אבקש להתמקד בפתח דברי בפסוק י"ב בפרק א' בפרשה שלנו, הפותחת את ספר "דברים", הנקראת פרשת "דברים" - "אֵיכָה אֶשָּׁא לְבַדִּי אֶת טָרְחֲכֶם וּמַשַּׁאֲכֶם וְרִיבְכֶם". הדברים נאמרים מפי משה בשנת הארבעים ליציאה ממצרים, עת העם יושב על שפת הירדן. משה מתבונן על חייו הארוכים והפוריים כמנהיג העם וכמי שעמד בראש המפנה ההיסטורי של יציאה מעבדות לחרות. מתוך התבוננותו בעבר חשוב לו לומר לעם את הדבר המשמעותי ביותר - אין מקום לשלטון יחיד - חובה על בני ישראל לבנות מערכות שלטון ומשפט, וזה הוא אומר בהדגשה בפסוק הבא (פס' י"ג) - "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִֹים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים וִידוּעִים...." בשום פנים ואופן לא יכול להיות בהירארכיה המנהיגותית אדם אחד, ובמיוחד אסור שיתפקד אדם במערכת המנהיגותית עם כתבי אשמה נגדו. במציאות של ימינו שהצעקות "בִּיבִּי" ועוד הפעם "בִּיבִּי" נשמעות ברחובות מדינת ישראל בשנת 2023 חשוב לאמץ את דברי משה, האומר לעם טרם פרידתו ממנו, כי חובה עליו להיות נאמן למהפכה הביזורית, להקפיד למנות נְשִׁיאֵי שבטים ולבנות מערכת שיפוטית הירארכית למופת. למעשה הכל נאמר כבר קודם לכן, ואילו בפרשה שלנו הדברים חוזרים על עצמם ומנוסחים קצת אחרת מהאופן שבו נוסחו בחומשים הקודמים, כשלמרבv הכאב ניכר, שמשה מסגיר את עייפותו, כפי שבא לידי ביטוי בפסוק י"ב, שהוא למעשה הספד של משה על עצמו. משה מדגיש בהבלטה רבה, שאסור לשאת לבד את "טָרְחֲכֶם וּמַשַּאֲכֶם וְרִיבְכֶם". לכן החל לבנות עוד טרם מותו את המנהיגות העממית, שאופיינה בשלטונם של "אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים..." (שם, פס' י"ד) והדגש הוא על אנשים שאין כתבי אישום נגדם. בימים אלו מצער, שיש לנו מנהיגות, שלא השכילה להבין עד כמה חשוב להקפיד על המגמה הביזורית של משה. בפירוט רב הנחיל לנו משה דפוסים ערכיים לבניית מערכות שלטון. מצער, שבימים בהם נקרא את פרשת "דברים" בבתי הכנסת, או כל החפץ בביתו, במערכות השלטון נהיה עדים לרמיסתה של הפרשה. נהיה עדים למנהיג החפץ לרכז הכל בידיו הוא. במיוחד שמדובר בימים הרי גורל של מאבק בזדונה של מגפה קוטלת חיים ללא רחם. פרשת השבוע שלנו "פרשת דברים" נקראת שבת אחת לפני תשעה באב. זו השבת השלישית לתקופה הנקראת "בין המצרים", שבין י"ז בתמוז לבין ט' באב יום חורבן הבית. כדי ליצור קשר בין פרקי התורה לבין "ימי בין המצרים", קבעו חכמינו לשלוש השבתות האלו, לכל שבת הפטרה, שדנה בתוכחה שהשמיעו נביאינו. ההפטרה שנקבעה לשבת שלנו, השבת שלפני תשעה באב - ההפטרה לפרשת "דברים" - לקוחה מפרק א' בחזונו של ישעיהו בן אמוץ. את הנאמר בהפטרה של השבוע עלינו לשנן היטב היטב. כי זה מה שצפוי לשלטון שמסתאב, זה מה שצפוי לנו הנתונים בצבת שלטון מסואב. הפניה של ישעיהו בן אמוץ לעוזיהו, יותם, אחז וחזקיהו שליטי יהודה זו למעשה הפניה לאוחזים בהגה השלטון כיום - קציני סדום, האחראים ליצירת דפוסי חיים של עם עמורה בימינו אנו. כשאנחנו קוראים בהפטרה את פסוק כ"ג בפרק א' "שָׁרַיִךְ סוֹרְרִים וְחֶבֶר גַּנָּבִים, כֻּלּוֹ אוֹהֵב שׁוֹחָד וְרוֹדֵף שלמונים" אני שומע את דברי שר האוצר בצלאל סמוטריץ, המטיח בהמוני בני העם המפגינים ברחובות, אני שומע גם את דברי הנביא ישעיהו, האומר להבל פיו של המופקד על כספי הציבור, בפסוק כ"ב "כַּסְפֵּךְ הָיָה לְסִיגִים". כשאני עד למציאות חיינו, בה מערכת של יעוץ משפטי לממשלה מחליטה להעמיד לדין את ראש הממשלה, ואותו ראש הממשלה מחזיק את מדינת ישראל האהובה שלנו כבת ערובה במנוסתו מהחוק, אני שומע את פסוק כ"א בהפטרת השבוע - "אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָּה נֶאֱמָנָה, מלֵאתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ, וְעַתָּה מְרַצְּחִים". הפסוק הזה מהדהד ביתר עוצמה, כשאני עד לתמיכת מנהיגי מפלגות הימין והמפלגות הדתיות באדם, שמערכת היעוץ המשפטי מגישה נגדו כתבי אישום. בין המגוננים אפשר למצוא בישראל אדם שהורשע בפלילים, ישב בבית הסוהר וחזר לתפקיד של שר בכיר. כואב לי שאני עד לתופעה של בכירים בממשל, הנגועים בכתבי אשמה פליליים כולל ישיבה בכלא (אריה דרעי), המקדישים עיקר זמנם להזיות של סיפוח והחלת ריבונות, ומשקיעים את מרב מרצם בעשיית דה-לגיטימציה למערכת המשפט. כשאני קורא את הפטרת השבוע מתריסה במלוכה, אני רואה את הנהגת העם היהודי במדינת ישראל בשנת 2023 - כך נראית הנהגה המובילה את עמה לחורבן - למציאות בה ארצנו תהיה שממה, עריה שרופות אש, אדמתה לנגדנו - זרים אוכלים אותה - "וְנוֹתְרָה בַּת-צִיּוֹן כְּסֻכָּה בְכָרֶם, כִּמְלוּנָה בְמִקְשָׁה, כְּעִיר נְצוּרָה" (פר' א' פס' ח').