לפני פחות משלושה חודשים האשים רג'פ טאיפ ארדואן את ארה"ב במזימה להפיל את משטרו, דיבר על "יחסים מיוחדים" על רוסיה ואיים לחסום את כניסתה של שבדיה לנאט"ו. כיום, לאחר ניצחון קל מן הצפוי בבחירות לנשיאות בחודש מאי, ארדואן "עושה עיניים" למערב, כלשונו של אקונומיסט. ארדואן הבטיח לאפשר את צירופה של שבדיה לאחר שמנע זאת במשך שנה, הביע בגלוי תמיכה בצירופה של אוקראינה לברית וקרא לאיחוד האירופי לחדש את השיחות על-כניסתה של טורקיה לגוש. הוא גם מחזר אחרי משקיעים מערביים, באמצעות פניית פרסה מהמדיניות ההרסנית של הורדת הריבית אל מול העלייה באינפלציה. טורקיה כבר מתחילה לצאת נשכרים מצעדים אלו. ארה"ב עומדת למכור לה מטוסי F16 וציוד שדרוג ב-20 מיליארד דולר, עסקה שעד כה נבלמה בידי הקונגרס. ארדואן עשוי לבקר בקרוב בבית הלבן, ועיני נאט"ו נשואות אליו כמי שיוכל אולי לשכנע את ולדימיר פוטין לחדש את העסקה לייצוא דגנים מאוקראינה, כאשר יארח אותו בהמשך החודש. אפילו האיחוד עושה קולות של שיח מחודש עם אנקרה. אולם – מדגיש אקונומיסט – התפנית של ארדואן היא יותר טקטית מאשר אסטרטגית ונובעת בעיקר מאילוצים כלכליים. דיפלומטים אירופיים אומרים שאין סיכוי למפנה אמיתי כל עוד ארדואן ממשיך להתנכל למתנגדיו, לאפשר לשחיתות לפרוח ולרסק את מוסדות המדינה. הוא מצידו מתעקש: "לטורקיה אין בעיות עם דמוקרטיה, זכויות וחירויות". יחסיה של טורקיה עם ארה"ב אכן משתפרים, אבל – כמו עם האיחוד האירופי – בעיקר משום שירדו לשפל עמוק. הטורקים ממשיכים לקטר על התמיכה האמריקנית בלוחמים הכורדים בסוריה, אותם אנקרה רואה כטרוריסטים. האמריקנים מקטרים על כך שטורקיה אפשרה לדאעש להקים "חליפות" על סף דלתה ועל כך שהיא רוכשת נשק מרוסיה. היחס כלפי טורקיה בבריסל אינו טוב יותר. ארדואן ניסה לחדש את השיחות עם האיחוד האירופי תמורת הסרת הווטו שלו מעל שבדיה, אך זה לא קרה. הדבר הטוב ביותר לו טורקיה יכולה לקוות כל עוד ארדואן אוחז בהגה, הוא שדרוג של מעמד הסחר שלה עם האיחוד – וגם זה יכול להצריך שנים. ייתכן שהאיחוד יסכים לערב את טורקיה בדיונים על מדיניות חוץ. גם חזרתה של טורקיה לכלכלה המקובלת לא הייתה שלמה. סיום תקופת ההקלה המוניטרית אשר הביאה לאינפלציה תלת-ספרתית היה הרבה פחות דרמטי מהצפוי. בחודשיים האחרונים העלה הבנק המרכזי את הריבית בתשע נקודות; השווקים ציפו להרבה יותר. יחד עם ההאטה במכירות המט"ח, התוצאה הייתה המשך ההתרסקות של הלירה ועלייה של האינפלציה לשיעור שנתי של 48% בחודש שעבר; התחזית של הבנק עצמו לכל השנה היא 58%, כפליים מהיעד שלו. עם זאת, שינוי מהוסס עדיף על פני העדר שינוי; משקיעים זרים רכשו מניות טורקיות ב-1.8 מיליארד דולר מאז תחילת יוני. ארדואן גרם להרמת גבות בקו הניצי יותר שלו בנוגע לאוקראינה. ערב פסגת נאט"ו בווילנה בחודש שעבר, הוא אירח את ולדימיר זלנסקי ואמר לו שארצו ראויה לחברות בברית. הוא הרגיז את הרוסים כאשר אפשר לזלנסקי ליטול עימו לקייב חמישה מפקדים אוקראיניים שנלכדו במריופול והועברו לטורקיה במסגרת חילופי שבויים; בשעתו הבטיח ארדואן לפוטין שהם יישארו בארצו עד תום המלחמה. לפני הבחירות לא יכול היה ארדואן להרגיז את רוסיה, אשר הסכימה לדחות פרעון חובות משמעותיים על רכישת גז והזרימה מיליארדים למימון הכור הגרעיני הראשון של טורקיה. אבל כעת הוא מרגיש פחות פגיע ללחץ רוסי ופוטין לא יכול לעשות הרבה בתגובה. טורקיה היא יעד מפתח לייצוא, תיירים ואוליגרכים מרוסיה, כמו גם מתווכת אפשרית עם המערב. כל זה אינו אומר שארדואן יתנתק ממוסקבה, מדגיש אקונומיסט. הוא הפך את רוסיה ל"מדינה מתנדנדת", אם אפשר לשאול מונח מהפוליטיקה האמריקנית. לכן, אין זה נכון לדבר על חזרתו למערב. טורקיה של ארדואן אינה רואה את עצמה כחלק מהגוש המערבי, אלא כמדינה אוטונומית היכולה לעשות עסקים עם כל מי שמתחשק לה.