כחודש ימים לאחר כניסתי לתפקיד מנכ"ל במפעל יצרני, החלתי בתהליך פיטורים של אחד ממהנדסי המפעל בשל חוסר מקצועיות וחוסר תפקוד כללי. אולם ברגע שהורתי למדור כ"א להודיע לאיש ולקדם את התהליך, נאמר לי כי עליי לקיים ישיבה עם הוועד כדי לקבל את אישורם לפיטורים. תמהתי מאוד ושאלתי האם בעיות תפקודו לא ידועות לוועד? התשובה הייתה כולם במפעל מודעים לאי התאמתו ואפילו לנזקים שהוא גורם מעת לעת בתהליך הייצור אבל בשל נוהלי ועמדות ההסתדרות אין דרך לפטרו. התפקוד הכושל של הממשלה בששת החודשים האחרונים מעלה במוחי את הזיכרונות מהימים ההם ומבהיר לי כי הממשלה נקלעה למציאות של "ממשלה הסתדרותית", כי מעבר לכל מחדליה וכישלונותיה, כל שר וסיעה פועלים לשתק זה את זה ולראש הממשלה אין יכולת לא לפסוק ולא לפטר שר. בניגוד לתיאור שהבאתי בראשית דבריי, שם מוסד ההסתדרות עמד מעל המפעל ומעל הוועד ובסופו של דבר ניתן היה להגיע לפתרון, כאן לממשלה, לשריה ולראשה אין גורם מעל. לכן נתונה היא בשיתוק טראגי ובמציאות בלתי פתירה. כדי להמחיש את גודל האסון אעלה לדיון את השאלה למה נדרש לפטר את השר איתמר בן-גביר ומיד. "לית מאן דפליג" שהוא בלתי כשיר, בלתי ראוי וחסר כל סיכוי להצליח למלא את תפקידו, במילים אחרות: מלכתחילה זה היה מינוי שגוי וצפוי פורענות. במצב זה טוב היה אם ראש הממשלה היה יכול להעבירו מתפקידו ויפה שעה אחת קודם. לביסוס הטענה לפטרו אמנה את עיקרי הסיבות הידועות לכל: -

• לאיש אין כל ידע או ניסיון בניהול אנשים בוודאי לא ארגון רב ממדים כמו משטרת ישראל.

• לאיש אין כל הבנה במבנה השלטוני של מדינה, לא במערכות המרכיבים אותה ולא באיזונים שביניהם. לדידו הכל כפוף לנושא המשרה "היחיד" היודע את תפקידו.

• האיש מעולם לא התמודד ולא הכין תוכנית-עבודה שנתית סדורה. בוודאי לא תוכנית "רב-שנתית" הרואה פני עתיד.

• האיש פעל והנהיג בעבר אנשים בסביבה ייחודית שהונעו מתפישות קיצוניות ומחזיונות משיחיים, לכן כל "סביבה" אחרת לא ידועה ולא נגישה לו.

• האיש חסר ניסיון בעבודת מטה ובניהול ישיבות לקבלת החלטות, הוא רגיל לפעול ולקבל החלטות מתוך אינטואיציה אישית או לחץ מסביבתו הקרובה.

• האיש אימץ לעצמו הרגל ומדיניות לא לקבל אחריות אישית על פעילותו ובוודאי לא על כישלונותיו, לכן הדרך לנער עצמו מהן זה - להטיל את אשם על "אחרים": כולם מסביב אשמים, הם או לא מבינים אותי ומתנגדים לי מסיבות "חיצוניות".

• האיש אינו יודע (ואינו מורגל) לקבל מרות. לכן לא צפוי שיענה אי-פעם לממשלה או לעומד בראשה.

• האיש שרוי במציאות של שכרון-כוח עקב "הצלחתו" בבחירות, לכן אינו בר ריסון. והוא ימשיך תמיד בניסיונות הסחיטה (עד שיפיל את הממשלה).

• האיש המאיס עצמו על חלקים ניכרים בעם ובארץ שזועקים לפטרו ולהעבירו מתפקידו, במצב זה אין כל סיכוי שיוכל למלא את תפקידו.

• מעל לכל אלו ובאופן תמוה, האיש פועל במזיד נגד הכפופים לו (המשטרה והשב"ס) ולא מפספס שום הזדמנות להטיל בהם רפש.

אשר על כן ראש הממשלה חייב להעבירו מתפקידו ללא כל דיחוי. אלא מאי? הוא והממשלה נתונים במלכודת משתקת שיסודה: ראש הממשלה הטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על השר יריב לוין "אדריכל ההפיכה והפורענות" ברוב כישוריו ועל-פי העקרון הדיאלקטי המהפכן היטיב לייסד מוטציה הסתדרותית שבדיעבד הפכה למלכודת לכל השותפים בה:-

• לוין ורוטמן ימשיכו להטריף מדינה שלמה ברעיונות התזזיים שלהם, בשעה שטהרן רוקחת תוכנית השמדה.

• האוצר מכין תקציב שנתי ורב שנתי המבוסס על אמונות וניסים שמימיים, אך מנוגד למונחים כלכליים ומקצועיים.

• שרת התחבורה אספה קבוצת מקורבים לנסיעה ("מקצועית") למרוקו, בשעה שהמדינה הפקוקה משוועת לפתרונות בתחבורה הציבורית.

• השר בן-גביר מבלבל ומטריף את כל השרים ומשרדי הממשלה בצורך להקים "משמר לאומי" לפני שהוא הוכיח שהוא מסוגל לנהל מחוז משטרתי אחד.

• רשות החשמל מרוכזת בהגברת התחרות במשק החשמל, אך שכחה לפתח ולקדם את המשק לרמות הצריכה הנדרשות בשנים הקרובות והרחוקות.

• "יוקר המחיה" המעיק על אזרחי המדינה ממשיך להיות ה"סלוגן" והסיסמה בה מנופפים השרים וראש הממשלה, ובפועל עושים "0".

• ראש הממשלה יוסיף וימנה עוד שרות (מיותרות) במשרד ראש הממשלה רק כדי להשתיק תביעות ורעשים במפלגה.

לכל המיואשים בעם שאיבדו אמונה וחושבים שאין מה לעשות כי "כך זה בכל ממשלה", אזכיר אירועים מהעבר שלנו: -

• דוד בן-גוריון - עזב את הממשלה, פרש מהחיים הפוליטיים ונדד לצריף בשדה בוקר.

• יצחק רבין - התפטר בשל חשבון דולרים שהחזיקה אשתו בהיקף של כ-1,000 דולר.

• גולדה מאיר - התפטרה בגלל מחדליה ביום הכיפורים למרות שוועדת אגרנט לא מצאה אותה אשמה.

• מנחם בגין - נטש את משרתו בגלל אירועי מלחמת לבנון הראשונה.

המציאות הקשה בה אנו מצויים, היא ההצדקה למחאה הציבורית הנרחבת, החובה להמשיך בה היא התקווה והדרך היחידה שתביא לפריצת דרך בשינוי המציאות שנכפתה עלינו. פיטורי השר הכושל בן-גביר יהיה בחזקת: הסנונית שתבשר את בוא האביב לו כולנו מייחלים.