אנו קרובים מאוד למלחמת אזרחים. לעניות דעתי היה והממשלה תמשיך עם חקיקת עילת הסבירות, תוגש מיידית עתירה לבג"ץ ולמיטב שיפוטי הבג"ץ יפסול את החקיקה של הכנסת. היה והממשלה לא תכבד את פסק הדין יצטרכו הרמטכ"ל, המפכ"ל, ראש המוסד והשב"כ להחליט במי הם תומכים. לא משנה במי יתמכו יחדיו או כ"א בנפרד בממשלה או בשופטי העליון - מי ייתקע לידם ולידנו כי למרות היותם בעלי מבנה היררכי, צאן מרעייתם, קרי האלופים, הניצבים, ראשי האגפים והמדורים, המח"טים והמג"דים, מפקדי המרחבים וכו יישמעו ויתמכו בהחלטתם?
הרי גם במוסדות אלה החלוקה בין "ימנים" ל"שמאלנים" היא פחות או יותר שווה. בקיצור מצב נפיץ של מהפכה נוסח דרום אמריקה העלול לגרום למלחמת אזרחים. כדי להמנע מהמצב הנ"ל על בנימין נתניהו להניח את המפתחות על השולחן. בכדי לדחוף אותו למסקנה הבלתי נמנעת הזאת על הפרקליטות להתרכז בתיק 1000, לרדד במהירות ולוותר על רוב העדים הלא חשובים בכדי להעמידו כעד על כס בית המשפט. לא צריך להיות גאון משפטי כדי להבין כי בתיק 1000 לא יעזרו לו "הסלטות" של מילצ"ן והמכתב של וינרוט ז"ל. חזקה שסניגוריו המצוינים יחתרו לפני הופעתו כעד להגיע במהירות לעסקת טיעון,כ פי שניסו לעשות בעזרת אהרן ברק וכמה שבועות לפני הבחירות עם מנדלבליט. העסקה חייבת להיות עם קלון [תקדים דרעי] ואין חובה שיריח ליזול. את זה ניתן להשיג לפני הופעתו כעד אחרת ייכנס לכלא.
אני "ביטחוניסט". ביטחוניסט כי אינני מאמין שבימי חיי וחיי בנותי הערבים יקבלו את ישראל כמדינת הלאום היהודית, ומקווה מאוד אם כי לא בטוח שכך יהיה בתקופת חיי נכדי. בשיח הציבורי השטחי והרדוד מכנים אותי "ימני" למרות שחברתית-כלכלית אני כלכלן הרבה יותר ורדרד מהרבה שמאלנים קפיטליסטים. בשלושת העשורים האחרונים לא בחרתי בביבי פשוט כי היו חלופות הרבה יותר טובות בימין כולל יצחק רבין ז"ל ואהוד ברק "השמאלנים", שהיו מאוד ימניים ביחסם לעולם הערבי.
הכרתי את ביבי באופן שטחי עת כיהן כשגריר באו"ם וקרוב יותר עת כיהן כשר האוצר, במסגרת 5-4 פגישות מקצועיות. כאז גם היום לא חשבתי כי מדובר ב"מר כלכלה" ולא התפלאתי מיכולותיו האינטלקטואליות והאינטלגנטיות. חיים עמנו שני ראשי ממשלה לשעבר, שלעניות דעתי הסובייקטיבית מאוד אינם נופלים ממנו ברמתם [פרט לשפה האנגלית], ועולים עליו בחוכמתם ובניסיונם המצטבר בתפקידים שונים, אבל חסרו את הכישורים הפוליטיים המקייבליסטים של שליטה בחברי מפלגה ובחברי הממשלות כמו של ביבי. האמת היא שביבי היה טוב לימין. לא רק שהבטיח את ניצחונם הפוליטי בבחירות הרבות, אלא שבתקופת כהונותיו הרבות ניהל את הסכסוך הישראלי-פלישתיני והיחסים עם העולם הערבי כמעט ללא ויתורים טקטיים שקודמיו עשו.
לא סתם מנהיגי ארה"ב ואירופה (קלינטון, אובמה, סרקוזי, מרקל) עימם שיחק משחקי חתול ועכבר לא האמינו לו ולהבטחותיו (יצחק שמיר ההגון והישר טען "למען ארץ ישראל מותר לשקר"). מתנגדיו יטענו מנגד כי במדיניותו הפתלתלה סתם את הגולל לפתרון שתי מדינות לשני עמים שסופו משטר אפרטהייד. כשביבי הועמד לדין התערבבו אצלו העמדה האידיאולוגית הימנית עם אינטרסים אישיים של אימת גזר הדין הצפוי, דבר שנוצל היטה בבחירות האחרונות הן על-ידי מפלגות קיצון והן על-ידי ח"כים קיצוניים במפלגתו ומכאן הדרך ל"רפורמה משפטית" שהיא למעשה "הפיכה משטרית-הדרך קצרה.
מאז ההפיכה המשפטית אני עוטף עצמי בדגל ישראל ויורד לקפלן [לא לאיילון], שם אני פוגש לא מעט ימנים ואפילו חבר מרכז הליכוד לשעבר. לפני כחודשיים בכנס הרצליה התרשמתי מאוד מהרצאתו של אחד ממנהיגי "אחים לנשק". במקביל ובצירוף מקרים אחד מהתעשיינים אותו אני מעריך ומוקיר מאד, מהחכמים והאינטלגנטים ביותר שהכרתי, כמוני דור שני ליוצאי השואה עם דגל שהוא נושא בגאון, העתיק מינון מגל פוסט שפרסם בפייסבוק ובו רשימת"הג"ובניקים" של אנשי התקשורת בוגרי גל"צ ו"במחנה", ביניהם גם בתי וחתני.
כעסתי עליו מאוד - מה אשמים אותם עשרות הצעירים שנבחרו מתוך אלפי מועמדים לשרת בצה"ל בתפקידם החשוב, מה עוד שאבותיהם של השניים השלימו את חובם המשפחתי למדינה בשרותם כקצינים קרביים במלחמות ישראל הרבות והקשות, כאשר אחד מהם [לא הח"מ] הועטר אפילו ב"עיטור המופת". בחילופי הדברים עם התעשיין לא הגענו לעמק השווה ונפרדנו כידידים ואזי גמלה בליבי ההחלטה שלמרות גילי המתקדם להרשם לקבוצת "אחים לנשק". בתוצאת לוואי אישית טובה זכיתי - עשרות שנים, בכדי למנוע ויכוחים קשים בנושאים פוליטיים, לא העלנו אותם סביב השולחן המשפחתי, כולל במפגשים עם חברי הרבים. עכשיו סוף-סוף חברי "השמאלנים" מאירים לי פנים ומקבלים את פני כחוזר בתשובה. לא לזמן רב. לכשביבי יירד מהבמה, הלוואי במהרה בימינו, נוכל לחזור לוויכוחים הלגיטימיים בין ימין לשמאל, ללא סכנת מלחמת אזרחים.
