האמת הנושנה לפיה מניעת מלחמה זולה יותר מאשר ניהולה, הוכחה שוב במקרה של אוקראינה. ארה"ב כבר התחייבה להעניק לה סיוע ב-46 מיליארד דולר, וזה בלי להביא בחשבון את הסיוע של בעלות בריתה. לעומת זאת, לישראל תספק ארה"ב נשק מתוחכם ב-38 מיליארד דולר לאורך עשר שנים, במטרה להרתיע תוקפנים אפשריים. זהו המודל הנכון, סבור וושינגטון פוסט במאמר המערכת שלו. חברות מלאה של אוקראינה בנאט"ו אינה עומדת על הפרק, לפחות כרגע, משום שמהלך כזה עלול לגרום עימות חזיתי בין הברית לבין רוסיה. לכן, המערב זקוק לאסטרטגיה אחרת כדי להרתיע את רוסיה מפני תוקפנות נוספת לאחר שיתפזר העשן מעל העימות הנוכחי. האפשרויות נדונות בשיחות בדרג בכיר, מתוך הכרה בכך שהאיום הרוסי לא ייעלם בקרוב – עם פוטין או עם יורשו. זה אומר, שהמערב צריך להתכונן למחויבות מתמשכת ושיטתית לחמש את אוקראינה, לאמן את כוחותיה ולחלוק איתה מודיעין. אין ספק שזה פרויקט יקר, אבל מלחמה תעלה הרבה יותר. קייב הפתיעה את העולם לא רק בכך שהדפה את הפולשים, אלא גם בכך שהכניסה אותה למגננה עוד לפני שהנשק המערבי המתקדם נשפך לשדה הקרב. היא זכתה באמונן של בעלות בריתה, לצד ההכרה בכך שחיוני לספק לה בצורה רצופה את האמצעים הדרושים להגנתה. ישראל מהווה דוגמה מאלפת, סבור הפוסט. ארה"ב לא העניקה לה ערבות ביטחונית רשמית, אך היא מספקת לה מזה עשרות שנים ארסנל של נשק מתקדם שהוא עמוד השדרה של יכולתה הצבאית. במקרה של אוקראינה, ארה"ב פועלת בתבונה יחד עם קואליציה של בעלות ברית אירופיות המוטרדות גם הן מהחלום הניאו-אימפריליסטי של פוטין. הברית הזאת חייבת להתרחב ולכלול גם את יפן, אוסטרליה ומדינות נוספות להן יש אינטרס ביציבות באירופה. בלא חוזה רשמי, שום ערבות לא תספק את מה שאוקראינה רוצה וראויה לו, לנוכח הקורבנות שהקריבה והנטל שהיא נושאת בו למען ביטחון אירופה. כאמור, חוזה כזה אינו אפשרי, אבל המערב יכול וצריך להרחיב את שיתוף הפעולה הביטחוני איתה במסגרת פוליטית מחייבת. כמו במקרה של ישראל, על ארה"ב לחתום עימה על מזכר הבנות אשר יגובה בהחלטה של הקונגרס, ואשר יכול גם לכלול תנאים שיבטיחו את השקיפות של השימוש בסיוע. מזכר הבנות והחלטה של הקונגרס אינם מחייבים מבחינה משפטית, אך שניהם יהוו איתות משמעותי על רצינות כוונותיה של ארה"ב. באותה מידה חיוני שהמעצמות האירופית החברות בנאט"ו יעמדו בהתחייבותן להגיע לתקציב ביטחון של 2% מהתל"ג; נכון להיום רק בריטניה עומדת ביעד זה. מימוש יעד זה, לצד התחייבות ברורה וארוכת טווח להגנתה של אוקראינה, הם המפתח בדרך לשכנע את פוטין להעריך מחדש את מדיניותו ולפיה הזמן פועל לטובתו. הרודן במוסקבה בונה על פיק ברכיים בוושינגטון ובבירות אירופה. חובתן להוכיח לו שהנשימה להם הרבה יותר ארוכה משלו.