מצטמקת: גן ילדים אחד מתוך ה-4 כבר נסגר, והשני ייסגר לקראת תשפ"ד. גני הילדים המתרוקנים הופכים למרבה האבסורד למועדוני קשישים. גם הכיתות מצטמקות: שתי כיתות א' שהיו כאן בעבר הפכו לאחת, ובכיתות האחרות איחדנו בנים ובנות, למרות הדרישה לחינוך נפרד". היי, הלו, אתם שם למעלה, תגידו: אתם באמת מאמינים שזו ממשלת 'ימין מלא מלא'?