באחרונה מסתמן שוב נושא שיצטרף קרוב לוודאי לערימת הנושאים שהינם חמים דיים, לעורר ויכוח ציבורי נלהב, גם חוצה גבולות בישראל. כוונתי להסכם המסתמן עם ארה"ב וסעודיה, ובו אמורה להכלל, כבקשת סעודיה, הסכמה להתקנת כור גרעיני לשימושים אזרחיים בממלכה. בישראל, כמו בישראל, מתחילים להסתמן קווי הוויכוח, וכמובן, איך לא, הם יהיו על-פי מתכונת הקווים הקלאסיים, החוצצים בין שמאל לבין ימין. הימין/הקואליציה יחייבו הסכם חשוב זה. השמאל/"המחאה" יגנו וישללו אותו. סעודיה איננה "סתם", עוד מדינה ערבית-מוסלמית. סעודיה היא בירת העולם המוסלמי בזכות היותה ערש האיסלאם עוד משחר ההיסטוריה של הדת המוסלמית. הצטרפותה של סעודיה להסכמי השלום הקיימים בין ישראל לבין מדינות ערביות אחרות תחזק אותן באותם הסכמים שלא נהנים מפופולריות מיוחדת בקרב אזרחיהן, בתוקף העובדה שנעשו עם "האויב הציוני", לשעבר. סעודיה תקנה ליחסים עתידיים אלה גושפנקא חיובית ומיוחדת. על ישראל לא רק זכות אלא גם חובה, לעשות הכל על-מנת שאכן יכוננו יחסים כאלה במוקדם או במאוחר. בבחינת האפשרות המדינית הנקרית לפנינו עתה, נקדיש כמה מילים על סעודיה וקשריה הצבאיים עם מדינות אחרות. מדוע בחינתם חשובה במיוחד לישראל דווקא בהקשרים אלה. וכאן צפה ועולה על הפרק מדינה גדולה וחזקה כפקיסטן. למדינה זו מקום מרכזי בבחינת האפשרות למרחב מוסלמי סוני חדש, גם אם לא תהיה כלולה בו בפועל. לפקיסטן חשיבות מיוחדת במערכת ההסכמים הצבאים בהם מעורבת סעודיה בדרגה זו או אחרת. אנליסטים (ע"ע ויקיפדיה), הגדירו לעיתים קרובות את יחסי ערב הסעודית עם פקיסטן כיחסים קרובים וידידותיים במיוחד. פקיסטן אף כונתה לעיתים קרובות "בת הברית הקרובה ביותר של ערב הסעודית" (ע"ע). פקיסטן אף הוגדרה בשעתו: "השומרת על ביטחון ערב הסעודית" (ע"ע). חוקר קונסורציום האיחוד האירופי לאי הפצת נשק גרעיני ברונו טרטוריס טען, כי אף שהוכח אי-שיתוף פעולה גרעיני בין שתי המדינות, הקשרים ביניהן בתחום הצבאי הדוקים מאד. רצונה של סעודיה להתקרב לישראל, כהקדמה להקמת ציר חדש שלו משקל צבאי מיוחד במזרח התיכון, בא לידי ביטוי כבר ב-2020, כאשר הפעילה לחץ באמצעות איחוד האמירויות ובחריין על פקיסטן במגמה "לחמם" את היחסים עם ישראל (כן!). שותפים למהלך זה סבורים כי הדבר ייטיב עם סעודיה בכל הקשור למגמה לבלימת ניצנים של התקרבות פקיסטנית לציר אפשרי אחר, דוגמת סין, אירן, מלזיה וטורקיה. בארה"ב לא אהבו, בלשון המעטה, הקמת ציר כזה, ובמיוחד לא אהבו אפשרות שסעודיה תהיה חלק ממנו. גם לא את האפשרות שהממלכה "תידחק" לשם בתוקף סירוב לאפשר לה פיתוח מתקן גרעיני לשימושים אזרחיים. לא ייפלא אפוא, שניתן עידוד לסעודיה לפעול, כפי שנאמר, לבלימתו, ואף ליצירת ציר שבו תהיה ישראל מרכיב חשוב. גם בממשל ביידן הבינו עתה כי גם עליהם מוטלת החובה להזדרז ולהמשיך בפעולה חשובה זו. מאידך לישראל ניקרה הזדמנות פז להשתלב בעיצובו של מזרח תיכון חדש, לא בהבל פה אלא בפועל ממש. גם לא להשתהות יתר על המידה, שכן ערב הסעודית חשה אי-נוחות הולכת וגוברת מהתעצמותה של אירן. לא רבים שמים לב לעובדה, כי במקביל לאיום שמשגרת אירן לעבר ישראל, איום שכבר הפך אולי לשגרה מצערת, ההופכת בישראל גם במערכת הבין לאומית סדרי עולם, הרי שהעולם הסוני ובכללו סעודיה נתון תחת איום זה מעצם קיומו של הגוש השיעי החזק והלוחמני (שהוכיח כבר את יכולותיו הצבאיות), שגם עמד ועומד מאחרי החות'ים בתימן ועוד יותר מכך, תקיפותיו, בעידוד אירן, על מתקני הנפט הסעודיים בשדה אבקייק ובשדה ח'ורייס (14.9.19), היו בבחינת אתראה לסעודים: אנחנו כאן, אנחנו החזקים, אתם החלשים! העובדה כי נפתחו קונסוליות בבירות שני הצדדים, איננה מקהה איום זה. הוא קיים בתוקף הפוטנציאל הלוחמני השיעי, גם אם אין נראות אפשרית או מיידית של תקיפה נרחבת. מכל האמור לעיל ברור כי לישראל נפתח צוהר חדש וחשוב מאוד אל העולם הערבי. תהיה זו טעות בממדים טקטוניים, לא להכנס דרך צוהר זה אל המרחב המוסלמי המשווע ליזמות הישראלית וגם ליכולותיה הצבאיות. אסור בתכלית האיסור לאפשר החמצת הזדמנות היסטורית זו.