חתני אילן שילוח בא עמי להפגנת ה-100 שלי, שנערכה ברחבת בית אריאלה, תל אביב, והיה בה משהו ייחודי. לוחמי היחידות הקרביות והטכנולוגיות התייצבו בטור ארוך לחתום, שלא יתנדבו עוד לשרות בצה"ל בגלל מהלכי הממשלה לכונן דיקטטורה במולדת.
הפגנה שונה, ייחודית. לבימה עלתה עורכת דין שהיא גם חובלת ימית, ורופאה שנאבקה על זכותה לשרת במילואים עד כי כמעט כפתה דעתה על הצבא, ואנשי שייטת-13 עליה פיקד בשנותיו היפות יואב גלנט, ובעודי זועק עם כל הקהל "דמוקרטיה" ו"בושה" נתתי דעתי לאירועים חיצוניים.
יצחק הרצוג נשא נאום ראוי בשני בתי הנבחרים בארצות הברית. הוא מעורב במאמץ משולש של ג'ו ביידן ובנימין נתניהו להשיג פשרה מוסכמת על חוק הסבירות. מין פשרה. "מחכים לגודו", לביבי. כן או לא? הוא מגיב, הוא מזיע, כואב לו בגרון, נזלת, ואולי גם ההולטר שהושתל השבוע בגופו עובד שעות נוספות. כי הוא פחדן דו-קוטבי. חושש מדברי אלוהים חיים ונסוג גם מפני עגל הזהב.
בינתיים בני גנץ נכנס לתמונה. הוא הציע לחדש את המשא-ומתן בבית הנשיא בתנאי שאם תושג פשרה בעניין הסבירות תיגנז כל שאר החקיקה. דפנה ליאל מיהרה להעריך שהליכוד לא יסכים. גנץ הימר בהצעתו על שלמות מחנהו, אבל ביבי חילץ אותו. הליכוד דחה את ההצעה. נגולה אבן מהלב.
גם נפתרו חידות. הנה ההשתלשלות ששיננתי בהפגנה: ביבי טען שביידן לא דיבר איתו על החקיקה הדיקטטורית אלא בשולי הדברים. שולי השוליים. כך? הלך ביידן וזימן את תום פרידמן מה"ניו-יורק טיימס" ואמר בשמו המלא כי על ביבי לחדול מחקיקה חד-צדדית של סעיפי הדיקטטורה.
עתה נשלח לזירה ראש המל"ל צחי הנגבי, להודיע כי הפרסום של פרידמן אינו משקף את תביעת הנשיא האמריקני מנתניהו לחדול מחקיקה דיקטטורית חד-צדדית. אלא ש"חיים ומוות ביד הלשון".
1. מדוע? מפני שכדי למנוע כל ספק התייצבה דוברת הבית הלבן מול ביבי וצחי ואמרה שאכן תום פרידמן פרסם דברים כהווייתם וקיבל גיבוי מהנשיא ביידן. בהגנה כוזבת על עצמו הכתים ביבי גם את צחי נאמנו ופגע באמינותו. לא יפה, אבל מגיע לו.
שקרי הממשלה נפרמים לאיטם. יואב גלנט והרצי הלוי העלו מנחה לצאר ביבי. הם ניסו לטשטש את ממדי הסירוב להתנדב למילואים. אך כבר שלשום חשפו ד"ר רונן ברגמן בידיעות אחרונות וניר דבורי בערוץ-12 להד"ם אחד גדול. מצויד בעובדות רבות הוכיח ברגמן כי הניסיון הממשלתי לומר כאילו לא נפגעה כשירותו של צה"ל הוא בבחינת שקר בלתי אינטליגנטי. עתה, בשעת ההפגנה ה-100 פרסם צה"ל משהו קרוב יותר לאמת, תיקון למרמת הממשלה.
התבוננתי מסביב, ושמעתי נאום ועוד נאום, וכעורך לשעבר ניסחתי כותרת בעבור ההתכנסות: "הפגנת הדמעות".
האנשים האלה - "אנשים טובים באמצע הדרך/ אנשים טובים מאוד./ אנשים טובים יודעים את הדרך/ ואיתם אפשר לצעוד" - פשוט דומעים שממשלת הזדון מונעת מהם לשרת את עמם, ארצם, מולדתם חינם, פרו-בונו. אנשים כה ראויים. ממשלה שכה אינה ראויה להם.
2