מתקפת הנגד האוקראינית נמצאת אומנם בשלביה הראשונים, אך היא גורמת להחרפה בתחושת חוסר הוודאות בעילית הרוסית, אפילו חשש, מהאפשרות שהיא תצליח ותביא לשחרור שטחים כבושים נוספים, ולאיום ממשי על חצי האי קרים תוך ניתוק המסדרון היבשתי אליו מרוסיה. המתיחות בין מוקדי הכוח של המשטר מתבטאת למשל ביחסים העכורים ממש בין משרד ההגנה לייבגני פריגוז׳ין ושכירי החרב שלו. לאחרונה צצו דיווחים על קרבות בין חיילים רוסים לשכירי חרב של "וגנר", ועל שאיפות פוליטיות של פריגוז׳ין עצמו. משרד ההגנה הרוסי עושה מאמץ גדול לפגוע במעמדו של פריגוז׳ין, ודורש כעת מכל שכירי החרב לחתום על חוזה מקצועי ישירות מולו, ולא מול פריגוז׳ין, מתוך רצון לצמצם את השפעתו באופן משמעותי. נכון לעכשיו הנשיא פוטין מגבה את משרד ההגנה, ולמעשה בחודשים האחרונים קצת סר חינו של פריגוזי׳ן בעיני הנשיא. אלא שפוטין, כמו כמעט כל שליט אוטוריטרי, מבין שעדיף לשמר רמה של מאבק בתוך העילית ומוקדי הכוח, בינם לבין עצמם, כדי שאלה לא יתלכדו נגדו. "הפרד ומשול" קלאסי. אך מעבר לפריגוז׳ין - אירועי השבועות האחרונים - התקיפה האוקראינית במוסקבה ובחלקים אחרים של רוסיה, והפשיטות של המיליציות הצבאיות של אזרחים רוסים פרו אוקראינים מאוקראינה לתוך מחוז בלגורוד, מביכות מאוד עבור המשטר, משום שהן סודקות, שוב, את תדמיתה העוצמתית של רוסיה, ובמידה רבה חושפות את הרוסים במערומיהם. יותר מזה - המתקפות על בלגורוד חשפו גם מה נראה כסוג של ניתוק בין הקרמלין למה שמתרחש בשטח, אולי במכוון. מושל מחוז בלגורוד תועד שוב ושוב מתאר את מה שמתרחש, מבקש סיוע מהממשל המרכזי במוסקבה, ולא תמיד נענה. תחושה של ניתוק ובלגן. לקרמלין נוח כמובן להרחיק עצמו מהאירועים, ושהאחריות תיפול על המושל, שמצטייר כמי שאינו שולט לכאורה במצב. אבל זה רק עוד ביטוי למציאות פוליטית/שלטונית מאוד מוזרה כעת ברוסיה. מה צפוי להתרחש אם התרחיש של הצלחת מתקפת הנגד האוקראינית תתממש, אפילו באופן חלקי שיכלול בשלב ראשון שחרור שטח בהיקף משמעותי? איך הדבר ישפיע על מעמדו של פוטין בתוך רוסיה ובקרב העילית? נצטרך להמתין ולראות.