כאשר הלהבות התקרבו למנזר פגאניה איפסני בן המאה ה-19, סירבו הנזירות לעזוב אותו והתארגנו להילחם בהן בעזרת תפילות ודליי מים. אך לא הייתה זו דליקה רגילה. "זה היה כמו לראות את הגיהנום", אומרת אם המנזר, מרים ניקיטיאדי. בקיץ של דליקות ענק בחצי הכדור הצפוני, אגן הים התיכון מצא את עצמו בסכנה חמורה במיוחד בשל שילוב של תנאי אקלים קיצוניים ורשלנות אנוש. התוצאה: עשרות הרוגים ונזקים במיליונים רבים. המדענים לא ציפו שתרחיש זה יתממש כה מהר, מציין ניו-יורק טיימס. מספר הימים בהם שוררת סכנה גבוהה במיוחד לדליקות בדרום אירופה, הוא זה שצפו לשנת 2050. הסיבה ידועה וברורה: שינויי האקלים. דליקות ענק – חלקן בהיקפים חסרי תקדים – הופכות יערות בראשית לנוף ירח ומחייבים פינוי נרחב של שטחים מעובדים. הן מאיימות גם על המורשת התרבותית, בחלק של העולם בו עתיקות העבר הן אתרי התיירות של ההווה. שינויי האקלים מטלטלים מזה זמן היבטים שונים של החיים בים התיכון. התחממות הים מאיימת על חופי יוון, על החיים בים ועל הדגים בהם. הדליקות מספקות הצצה לעתיד חם יותר ויבש יותר, ומהוות תזכורת אכזרית לאתגרי העתיד. בסיציליה נהרסה כנסיית סנטה מריה דה-ג'זו מן המאה ה-15. בחודש שעבר נאלצו 26,000 מתושבי טנריף (האיים הקנריים, ספרד) לפנות את בתיהם כאשר הלהבות יצאו מכלל שליטה. ההרס החמור ביותר נגרם ביוון, ביתן של עתיקות ומסורות מקומיות שאין להן ערוך. מאות כבאים, כולל תגבורות מרחבי אירופה, נאבקו במשך שבועיים בדליקת-אדירים שהשתוללה בצפון המדינה. 20 בני אדם נספו ובלהבות עלה שטח הגדול פי ארבעה מהעיר ניו-יורק – הדליקה הגדולה ביותר אי-פעם באיחוד האירופי. יש ימים בהם היוונים מתעוררים לדיווחים על עשרות דליקות נוספות. תושבי אתונה ותיירים באקרופוליס התבוננו בשבוע שעבר בדאגה מהעשן שעלה מן הגבעות שמחוץ לעיר. הרשויות טוענות שהדליקות נגרמו בחלקם בשל עשרות הצתות, וזאת לצד שילוב נדיר של חום, יובש ורוחות עזים. כמה פוליטיקאים מקומיים הפנו אצבע מאשימה כלפי מהגרים שמצאו מקלט ביערות; 19 מהם נספו. מומחי סביבה טוענים שיש להתמקד במניעת הדליקות, ניהול מים והדחיפות שבהתמודדות עם משבר האקלים.