אנחנו באמצע מלחמה עקובה מדם. מלחמה שהחלה בטבח המוני שממדיו אינם נתפשים. ממשלת ישראל וצה"ל רשמו את המחדל הקשה בתולדות מדינת ישראל.
הצבא מתוקף תפקידו עסוק במלחמה, לקח אחריות ומנסה לעשות את הטוב ביותר. הממשלה, גוף שהפך להיות מהמסורבלים שהסכמים קואליציונים יכולים לייצר, עסוקה בישיבות קבינט מתישות שתועלתן לא ברורה פרט לעובדה שהן מחויבות על-פי חוק. האזרחים שמכל קצוות הקשת הפוליטית הבינו כבר מהיום הראשון שאין להם על מי לסמוך ויצאו לפעילויות התנדבות מגוונות.
שלושה מגזרים שמתוכם שניים נושאים את נטל האחריות והאשמה במצב שאליו נקלענו. בואו ננסה להבין לעומק מה קורה לנו מה 7.10.2023:
אז יהיו שיאמרו זה החל כבר מזמן מהרגע שנבנתה הקונספציה לגבי תפישת הביטחון שלנו. זה נכון ובוודאי נחוץ להבין זאת, אך כרגע הדחוף הוא להביא לרגיעה, כשכל החטופים שבים לביתם ומתחיל תהליך שיקום יעיל ומהיר של כל משפחות הנרצחים, כל הישובים שנחרבו. תהליך מורכב אך חשוב להחזיר שגרה חדשה ובטוחה לכל אחד מתושבי עטף עזה, צפון הארץ וכמובן לשנות מהיסוד את התפישה לגבי העורף, שבמשך שנים מאוים ולא זוכה למענה אמיתי.
אזרחי מדינת ישראל הוכיחו ומוכיחים שהם איכותיים פי כמה מנבחרי הציבור שהם בחרו בהם. אני מדבר על כלל האזרחים כולל אלה שעדיין מאמינים בממשלה הנוכחית "ימין על מלא". אלה האחרונים יודעים שהיה כאן מחדל בקנה מידה שלא היה כאן אבל לא מסוגלים להטיל את האחריות על בנימין נתניהו וממשלתו. לא מסוגלים, כי הוא האיש שמיצב עצמו כמי שיציל את עם ישראל מאויביו, הוא האיש, קוסם המלל וההופעות בפני הציבור ומעולם לא נכשל בדבר. בנימין נתניהו הוא המניה הטובה לטענתם לביטחון ישראל ולכלכלתה. גם מחיר הדמים ששילמו לא מעט מהם לא משכנע אותם. קל להם יותר לקבל את גרסת ראש הממשלה שמטפטף כל העת באמצעות דובריו את האמירה שהצבא כשל והכשיל אותו. יתר על כן יש טענה שהצבא בישראל כל כך חזק שאפילו ביבי לא יכול עליו ונכנע לדרישותיו. כך לגבי התמיכה הציבורית שקשה לדעת מה היקפה האמיתי.
לגבי הקואליציה, יש כאן קשר אינטרסים שכל 64 חבריה לא מוכנים לפרק, זו הסיבה שאין שם תכונה משמעותית של התקוממות. בין אם הם מבינים חלקית או כלל לא את גודל השעה, הם עושים מעל ומעבר לנפק לציבור תמונות יח"צ שלהם, בביקורים בבתי חולים, סיוע בקטיף, עמדות קפה לחיילים ועוד כיד הדמיון של יועציהם. מעבר לכך ממשלת ישראל משותקת בלי תוכנית מידית, בלי תוכנית לטווח בינוני וארוך. במילים אחרות אין ניהול, כעת מינוי פרויקטור, בדומה למה שהיה בקורונה, מודל שכשל בעיקר, בגלל שהפרויקטורים הם מקורבים ששבויים בקונספציה. במשרדי בממשלה היו אמורים להיות כאלה שמופקדים על ניהול משברים בסדר גודל כזה, אבל אין.
ראש הממשלה מנהל את המלחמה כך מסבירים אוהדיו ולפיכך אין לו זמן לצאת אל הציבור, אפילו במסיבת עיתונאים ממושכת שנחוצה לכל אחד מאזרחי ישראל כאוויר לנשימה. הסיבות האמיתיות הן שבזו הפעם גם מי שנחשב לאלוף המלל לא יוכל לענות על שאלות פשוטות. הוא מוצף בהבנה שהפעם הוא נמצא בלב סערה, צונאמי ואת התשובות הוא אמור לתת. הפעם זו לא מגפת קץ האנושות המדומיינת של הקורונה, הפעם אנחנו בתוך מלחמה עקובה מדם כי הצבא והממשלה לא התגוננו כראוי למתקפה כזו.
הזכרנו את האזרחים שתומכים בראש הממשלה גם בעת הזאת וכעת נתמקד באלה שרוצים שהוא וחבריו לממשלה יפנו את כסאם, כבר כעת בתוך המלחמה. הם חשים שמה שהחל כרפורמה משטרית הפך למציאות גם בלי השלמת החקיקה. ממשלת נתניהו האחרונה פירקה את החברה הישראלית לפירורים, תוך חיזוק הסברתי בכל אמצעי אפשרי שנתמך בתקשורת אוהדת שהוקמה לשם כך ורשתות חברתיות פעילות עם מנגנון מסודר ומאורגן של תגובות מבית המדרש שנועד להגן ולבצר את שלטונו הבלתי מעורער של נתניהו. לאזרחי ישראל לקח זמן להבין שמחאות הקורונה, לא היו קשורות רק להתייחסות לתו הירוק ולחיסונים אלא לכפיה ולחקיקת חירום ובעיקר על המשטר הסמכותי שהתבסס בישראל.
לאזרחי ישראל לקחת זמן להבין שהתיקים שבהם הואשם נתניהו מעידים על דפוס פעולה של מי שרוצה שליטה מלאה בלי עוררין. במשך השנים האחרונות אלה שרצו שראש הממשלה יתפטר היו אלה שטענו שיש די ראיות להאשימו בבית המשפט על שחיתות והיו אלה שהתייחסו בעיקר לסמכויות שהוא מנכס לעצמו. אלה גם אלה צמחו למחאה אזרחית עצומה שבעיצומה פרצה המלחמה. מלחמה שחשפה את היכולת שלנו להגן על עצמנו במערומיה.
ההקדמה הארוכה נועדה להסביר שכעת יש ציבור ענק מכל קצוות הקשת הפוליטית שלחלק ניכר אין לי מפלגה פוליטית שתייצג אותו בין אם מדובר במרצ והעבודה, שם הבעיה ידועה ובין אם מדובר במפלגות מרכז כמו יש עתיד, המחנה הממלכתי והליכוד. להרבה ימנים ליברליים אין מה לעשות עם הקואליציה הנוכחית כבר מרגע הקמתה.
הרעיון שמתחיל לתפוש תאוצה בקרב אזרחים רבים הוא להשתמש בחוק ולהגיש הצעת אי-אמון קונסטרוקטיבי, לבנות ממשלת מומחים למשך חצי שנה, להתחיל בשיקום, להקים מועצה מכוננת מחוץ לכנסת שתעבוד על חוקה, בנחת ובתוך חצי שנה ללכת לבחירות כשלכל המפלגות ברור שעליהן להביא דמויות אחרות, חדשות, נקיות כפיים עם נסיון מוכח בשרות הציבור. לצערי בכנסת הנוכחית אין נבחרי ציבור ראויים, שמבינים שעבודתם חייבת להשען על אתיקה ומוסר. הפעם חייבים לארגן את הכנסת עם מחשבה פוליטית טריה, בלי קיצוניות, בלי כפיה, עם רצון להקמת חזון לטוב משותף. רק בדרך הזאת נצליח לייסד חוקה, לשחרר את ישראל מעול הדת בפרהסיה הציבורית ולכבד את כלל אזרחי ישראל. אנחנו צריכים לחשוב על הכל מחדש ובשנתיים לסייע לאלה שזקוקים ולא לבעלי אינטרסים.