עם כל ההדר שבביקורו של קים ג'ונג-און ברוסיה, מומחים רבים סבורים שהוא חושף את המציאות העגומה בשדה הקרב: הצבא הרוסי שורף באוקראינה פגזים בכמות שאינו יכול להרשות לעצמו. יכולתו של ולדימיר פוטין למצוא מענה לבעיה זו תהיה קריטית לשלב הבא של המלחמה, כותב וושינגטון פוסט. לאחר כשלון הפלישה אשתקד, היעד המרכזי של הקרמלין לעתיד הקרוב הוא להחזיק בשטח שהצליח לכבוש ולהדוף את מתקפת-הנגד האוקראינית. רבות מדובר על ההשפעה של הכטב"מים והלוחמה האלקטרונית, אך לא פחות חשובים הם המוקשים והארטילריה מהעידן הסובייטי. אנליסטים במערב מציינים שכוחות הארטילריה הרוסיים מיומנים להפתיע, בניגוד לחלקים כאוטיים אחרים בצבא הרוסי. אבל במערב מעריכים שרוסיה ירתה אשתקד 11 מיליון פגזים והשנה תשתמש ב-7 מיליון נוספים; הייצור אינו מספיק כדי לעמוד בקצב, שכן ההערכה היא שמדובר ב-2 מיליון בלבד בשנה. מפקד כוח וגנר המחוסל, יבגני פריגוז'ין, טען בשעתו שחייליו ליד בחמוט קיבלו 800 פגזים ביום – אחוז אחד מהכמות הדרושה להם. כדי להשלים את החוסר, רוסיה פונה לייבוא. בעלות בריתה של אוקראינה הצליחו בצורה חלקית להאיץ את ייצור הפגזים בקוטר 155 מ"מ, כדי שיתאים לצרכיה של קייב. אבל רוסיה יכולה לפנות למספר מוגבל מאוד של מקורות. היא משתמשת לרוב בפגזים בקוטר 152 מ"מ מהעידן הסובייטי, ורק למעטות מבין בעלות בריתה לשעבר במזרח אירופה יש מלאי שלהם. בהיפוך יוצרות, כעת מוסקבה צריכה סיוע ממי שהיו סמוכות על שולחנה. קוריאה הצפונית, אשר רכשה בשנות ה-1960 רשיונות לייצר נשק סובייטי, החלה עד מהרה לעשות זאת בכמויות גדולות – לא רק לצרכיה המוגבלים יחסית אלא גם לסחר בינלאומי. הסחר נמשך גם לאחר נפילת בריה"מ ולמרות העיצומים הכבדים שהטיל עליה האו"ם. לנוכח המרחק הקצר לסיאול, התמקדה פיונגיאנג בארטילריה: בשנת 2020 העריך מכון ראנד, כי ברשותה 6,000 מערכות בטווח פגיעה ממרכזי האוכלוסייה המרכזיים של קוריאה הדרומית. המכון אומר כי הצפון הוא מאגר הטילים הסובייטיים הגדול ביותר מחוץ לרוסיה. לא ברור כמה פגזים תוכל פיונגיאנג לספק למוסקבה אם יהיה הסכם; האחרונה מקווה לקבל מיליונים. ברור שהאיכות תהיה ירודה: קוריאה הצפונית התמקדה בשנים האחרונות בתוכניות הגרעין והטילים, והותירה את התחמושת הסובייטית לצבור אבק. כבר ב-2010 מחצית מהפגזים ששיגרה מהאי יאונפיונג נפלו לאוקיינוס ועוד רבע לא התפוצצו כאשר הגיעו למטרותיהם. הפוסט מציין, כי עד כה פוטין רק רמז על רכישה אפשרית. לאחר פגישתו עם קים (13.9.23) אמר פוטין, כי רוסיה יכולה לעבוד עם קוריאה הצפונית למרות העיצומים על האחרונה: "יש מגבלות מסוימות ורוסיה מכבדת אותן, אבל יש דברים שאנחנו יכולים לדבר עליהם". בהחלטה הראשונה של מועצת הביטחון בנוגע לעיצומים, שהוטלו ב-2006, נאסר על הצפון לייצא "מערכות ארטילריות בקוטר רחב" ו"כל חומר נלווה". רוסיה, תחת נשיאותו של פוטין, תמכה בהחלטה. ייתכן שרוסיה כבר חצתה את הקו. ארה"ב דיווחה אשתקד שהיא קיבלה כמה משלוחי תחמושת מקוריאה הצפונית, אם כי אז דובר על כמה אלפי פגזים בלבד. רוסיה גם רוכשת כטב"מים מאירן, תוך הפרת האמברגו על האחרונה. לא ברור מה קוריאה הצפונית תקבל בתמורה אם תהיה עסקה נרחבת, אם כי ההערכות הן שהיא תבקש נשק מתקדם יותר או הרחבה של שיתוף הפעולה הכלכלי. תהא התמורה אשר תהא, היא תהיה כדאית לפוטין – מעריך הפוסט. לאחר שנכשלה בניסיון להביס את אוקראינה במהירות, רוסיה כנראה מוכנה להשלים עם עימות במבוי סתום בתקווה שבעלות בריתה של קייב יתעייפו לפניה. פקידים במערב כבר הופתעו ממה שרוסיה הייתה מוכנה לעשות כדי לעקוף את העיצומים עליה ולהמשיך לייצר נשק. כל עסקה עם קוריאה הצפונית תתאים לדפוס הזה: אולי יאוש, אולי עקשנות.