ידוע כי ישנה אסכולה הדנה בשאלה האם יש להמשיך לציין את תשעה באב ולצום ביום זה. אין זה המקום לפרט את כל הסיבות המצדיקות את קיום הדיון הזה, אבל מספיק לציין את ההנמקה המרכזית להצדקה להפסיק את הצום וציון האבלות ב-ט' באב. עם ישראל שב מהגלויות לארצו, נוסדה המדינה עליה חלמנו והתפללנו, ירושלים נבנתה וחזרה לעמוד בתפארתה, והוקם צבא הגנה שמבטיח את קיומה וביטחונה מפני חורבן וגלות.
היום ב "ו' באב תשפ"ג" הונף עלינו ועל מדינתנו האהובה "חרב החורבן". החרב לא הונפה לא על-ידי נבוכדנצר ולא על-ידי טיטוס. היא הונפה מבית, מתוכנו, על-ידי קואליציה קיצונית ומשיחית תאבת כוח ואכלת שנאה - שנאת אחים. קואליציה אשר מלכתחילה מה שהוביל אותה היה: "הנקמה". נקמה בכל מי שלא משויך אליהם, נקמה במי "שגזל" מהם את השלטון, נקמה בכל מי שלא חושב כמוהם. אך אין הנקמה עומדת בדד בפני עצמה. לנקמה מנוע מניע - "מנוע השנאה", שנאת חינם לכל דבר שאיננו הם.
כדי "למכור" ולהצדיק את הרעיון להמונים, היה עליהם לגבש אסטרטגית כיסוי הנשענת על היסודות:
- להבטיח ולחלק תקציבים נאים למגזרים המשתייכים לשותפים הקואליציוניים.
- לקבע בחקיקה הסכם אי-גיוס של חרדים.
- לאשר לאיתמר בן-גביר הקמת "משמר לאומי" (צבא פרטי).
- להרחיב ולהעמיק את תוכניות הלימוד (בכפיה) של נושאי דת ומסורת.
- להרחיב ולעגן את שליטת השרים על משרדיהם לרבות מינויים ל"משרות אימון".
- לפרוס מעל השרים "מטריית הגנה" באמצעות חקיקה המגבילה את סמכויות בתי המשפט.
לאחר 7 חודשים מיוסרים ורוויי טלטלות בין ייאוש לתקווה, היום ביום ב' ו' באב תשפ"ג נפל הפור. 64 חברי הקואליציה בכנסת ישראל, הכריעו וגזרו עלינו חורבן וכליה. לכאורה זה נעשה בהליך דמוקרטי, אך בפועל מיעוט של כמניין חברי כנסת הצליחו לכפות את דעתם על כל יושבי הבית לרבות על ראש הממשלה שנראה כ"אובד עצות" שנע ונד בין ספסלי ח"כים. כדי להבין את גודל החורבן די היה לראות את צהלת השמחה ותקתוק המצלמות שלהם לנוכח הניצחון ותבוסת המפסידים. גם הציווי: "בנפול אויביך אל תשמח" לא השפיע ולא השבית להם את השמחה.
גם אם בפועל לא נפלו חומות ולא נחרב בית החורבן הזה של "ו' באב" הוא הקשה מכולם, משום שהתקיים בנו הפסוק: "משנאייך ומחריבייך ממך יצאו", היות שברגל גסה הם מחקו את כל הישגי המדינה ב-75 שנות עמל, הם החזירו את ישראל 50 שנה לאחור תוך פגיעה קשה בכוח ההרתעה של צה"ל. מעתה נצטרך לחיות בחרדה מתמדת שמא בכל שעה תפתח עלינו הרעה מצפון או ממזרח או ממערב. מעל לכל ייתכן שנגוז החלום של יכולתנו להרתיע ולסכל את איום הגרעין האירני. מעתה אצום ואתאבל ביום ו' באב ולא עוד ב ט' באב.
