1. ספירה חדשה שמות רבים למלחמה. לעצמי, "מלחמת בראשית" עדיפה, לא רק משום שפרצה כשסיימנו את התורה והתחלנו מבראשית, אלא מפני שהמאורעות הנוראים הכריחו אותנו לזנוח חלק ניכר מתפיסותינו והשקפותינו הישנות ולהתחיל מבראשית. בהקשר זה אמר לי אדם חכם, שבשבעה באוקטובר החלה ספירה חדשה, וכל מה שהיה קודם ראוי להכלילו בתואר "לפני הספירה", גם ביחס לאנשים שעדיין לא הבינו שאנחנו במציאות אחרת לגמרי מזו שהכרנו. 2. רוחות תש"ח יום אחר יום אנו נחשפים לסיפורי גבורה מצמררים. גבורת ענר שפירא הי"ד, לוחם חסר נשק, שבמו ידיו הגן על יושבי המיגונית והדף שבעה רימונים עד שבשמיני נפצע קשה ונהרג. גבורת האזרח עוז דוידיאן ששמע את הקריאות, עזב את משפחתו ונסע תוך סיכון חייו יותר מ-15 פעמים בדרכים משובשות לחפש ניצולים, וכך הציל את חייהם של יותר מ-120 צעירים. גבורת השוטרים החותרים למגע, גבורת טייסי המסוקים שנפגעו, גבורת החיילים המשליכים נפשם מנגד עד לכדור האחרון כדי להגן על תושבי היישובים. "לֵיל חֲנָיָה. פְּנֵי נַפָּחֶיהָ וְאוֹפֶיהָ/ וְעֶגְלוֹנֶיהָ שֶׁל חֶבְרָה בְּטֶרֶם גָּג/ ...פְּנֵי הַגְּבָרִים הַמַּטְלִיאִים עֲלֵי בִּרְכַּיִם/ חֻלְצָה וָנַעַל. פְּנֵי הַלֵּץ. פְּנֵי הַטַּבָּח". כך אלתרמן ("ליל חניה") על לוחמי תש"ח, שמהם תקומתנו. רוחה של תש"ח שבה ועלתה מתהום הזיכרון הקולקטיבי ומשיבה בנו רוח של התחדשות לאומית חברתית ורוחנית, שגליה המתפשטים בזמן עוד יזינו אותנו שנים רבות. וישנה גבורת האימהות והאבות הקוברים את בניהם ובנותיהם. ברגע הקשה בחייהם הם מוצאים לנכון לבקש מכולנו להתאחד, לאהוב איש את רעהו, להתאפק ולא להיכנע ליצר המחלוקת הדוחף אותנו להאשים בעיקר את האחר, יהיה אשר יהיה. זה צו השעה. יהיה די זמן לחקור ולהתווכח ולריב אחרי המלחמה. עכשיו יש להתמקד במטרה: השמדת חמאס והשבת החטופים. דיבורים קשים בתוכנו לא יועילו כעת, אלא יפגעו ברוח הלוחמים. מדובר אפוא בנושא בעל חשיבות ביטחונית עליונה. "וְזוֹנֵק הַחַיָּל הַמֵּגִיחַ/ וְבְקוֹלוֹ צַעֲקַת אִמּוֹ" (אלתרמן, "שבחי החושך"). ולוואי ונהיה ראויים לקורבנם. 3. בשערי ירושלים הנצורה זְכֹר יְמוֹת עוֹלָם בִּינוּ שְׁנוֹת דּוֹר וָדוֹר... (דברים לב:7). רגע לפני פרידתו, מצווה אותנו משה ללמוד מן ההיסטוריה ולהבין בה לקחים. בספרו "תולדות מלחמת היהודים ברומאים" (ספר רביעי, 366), מספר יוסף בן מתתיהו כיצד אספסיינוס, מפקד צבא רומא שהגיע לדכא את המרד הגדול שפרץ בשנת 66 לספירה, ניתח את המערכה ואת התועלת שצבאו יכול להפיק ממלחמת האחים בירושלים. הנה הצצה לישיבת המטה של קציני הצבא הרומאי לנוכח ירושלים הנצורה: "כל מפקדי הרומאים ראו במריבה במחנה האויב (כלומר, בקרב היהודים) מתת שמים, ובלהיטותם לתקוף את העיר (ירושלים) דחקו באספסיינוס כבעל הסמכות העליונה, לצאת למערכה... אך הוא השיב להם כי הם טועים טעות מרה בדבר המעשה שיש לעשותו... אם ימהר ויתקוף את העיר כבר עתה, יביא לכך שהאויבים ישלימו ביניהם ויַפנו נגדו את מלוא עוצמתם בכוחות מאוחדים. אך אם ימתין - יפחת מספר האויבים, שכן רבים ייהרגו במלחמת האחים". "'האל הוא מצביא גדול ממני', אמר אספסיינוס; 'הוא ימסור את היהודים בידי הרומאים בלי מאמץ מצדנו, ויעניק לנו ניצחון בלי סכנה לצבאנו. בעוד אויבינו הורגים איש את אחיו במו ידיהם ובעת שבא עליהם הגרוע שבאסונות, מלחמת אחים, עליכם לשבת בשקט כצופים... ולא להתגרות מלחמה באנשים המבקשים את המוות, ובטירופם שולחים יד איש באחיו... יתר על כן, בשעה שמספר האויבים (כלומר, היהודים) הולך ופוחת, יתאושש צבאי מן המאמץ המתמשך, ו[אז] יעמוד לרשותי צבא חזק יותר'". "'...הרי היהודים אינם עוסקים עתה בייצור נשק, בהקמת ביצורים או בגיוס חילות עזר... אלא מתייסרים במלחמת אחים ובמחלוקת, ומדי יום נופלות בחלקם תלאות מחרידות, העולות אף על הרעות שהיינו אנו ממיטים עליהם לו תקפנו והכרענו אותם... עליכם להניח ליהודים לכלות איש את אחיו" (תרגום: ליזה אולמן). ויוסף בן מתתיהו מספר כי "מפקדי הצבא קיבלו את דעת אספסיינוס, ועד מהרה התבררה נכונותה של הערכתו הצבאית". 4. מלחמה וזמן אין זה מקרה שמדברים על רוחות תש"ח. כמו במלחמת העצמאות, אנחנו נלחמים כעת על קיומנו ממש. ההבנה החובקת (כמעט) כל לאחר הספירה החדשה היא, שאין כל אפשרות לחיות במרחק אפס מישויות נאציות שאינן מתחשבות בסדרי מוסר ושלטון ובזות אף לחיי תושביהן. בדרום ובצפון, עם הבנה הולכת וגוברת גם ביחס לרשות הפלשתינית, הנמצאת כמטחווי ירייה מלב הארץ. אין זו מלחמה על ביטחון בלבד, אלא על ביעור הרע מן העולם. משום כך, חשוב לדעת שהמלחמה תימשך זמן רב, יחסית, מה שמחייב את כולנו לקיים ככל האפשר שגרת חיים, כאומה וכפרטים. שגרה כזו תחזק גם את רוח הלוחמים. משך הזמן הארוך נדרש משום שהמלחמה הזאת יסודית יותר, בית אחר בית, שכונה אחר שכונה. הזמן נועד גם לשמור על חיי חיילינו בזהירות עליונה. נזכור: העיר התת קרקעית הגדולה עדיין קיימת. סדום של מטה מוכרחה להיחרב על שלל מנהרותיה ומחילותיה, אמצעי הלחימה ובורות הפיקוד המכילים את הרֶשַׁע. עד אז, המלחמה תימשך בדרך זו או אחרת כדי לאבד מן העולם את הנאצים החדשים. מה שלא יכולנו לעשות במלחמת העולם השנייה בשל היותנו חסרי בית לאומי, אנו נקראים להשלימו כעת. "מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר". 5. מן הים עד לנהר הסיסמה הקליטה, המושרת בפי המוני מפגינים במערב - "מהנהר לים, פלשתין תשוחרר" - פירושה אחד: קריאה לרצח עם. כך צריך להתייחס אליה גם מבחינה משפטית מול הממשלות השונות, בכל מקום שבו נשמעת הקריאה האנטישמית. עוד מוכיחה הסיסמה את הטענה ארוכת השנים, לפיה המאבק בינינו לערביי הארץ לא היה מעולם על גבולות 1967 אלא על גבולות 1948, כלומר על עצם קיומה של מדינה יהודית במולדת העתיקה שלנו. במובן הזה, גם הסיסמה הזאת מעירה את רוחות תש"ח מרבצן. 6. אל תירא בזמנים גדולים, המתנשאים מעל לחיינו העכשוויים, הנטייה היא למצוא עוגן, פירוש ונחמה בדברי קדמונינו. הנביא ישעיהו, איש ירושלים במאה השמינית לפנה"ס, מנחם אותנו ממרחק הדורות ומבטיח לנו בנבואה נצחית: "לֹא יִשָּׁמַע עוֹד חָמָס בְּאַרְצֵךְ, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּגְבוּלָיִךְ. וְקָרָאת יְשׁוּעָה - חוֹמֹתַיִךְ, וּשְׁעָרַיִךְ - תְּהִלָּה". עוד קודם לכן, אנחנו שומעים הבטחה אלוהית דומה לשלושת אבות האומה, שמילותיה נחרטו בבסיס קיומנו ההיסטורי והאירו את ימינו החשוכים ביותר. לאברהם נאמר: "אַל תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ...". ליצחק נאמר בפרשה שנקרא מחר: "אַל תִּירָא, כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ...". וליעקב - הוא ישראל - נאמר: אַל תִּירָא... כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימְךָ...". שננו ואימרו זאת לילדיכם ולכולם: אל תיראו! עם ישראל חי!