"ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת" (סוכה כ"ז, א'). אם בכל ימות השנה ובכל חגי ומועדי התורה, היה מאורן של ישראל ואוהבן, כ"ק הרבי מליובאוויטש זי"ע מדגיש את מעלתה הנפלאה של אחדות ואהבת ישראל; אם בכל מצוה ומצוה ראה בתכליתה את גילוי מהותם הפנימית של "גוי אחד בארץ"; הרי שבחג הסוכות, מצוותיו ואף מנהגיו, התעצם ביותר בעניין זה, הרבי לימד בכל עניין ועניין בחג הסוכות כיצד הוא סמל, גורם ומכוון, לאחדות ישראל. אחדות מלאה ואמיתית, מכל צד ופינה, בכל דרגה ובחינה, והיו לאחדים.
כמעט בכל פעם שנשא מאמרי-קודש בחג הסוכות חזר והדגיש שוב ושוב: "פרי עץ הדר אלו ישראל... כפות תמרים אלו ישראל... וענף עץ אבות אלו ישראל... וערבי נחל אלו ישראל... אמר הקב"ה, יוקשרו כולם אגודה אחת והן מכפרין אלו על אלו" (ויקרא רבה, פ"ל, י"ב). בעשרות שיחותיו ומאמריו הפך הרבי מאמר חז"ל זה, ליסוד ולאבן פינה בכל ההסתכלות על עם ישראל בכלל, ועל כל יהודי ויהודי בפרט. "מכפרין אלו על אלו", הדגיש הרבי, "לא רק יהודים שהם בחינת 'אתרוג' ו'לולב' מכפרים על הערבה, כי אם גם ה'ערבה', כאשר נצרף גם אותו למצות ד' מינים, מכפר ומרומם הוא גם את ה'אתרוג'"!
גם בהנהגותיו והליכותיו בקודש בחג הסוכות, ביטא הרבי בכל הזדמנות את ה'אחדות ישראל' שבערה בשלהבת קודש בכל עבודתו. עוד בהיותו בפולין כחתנו של כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זצ"ל, כאשר היה מסתיר עצמו מעין-כל, לא נשא דברים ברבים ולא גילה לאיש את כוחו בתורה ובקדושה, הרי בהגיע חג הסוכות חרג לפתע מדרכו. בחג זה, כינס החתן הצעיר סביבו מאות אברכים ובעלי-תריסין, מכל החסידויות ומכל החוגים, ודרש בפניהם בלילות המועד, שעות ארוכות, בנגלה ובנסתר. כאשר בדרכו המופלאה שהתפרסמה לימים הוא מאחד את הנגלה והנסתר כמקשה אחת.
במנהג קודש זה, לאחד אברכים ובני-תורה מכל החוגים בחג הסוכות, ולהשתעשע עימהם בסוכתו בדברי תורה וחסידות, המשיך גם בימי נשיאותו בניו-יורק. מכל הישיבות והקהילות היהודיות בעיר ניו-יורק וסביבותיה היו נוהרים להתאחד ולהתעלות יחדיו, לשאוב מלוא חופניים ממעייני הישועה המפכים בסוכת הרבי.
כינוסי תורה אלו היו חלקו של ה'לולב' באיחוד 'ארבעת המינים של הרבי', אך גם ה'ערבה' לא נפקד חלקה. אדרבה, חביבה הייתה על הרבי במיוחד, "ערבה" לשון 'וערבה לה' פירש הרבי. בימי חול-המועד היה הרבי מכנס בסוכתו מאות ואלפי ילדים יהודיים אמריקניים, ילדי ה'פאבליק סקול' (בתי ספר ממלכתיים בארה"ב, שבהם אין לומדים כלל על יהדות). 'תינוקות שנשבו' אמיתיים שלא ראו צורת אות מימיהם, רובם ממשפחות על סף התבוללות. הרבי היה יושב עימם בסוכה כמלמד ב'חייד"ר עם תלמידיו בני השלוש. מסביר להם במילים פשוטות מה הם הסוכה והלולב ומה משמעותם. דואג שכל אחד מהילדים והילדות יברך "לישב בסוכה" ויאכל כזית, ויוצק לנשמתם תוכן יהודי אותו לא ישכחו לעד: "יושבים אנו בסוכה אחת, משום שמשפחה אחת אנו, בני אברהם יצחק ויעקב", היה מטעים להם הרבי בסבלנות אין-קץ, "זכרו תמיד כי כל יהודי, גם אם שונה הוא מכם, אחיכם בשרכם הוא".
באחת מהתוועדויות בחג הסוכות סיפר הרבי בעדות מעניינת ויוצאת-דופן על אביו, הגה"ק המקובל מוה"ר הרב לוי יצחק שניאורסאהן זצ"ל: כאשר חפץ הרלוי"צ להתעטר בסמיכה לרבנות, פנה לגאון אותו הדור, הגר"ח הלוי מבריסק, כדי לקבל גם ממנו סמיכת-רבנים. רבי חיים התעניין, כפי הנראה, בכוחו בתורה של אברך חסידי זה, שנודע בעיקר בבקיאותו בתורת הסוד והרבה לבחנו. בין השאר ביקשו להישאר זמן-מה לצידו ולשמשו במלאכת הרבנות. אחת השאלות שהופנתה אז לגר"ח הייתה מיהודי שסוכתו הייתה בחצר שבה היו שותפים כמה שכנים יהודיים, היהודי שכח לעשות 'עירוב חצרות', ועתה פנה בשאלה כיצד יטלטל את האוכל מביתו לחצר. "נו", פנה הגר"ח לרבי לוי יצחק, "ומה דעתך אתה?". רבי לוי יצחק השיב ללא שהיות: "והלוא הסוכה עצמה מערבת"!
הרבי ביאר כדרכו באופן מופלא דין זה על-פי נגלה ונסתר. הסוכה עצמה היא המשכת ה'מקיף שבנשמה', דרגה שבה כל ישראל 'מעורבים' כאיש אחד! זו הייתה הסתכלותו של הרבי על הסוכה: העובדה ש"ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת" הופכת בפועל את ישיבתו של כל יהודי בסוכתו להתאחדות עם כל יהודי. גם ללא כוונות והשגות גבוהות, עצם הישיבה בסוכה מבטאת ופועלת יותר מכל את האחדות המלאה והמוחלטת של כל ישראל ממש.
מפעליו הגדולים של הרבי בזיכוי מצוות להמוני בית ישראל ידועים המה. כבר בימים הראשונים לנשיאותו תבע הרבי מכל מי שבידו ארבעת המינים לצאת ל'רחובה של עיר' על-מנת למצוא את אלו שלא זכו לעת-עתה לקיים "ולקחתם לכם", ולזכות גם אותם במצות נטילת לולב. לחסידים שכתבו לרבי שהם בודקים כיצד להשיג ד' מינים כדי לקיים את דבריו הקדושים, ענה אז הרבי במכתביו בתמיהה רבתי: והרי ברשותכם ד' מינים שלכם או של קרוביכם, טלו אותם וזכו בהם יהודים נוספים!
לאלו שחששו שמשמוש הרבים בלולב ובאתרוג יפחיתו מ'הידורם', ענה הרבי בחדות: "אין לך הדר גדול מזה שכמה וכמה מבני ישראל יקיימו בהם מצוה נעלית זו! הרי כל עניינה של מצוה זו הוא אחדות כל ישראל"!
בשליחותו של הרבי עורכים חסידי חב"ד בימי החג 'שמחת בית השואבה' יחד עם כל שכניהם ואנשי עירם מכל החוגים והעדות; מזכים במצוות החג כל יהודי הנקלע בדרכם; ומקימים בכל מקום ומקום סוכות ציבוריות לארח בהם את המוני בית ישראל במצות החג. כך נראה היה החג בחצרו של הרבי ובהליכותיו הקדושות וכך הטביע בהנהגות חסידיו ושומעי לקחו.
את שיא התעצמותו של הרבי והתאחדותו עם כל יהודי בחג הסוכות זכינו לראות במחזה נורא ההוד בשנת תשנ"ב, מדי שנה בשנה היה הרבי מוסר את ארבעת המינים שלו לאחד המשרתים בקודש, כדי שיזכה בהם את הקהל. בשנת תשנ"ב, בוקר יום-טוב ראשון, הפתיע הרבי ופנה להעניק בעצמו את לולבו לקהל בסוכת בית המדרש. במהרה עשתה לה השמועה כנפיים ואלפים נעמדו בתור הארוך לזכות לברך אל מול פני הקודש. משך שמונה שעות רצופות עמד הרבי (בשנת הצדי"ק לחייו!) על רגליו, הביט במבט חודר לבבות על כל אחד מהמברכים וענה אמן על ברכותיהם. היה זה מעמד נשגב של אחדות ואהבת ישראל. ואנן נעני אבתרי', בגעגוע ובתפילה: ראויין כל ישראל לישב בסוכה אחת...
