אירועי שמחת-תורה תשפ"ד מדהימים באופיים ובדמיונם לאירועי יום הכיפורים 1973; אילו הייתי אדם מאמין, הייתי גורס שזהו "לקח משמיים" והסיבות לשני האירועים זהות בבסיסן
1. אין ספק שחמאס קיבל את החלטותיו גם לאור ההתרחשויות הפנימיות אצלנו בחודשים האחרונים. ממשלת חירום לאומית היא רעיון נכון בתנאי שתעסוק בצרכי המדינה הדחופים, בהכנתה למלחמה ובניהול המערכה. הסוגיות הקשות מהתקופה האחרונה נותרו על-כנן ואחרי המלחמה יהיה צורך לברר מה אנו מבינים קולקטיבית בהגדרה "מדינה יהודית עם משטר דמוקרטי"
2.
הבוקר (7.10.23) התעוררתי בר"ג בסביבות השעה 06:05 בבוקר. תוך דקות החלו להישמע אזעקות עולות ויורדות שמלכתחילה נשמעו לי אותנטיות - מה שמכונה "אזעקות-אמת" ותוך שניות התחלתי לשמוע מרחוק ובקול עמום פיצוצים - ספק טילים או רקטות של האויב או ירי של סוללות "כיפת ברזל" המנסות לירטם; התמונה האודיו-ויזואלית הייתה הזויה - שבת בבוקר, חג שמחת-תורה, 50 שנה ויום אחרי אותה מלחמת יום-הכיפורים של שנת 1973 וסממנים הולכים וגוברים דז'ה-וו.
הפעלתי את הרדיו, הטלוויזיה והסלולרי ובמשך דקות ארוכות לא נראה ולא נשמע בהם דבר; המצב נראה הזוי או לפחות "משונה". הדבר היחיד שלא עלה בראשי היה התרחיש שהתחיל להתבהר כ-30 דקות מאוחר יותר - החלה מלחמת כפרות השנייה. מה שלא העז צה"ל לעשות ברצועה ברצינות כבר עשרות שנים, העזו מחבלי החמאס לעולל לישראל בלי למצמץ -
כישלון אסטרטגי חדש קם והפך לעובדה מוגמרת.
הפעם חמור הדבר שבעתיים, מפני שאנו מנוסים כבר בכישלון יום הכיפורים, בכישלון מלחמת לבנון השנייה ובכישלונות לא מעטים נוספים לאורך גבול רצועת עזה. כ-10 דקות מאוחר יותר החלו להופיע דיווחי פיקוד העורף על אזורים מאוימים בירי טילים. בהמשך נשמעו גם בסביבות אזור המרכז פיצוצי רקטות וירי כיפת ברזל. משלטי האזהרה המרובים בטלוויזיה הובן ללא שום קושי שזו אינה טעות ומדובר במבצע נרחב. כ-10 דקות מאוחר יותר החלו לזרום הדיווחים על חדירת מחבלים במספרים גדולים לישראל לאזור ישובי עוטף הרצועה ועל תקיפת ישובים, רכבים ועוד. בשלב זה הקיץ כבר גם דובר צה"ל שפרסם הודעה על אירועים ביטחוניים, שכרוב הודעותיו המוקדמות הייתה חצי-סתומה וחסרת תובנות מעשיות.
ירי הרקטות הראשוני נאמד במספר אלפים, שהיו פזורים על פני עשרות ישובים בדרום הארץ וגרם לכאורה למספר נפגעים. רק א"כ עם תחילת השיחות עם מנכ"ל מד"א, התחיל הערפל להתפזר מעט והתבהרה התמונה הכללית: - מתקפה של חמאס על ישראל ביבשה, באוויר ובים - כן, גם בים; חמאס פרץ גם את הסגר הימי של ישראל על הרצועה! ושיגר כוחות לחוף הדרומי במטרה לחדור לאזורים מרוחקים יותר ולהופכם לאזורים מוכי אסון. מה שלא עשה צה"ל ברצועה מעודו בכל מאודו בתירוצים מתירוצים שונים, ביצע חמאס בהתקפתו הרחבה הראשונה על המרחב האזרחי באזור הרצועה.
מנהיגות המדינה ומנהיגות צה"ל "נותרו בצל" - שום קול, שום מידע ושום הסבר לעם המופתע היושב בציון - כך הושלם הכשל החמור הזה והוּכְחה
"השלימות המופלאה" של ההפתעה האסטרטגית השנייה של ישראל. מכאן מתחילה פרשה ארוכה, ממושכת ומבולבלת של דיווחים אזרחיים רפויים ודיווחים סמי-צבאיים חלקיים (כתבים אבל לא דובר של צה"ל או ממשלת ישראל) על התפתחות אירוע חמור זה.
"חמאס עשה לישראל בית-ספר". המודיעין המעולה, הגדר האימתנית, העוצמה הצבאית החזקה ביותר באזור, ההרתעה ו"הסגירה ההרמטית" של הרצועה אחרי הקמת הגדר החדשה והמכשול התת-קרקעי - הוכחו כ"כלאם פאדי". תורת המלחמה הוכיחה פעם נוספת שלה חוקים משלה. רשלנות, חפפנות, נרפות ושגרה, הינם גורמים דסטרוקטיביים בתמהיל המייצר עוצמה והרתעה צבאיות. ביום השנה ה-50 לאירועי מלחמת יום הכיפורים, בחסות האנרכיה מבית ו"האופוריה הסעודית" שבדרך - איבדה ישראל שוב את שיקול הדעת האסטרטגי, את הערנות הביטחונית ואת המוכנות הצבאית דה-פקטו
ונפלה קורבן למחדל חדש ונוסף של הפתעה אסטרטגית חמורה.
למזלנו אין מדובר הפעם במדינה עויינת נוסח מצרים ב-1973, אלא ברשות עויינת שיכולותיה בכל זאת מוגבלות (בשעת כתיבת שורות אלה נמסרים בתקשורת דיווחים לפיהם מספר ישובים מתוך ישובי הרצועה נמצאים בשליטת חמאס (נכבשו על-ידי חמאס) וכוחות צה"ל טרם הגיעו אליהם. בתוך דיווחים אלה נפער "חור שחור" שלא ניתן להתעלם ממנו הלא הוא העדרה המוחלט של אוגדת עזה ופעולותיה מן הדיווחים - הכיצד?! בשלב זה צה"ל הוא נוכח-ניפקד מהאירועים בעוטף. והואיל וידוע כבר שחמאס החזיר לרצועה מספר שבויים או גופות חללים, קרוב לוודאי כאמצעי מיקוח לעתיד, הולך הכשל הישראלי ממחדל זה ומתגבר עם כל שעה שחולפת מרגע פרוץ מעשי האיבה
3.
מצער מאוד להיווכח שישראל
לא למדה דבר מנסיבות פריצתה של ממלחמת יום-הכיפורים וכי
בראשות המדינה אך בעיקר בראשות זרועות הביטחון שלה עומדות הנהגות כושלות. ומכאן גדול הספק בליבי אם הפעם, שלא כבעבר, כאשר לישראל סיבות והנמקות חזקות ביותר לפגוע בחמאס ולחסלו כארגון לוחם, תעז לעשות זאת או תחזור להסס ותעדיף שוב את "דרך המלך", דרך "השב ואל תעשה" מחשש מפני אירוע נוסף, רב-זירתי, גדול וחמור יותר.
אם זה יהיה המצב תהיה זו שגיאה אסטרטגית חמורה שעשויה לדרדר אותנו תוך זמן לא רב למלחמה אזורית נרחבת וקשה עשרת מונים.
את הטיפול בעזה צריכה ישראל לבצע ללא קשר לזירות נוספות. עליה ליטול על עצמה שנתיים-שלוש קשות שבמהלכן תעצב מחדש את המציאות בא"י המערבית לרבות: חיסול הרשפ"ת ארגון מחדש של הממשל האזרחי באיו"ש פירוז הרצועה ועריכה מחודשת של הממשל האזרחי בה ועידוד הגירת מחבלים משני האזורים גם יחד למדינות אחרות. אין להיכנס לתוכניות שיקום מקומיות אלא לתושבים ילידים במקומות מגוריהם המקוריים, אם אלה נותרו פנויים. מי שלא יקבל הכרעות אלה, יאבד את אזרחותו הישראלית. מדובר בהזדמנות בלתי-חוזרת, הואיל וצפוי שהמזרח התיכון יהיה בלתי יציב בעשור הקרוב, וישראל חייבת לנצל כל הזדמנות למזער כמיטב יכולתה את מכלול האיומים עליה ללא היסוסי סרק.
הישגיה הגדולים של ישראל במונחים של ביטחון לאומי וחיזוק מעמדה הגיאו-פוליטי הושגו במלחמות. בין היתר נובעת עובדה זו מאופיו הבלתי-יציב של המזרח התיכון. תורת-שלבים כזו פועלת בשני הכיוונים היהודי והערבי. אירועי היום מהווים מכה לישראל והישג משמעותי לחמאס וזו תוצאה לאומית קלוקלת, שלא לומר חמורה.
מבצעי-הסרק ברצועה ותהליכי העומק המתחוללים בה ובסביבתנו האזורית, מתבצעים לאורך כל הגבולות. רק בגבול מצרים - מדינה גדולה ויחסית יציבה ובעלת עבר היסטורי ממושך, נוצר איזון ששני הצדדים מקבלים אותו ומשלימים עימו משום שיש בו לפי שעה יתרונות לשניהם. בכל המקומות שאינם מיוצגים על-ידי מציאות מדינית מוכרת ויציבה כגון לבנון, הביאה מדיניות ישראלית נרפית להתפתחות איומים אסטרטגיים גוברים. זה המצב גם כיום וחיזבאללה הוא התוצר המאיים המיידי של הכשלים בגבול זה, מאז ה"בריחה" החד-צדדית של האסטרטג הכושל אהוד ברק.
אירן מומחית בניצול מצבי אי-יציבות פוליטיים ואנו רואים את פעולותיה בתימן, בעירק, אצל חלק מהכורדים, בארמניה ועוד. על-רקע חתירתה לגרעין צבאי ומול חולשה אמריקנית גוברת והתעצמות סינית-רוסית גוברת, פועלת אירן לאחד ולרכז קבוצות מיליטנטיות שעשויות לסייע לה בתוכניתה האימפריאלית האזורית. ישראל נחשבת ליריבתה המובהקת בשל התנגדותה לתוכנית הגרעין הצבאית שלה ושידרוג מעמדה כמעצמה האזורית הגמונית. חמאס נתמך אבל עדיין אינו נשלט על ידה. "חגורת האש" הקונבנציונאלית ארוכת הטווח שבונה אירן סביב ישראל, היא מכשיר בתוכניתה האסטרטגית האזורית. המכה שקיבלה ישראל מחמאס במבצע היום בעזה ובעוטף, היא "פירצה הקוראת ל'גנבים' הפרו-אירנים" להתאחד נגדה. החמאס איננו שיעי ורואה באירן מכשיר זמני למטרותיו. הארגון מחפש שליטה על א"י ופועל בטווח הארוך לשליטה הגמונית אימפריאלית של הסונה הפונדמנטליסטית באזור. אם תניח לו ישראל להמשיך ולייצב עצמו, יחפש ככל הנראה להתקדם במטרותיו על-ידי פירוק הרשפ"ת ואח"כ על-ידי השתלטות על א"י, ואם ידרש לכך גם בשת"פ וסיוע (זמני) עם אירן.
פירוז על-ידי פירוז הרצועה (ובמידת הצורך גם חיסולו הפיסי) יוציא אותו ממעגל האלימות וינטרל את יכולתו לתרום ל"מעגל האש האירני" סביב ישראל. מאותה סיבה עקרונית תאלץ ישראל להתמודד במוקדם או במאוחר גם מול חיזבאללה, שכן ארגון זה מופקד על יצירת הנדבך המערבי של תוכנית הרציפות היבשתית האירנית לים התיכון דרך עירק, סוריה ולבנון. שאיפה זו של אירן כשלעצמה היא איום אסטרטגי אמיתי על ישראל בגלל הא-סימטריה הגיאו-אסטרטגית שבין המדינות ובגלל שאיפותיה ההגמוניות של אירן החומייניסטית.
הכשל מול חמאס מהיום מוכיח מחדש את צדקת תורת הביטחון הלאומי של בן-גוריון, שדיבר על צורך חיוני מתמיד להעביר מלחמה יבשתית בין ישראל לאויב השוכן בקרבתה אל אדמתו בשלבים מוקדמים מאוד של כל מלחמה אפשרית.
הקטנת הסיכון לפגיעה באזרחים ובתשתיות אסטרטגיות עבור ישראל היא מטרת-על לאומית קבועה.
כבר נאמר לעיל שהמענה הנכון מול חמאס הוא דו-שלבי: חיסול מנהיגות הארגון בישראל ובחו"ל (במקביל), ופירוז רצועת עזה. אינני סבור שהחמאס יוכל או ירצה לנהל את הרצועה כארגון אזרחי, ולכן ריסוק החמאס יחייב את ישראל ל"המציא" לרצועה ארגון מקומי - ולא יותר משלושה כאלה - שינהלו בה שלושה חבלי-ארץ מאזרחיים ומפורזים בחסות ריבונות ישראלית (אולי גם בשיתוף מדינות ערביות נוספות שלהן הסכמי שלום עימנו). גם כאן חובה לעודד הגירת פליטים (גורם אירידנטי ומייצר חוסר-יציבות) למדינות שלישיות ולהעניק לאזרחים ילידים מעמד אזרחי בחבל הארץ בו יתגורר; (קנטוניזציה!)
חיסול האחיזה הצבאית של חמאס ברצועה, מחייב הרס מלא של התשתיות הצבאיות ובכלל זה הערים התת-קרקעיות שבנה מתחת לערים הראשיות של הרצועה. בעזה ולפחות בשתיים או שלוש ערים מרכזיות נוספות ברצועה, ניתן לעשות זאת מהאוויר. רק לאחר השלמת ההרס בשילוב עם מהלכים נוספים יושלם התהליך על-ידי כיבוש יבשתי. כיבוש יבשתי כמהלך פתיחה יהיה כרוך באבידות ישראליות ניכרות ובעלות גבוהה.
בעקבות אירועי היום, על ישראל להיערך לפעילות סחטנית של חמאס, לרבות דרישה לשחרור שבויים ושפוטים שלהם אצלנו, תמורת החטופים הישראלים שרכשו במבצעי היום. מהלך תגובה דרמתי ואפקטיבי של ישראל יחליש עמדה זו שלהם
4. חייבים להכריז מצב חירום ולהחיל את חוקי החירום בברכת הכנסת על הנושאים בנטל המלחמה למן היום בבוקר ועד אשר יושלם המהלך האסטרטגי.
פעולה מסיבית מול עזה בתגובה לתקיפת ישראל היום חייבת להיעשות בזיקה קרובה להערכה שתוליך לתגובה של חיזבאללה ותביא להתרחבות של הלחימה לתרחיש הרב-זירתי עליו דובר בעבר. חרף זאת אין להימנע ממנה אך חובה להתכונן למערכה גדולה וקשה בהרבה, בצפון. מבחינת ישראל עדיף להתמודד פעם אחת בחזית רחבה ובעוצמה מירבית עם תוצאות ברורות וחד-משמעיות (לרבות הנזקים), מאשר לגלוש לשרשרת של מלחמות קטנות יותר בזו אחר זו, בעיתוי הנוח ליריבינו ובהרכבי כוחות בלתי ברורים. חובה על נתניהו להיפגש או לשוחח עם יורש העצר הסעודי (M.B.S.) ולבחון באופן בלתי אמצעי מולו את כוונותיו היה ונידרדר ללחימה רב-זירתית (יש בכך כדי להשפיע גם על מטרות המלחמה וגם על נקודות היציאה ממנה)
5.
האירוע הנוכחי מצדיק ומחייב מינוי
ועדת חקירה ממלכתית מיד אחרי תום מעשי-האיבה. הואיל ומדובר באירוע דומה "עד דמעות" לאירוע יום-הכיפורים 1973 (גם אם לפי שעה תוצאותיו פחות חמורות) חובה לברר עד תום
כיצד הצליחה ישראל לשכוח את כל החכמה והלקחים שאמורה הייתה להפיק, ללמוד ולהפנים לתרבות הצבאית שלה מן המלחמה ההיא. שאלת יסוד לוועדה כזו היא: מדוע וכיצד העיזה - כל השנים ובכל הממשלות והפיקודים העליונים של צה"ל - להתחמק מללמוד ולהפנים את לקחיה העיקריים.