הלכתי להפגנה ה-88. הייתי המפגין הראשון. אחר כך חששתי שזו תהיה הפגנת יחיד. אז גיליתי חבורה מרנינה של צעירים רבים ומיעוט מבוגרים, ויחד שרנו וקראנו והבטחנו לעצמנו כי לא נשקוט ולא ננוח עד יגבר הצדק על הזדון של בנימין נתניהו וחבורתו המושחתת. אני חוזר אל נשיא המדינה יצחק הרצוג. מזכיר לו כיצד נהג נשיא נכבד אחר ביל קלינטון. הוא הבטיח ליאסר ערפאת כי אם יבוא לוועידת קמפ דייוויד ב-2000 והיא תיכשל, קלינטון לא יאשים את הפלשתינים. אבל כאשר ערפאת ואבו מאזן התריסו שמעולם לא היה בהר-הבית בית מקדש יהודי ופרשו ברגע בו גילה אהוד ברק גמישות בעניין ירושלים - חש קלינטון שאינו יכול עוד והטיח בראיון עם אהוד יערי דברים קשים בפלשתינים. זה מה שמתבקש עתה מהנשיא בוז'י. אחרי שביבי שיקר בעזות מצח כה מרחיקת לכת הגיע הזמן שהרצוג יבוא עימו חשבון, ולא חלבי-צמחוני אלא ברוח דברי קלינטון על ערפאת, ב"רחל בתך הקטנה".