הפיסקה הראשונה נכתבה לאחר סיום הפוסט בשעה 16:23:
מ ז ע ז ע. קראתי זה עתה את מכתב ראשי האוניברסיטאות והאקדמאים הבכירים אל ראש הממשלה בנימין נתניהו (הוא מוזכר להלן גם בטקסט המקורי של הפוסט אך לפי ynet ועתה קראתיו במלואו). פעמים רבות הזהרתי שביבי מוביל לנתק בין המדע הישראלי לבין המדע בעולם. הפעם באים הדברים לא מפי אזרח-עיתונאי אלא מפי השמנה וסלטה של האקדמיה הישראלית. אני חוזר: מ ז ע ז ע!
- בנימין נתניהו והחנפים שלו חומקים מלהשיב לשאלה ישירה: האם יכבדו את פסיקת בג"ץ בעניין עילת הסבירות גם אם תהיה מנוגדת לחוק שהעבירו בכנסת? והם מגיבים בתוקפנות כלפי בית המשפט העליון להרתיע את היושבים בדין מפני פסילת החוק. אילו היו ביבי ויריב לוין וצאן מרעיתם אנשים הגונים היו אומרים כך:
בג"ץ אינו צריך להתערב בנושא; עתה, משהוא מתערב, אנו מצפים כי יקבל החלטה הדוחה את העתירות של ד"ר אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון ואחרים; ואם למרות האמור לעיל בג"ץ יפסול את החוק אנו נכבד את הכרעתו, אך מיד לאחר מכן נפתח בהליך חקיקה מעודכן להחזיר את ביטול עילת הסבירות אל מקומו הראוי במערכת המשפט.
הם אינם עושים את המזער, המינימום הזה "ועולם כמנהגו נוהג". התקשורת מניחה להם לחיות עם עזות המצח ואינה יורדת לחייהם הפוליטיים.
אך גם תנועת המחאה מעוררת תהייה. הצעתי כאן כמה וכמה פעמים להודיע כי הממשלה הופכת לבלתי חוקית ברגע בו היא מודיעה בשתיקה רועמת בראש חוצות כי אינה מחויבת לבג"ץ. כך, יש להודיע בארץ ובעולם כי הממשלה הזאת אינה חוקית עוד, ולמרות שלא נרים יד אלימה להפילה - יש לחתור לכך בהפגנות ובגיוס סיוע בינלאומי (ראו עתה מכתב ראשי האקדמיה על הסכנה הנשקפת לעתיד המדע בארץ, ב-ynet.) אך בראשית צריכה המחאה להכריז כי הממשלה איבדה לא רק את הלגיטימיות שלה אלא בראש ובראשונה את מעמדה החוקי.
שקמה ברסלר, דן חלוץ, ד"ר אליעד שרגא, אודי אורי, אורלי בר-לב אייכם? (משה (בוגי) יעלון בצמרת המחאה משתמש במונח שהממשלה איבדה מחוקיותה).
- ד"ר ציון זיבלי מ"שיבא" נטש את משמרתו וירד מהארץ עם משפחתו כי הממשלה רעה. כל מילה אמת. אבל מי שיורד עתה מהארץ (לדעתי בכלל, אבל בוודאי לעת הזו) הוא עריק ומשתמט וראוי לכל גנאי. מתנהלת מערכה. יש קרב היסטורי. צריך כל קול וכל אזרחית ואזרח, אבל מה עושה הנירוכירורג? מפונק שכמותו, קם ונמלט. במעשהו האנטי מוסרי הוא מחליש את שורותינו. מעודד בפומביותו אחרים ללכת בעקבותיו.
באוקיינוס המוסר והחוכמה היהודי, זה שמאיר את הדרך, ולא הממסד החרדי העבש והגוזל והמנצל והמשתמט, מצויה הערה שהיא גם הארה: "בזמן שהציבור שרוי בצער אל יאמר אדם: 'אלך לביתי ואוכל ואשתה, ושלום עלייך נפשי'", אבל הדוקטור לא נהג כך.
ישראל היהודית והדמוקרטית מעולם לא עיכבה אדם מלצאת ולשוב, וכך היא נוהגת כראוי גם עתה. אבל היציאה הזאת, ובוודאי לעת הזו, היא חרפה לעריק וצער לנו, שלמרות זאת בשובו נקבלו בזרועות פתוחות, והרי "ישראל עריבים זה לזה".
