בקרוב תעבור הספרייה הלאומית של ישראל למשכן החדש שלה, בירושלים בירת ישראל. כסטודנט, לפני עשרות שנים, פקדתי לא פעם את הספרייה הלאומית של ישראל במשכנה בגבעת רם. לנוכח ההתפתלות סביב השם והסמל של הספרייה הלאומית של ישראל אני מוצא לנכון לחזור ולהדגיש שוב ושוב את שמה המלא ואת מהותה: הספרייה הלאומית של ישראל.
ברצוני להחמיא לספרייה הלאומית של ישראל אשר - שלא כמו מוסדות אחרים - הקשיבה לקולות הציבור וחזרה בה מן הרעיון הקלוקל להחליף - בהזדמנות החגיגית של המעבר לביתה החדש - את הסמל, ולהשמיט ממנו את איור הספר הכחול לבן, אשר מבטא הן את התוכן והן את ההשתייכות של מוסד זה.
אינני יודע מי הגה את הרעיון להחליף את ציור הספר הכחול לבן בפסים אנכיים שחורים, אשר אמורים לייצג ספרים עומדים על מדף בספרייה. כך, לפי ההסבר המפוקפק שפורסם. כאשר סמל נזקק להסבר, הסמל הוא סמל גרוע, קל וחומר כאשר הפסים השחורים, יותר מאשר הם מזכירים ספרים הם מזכירים פסי רכבת...
הצעד שנקטה הספרייה הלאומית של ישראל בולט על-רקע האטימות שמגלים מוסדות אקדמיים רבים כלפי דעת הציבור ורגשותיו. כך לגבי האוניברסיטה העברית המשתחררת בהדרגה מן התואר "העברית" ויותר ויותר עוברת לאנגלית. כך גם הטכניון, שבו, לפני כמאה שנים גברה העברית על הגרמנית כשפת ההוראה, והיום עובר תהליך "אמריקניזציה". כך לגבי הסמלים של אוניברסיטת תל אביב ואוניברסיטת אריאל, אשר המירו סמלים משמעותיים בעיגולים ובקווים חסרי משמעות. וכן, אוניברסיטת בר-אילן המחליפה תדיר את הסמל שלה, במטרה לזכות בלגיטימציה מטעם אוניברסיטאות הפרוגרס. ועוד.
והרעה החולה אינה מתפשטת באקדמיה בלבד, אלא גם בגופים אחרים. כך עיריית תל אביב-יפו שדחקה לקרן זווית את סמלה הוותיק - מגדלור והמלים "אבנך ונבנית" של הנביא ירמיהו -והמירה אותו באוסף של עיגולים וקווים צבעוניים חסרי משמעות. כך גם מוזאון ארץ ישראל שיש מי שמנסים לשווקו תחת הכינוי המוזר מוז"א.
יש לקוות שהציבור ישמיע את קולו, ומוסדות אלה וגופים אחרים יחזרו לדרך הישר וילכו בדרכה של הספרייה הלאומית של ישראל.
