בית המשפט העליון של ארה"ב קובע (27.6.23), כי איומים מקוונים הנראים שנאמרים מן השפה ולחוץ, מוגנים תחת התיקון הראשון לחוקה, המבטיח את חופש הביטוי. על-מנת להרשיע בפלילים את המאיים, על התביעה להוכיח שהוא היה ער לאופיים המאיים את הדברים.
פסק הדין ניתן ברוב של שבעה שופטים מול שניים, ואת דעת הרוב כתבה השופטת הליברלית אלנה קגן. בית המשפט ביטל את הרשעתו של אדם אשר הורשע באיומים מקוונים רחבי היקף כלפי אדם זר. על-פי פסק הדין, איומים שמאחוריהם כוונה לפגוע אינם מוגנים, אך על התביעה להוכיח שהמאיים "התעלם מסיכון ממשי מכך שדבריו ייראו כאיום באלימות".
פסק הדין עוסק בחוק של מדינת קולורדו, על פיו הורשע בילי קאונטרמן בכך שעקב אחרי הזמרת-היוצרת קולס וויילן ואיים עליה בצורה שגרמה לה "מצוקה רגשית". קאונטרמן, אשר הורשע בעבר באיומים, ריצה ארבע שנות מאסר לפני זיכויו. בית המשפט העליון דן בשאלה החוקתית של המקרה ולא בהיבטים הפליליים, שכן הוא בית משפט חוקתי ולא ערכאת ערעור.
השאלה המרכזית הייתה מתי אמירות ייחשבו ל"איום אמיתי" שאינו מוגן על-ידי התיקון הראשון. קגן ושופטי הרוב קיבלו את עמדתו של קאונטרמן, ולא את העמדה של קולורדו - אשר זכתה לגיבוי משרד המשפטים ורוב המדינות האחרות - ולפיה די בכך שהתביעה תוכיח ש"הגיוני" להוכיח שנשוא האמירות ירגיש מאוים פיזית, בהתחשב בנסיבות. התיק יחזור לערכאה הראשונה והתביעה תחליט האם לחדש את הדיון בו על-פי קני המידה שנקבעו כעת.
וויילן, שכלל לא הכירה את קאונטרמן, העידה שהייתה מבועתת מאיומיו ולא יכלה לדעת האם לא יהיה בקהל באחת מהופעותיה. לדבריה, האיומים השפיעו על מצבה הנפשי, גרמו לה לבטל הופעות ואפילו הובילו לפרישה זמנית ולמחשבות על פרישה מלאה. כאשר וויילן חסמה את קאונטרמן מדף הפייסבוק שלה, הוא יצר פרופילים חדשים והמשיך את האיומים במשך שנים.
