אני אוהבת לשבת במכוניתי בחושך, בסמטה חשוכה מול ביתי כשאני חוזרת מ"מסעותיי" לסרטים, לקונצרטים, להצגות ולעשות חשבון נפש על כל מה שעבר עליי במשך היום, וגם להביט ממקום שבתי במעשיהם של אנשים שאינם מבחינים בי.
לילה אחד, בקיץ חם ומזיע, בעודי יושבת במכוניתי החשוכה, הסתכלתי לתומי על מקור האור היחידי שזהר מדירה בקומה השנייה בבניין הסמוך למקום החנייה שלי. הבניין היה כולו חשוך מלבד דירה זו שחלונותיה שקופים. חשתי שאני מציצה לחיי הדיירים האלמונים דרך חלון ראווה ענקי, שהשתרע על פני קיר שלם, המואר על-ידי מנורה עגולה ענקית שהותקנה במרכז החדר, צמודה לתקרה ועוד שלוש מנורות בצד החדר, שכנראה האירו את פינת האוכל, ירדו מהתקרה והפיצו אור צהוב וחמים.
חמש אדניות מטופחות עם פרחים נתלו מחוץ לקיר הזכוכית השקופה וקישטו את מראה החדר הגדול הזה מבחוץ. וואו, כמה עבודה צריך להשקיע בניקוי כל החלונות האלה, חשבתי בלבי, בעודי יושבת ומביטה על כל מה שקורה בסלון של הדיירים האלה.
אף אחד מן העוברים והשבים לא הרים ראשו להביט בדירה מוארת זו ולא העלה בדעתו לעמוד ולעקוב אחרי מעשיהם של אנשים בבתיהם. ולמה שיעשו זאת? והרי כל אחד אץ רץ לביתו בשעה מאוחרת זו הנושקת לחצות, ואילו אני, יושבת ומסתכלת על המראה ממול, כאילו אני צופה בעוד סרט מן החיים.
מדליק את אש התמיד
בעודי חושבת להסב ראשי מהדירה המוארת ולשוב למחשבות סוף היום שלי, נכנס לחדר גבר נאה, בשנות החמישים לערך. הייתה לו תספורת קצרה (כמו התספורת של גלן פורד כששיחק כטייס בסרט בזמנו), גובהו בערך מטר שמונים והוא עומד ותוקע מבטו ב... כנראה בטלוויזיה, כי הבחנתי באורותיה המרצדים על הקיר, ותוך כדי כך הוא פשט במשיכה אחת את חולצת הטריקו הכחולה שלו, הטילה על הכיסא העתיק בעל הרגליים המעוקלות ומושב הקטיפה בגוון בורדו ונשאר עם הגופייה. גוף נאה היה לו, שזוף וחטוב..., עוד לא התאוששתי מהמראה, והגבר החל להוריד את מכנסיו ונשאר עם תחתוני בוקסר, כחולים אף הם, כשעיניו עדיין נעוצות בטלוויזיה.
הרגשתי שאני מסמיקה. לא שאני ילדה קטנה שלא ראתה מראה גבר כזה בחייה, אבל הרגשתי שאני מציצנית ואף נהנית מהמציצנות המקרית שלי, כי מה אני כבר רואה בגילי? גברים קשישים, רופסים, קרחים, מתלוננים על כל מיני מחלות, אבל הולכים בראש מורם כמו תרנגולים בעוד מכנסיהם ריקות. ובינינו, אם אתן הייתן במקומי, לא הייתן סקרניות לראות מה יקרה הלאה? ועד היכן יגיע ה"סטריפטיז" המקרי והיפה הזה?
הגבר התיישב על הכורסה, פשט רגליים ארוכות והביט בטלוויזיה. אחרי זמן מה, קם ויצא מהסלון וחזר עם כוס קפה בידו ושוב ישב על הכורסה. בכל פעם היה קם מהכורסה והביא לו משהו אחר לנשנש וחזר לשבת ולצפות בטלוויזיה.
לנשים בכל גיל זז
אחרי עשר דקות, כשכבר התחלתי להרגע ממראה עיניי ולהסב אותן לעבר תיקי וכובעי כדי לצאת מהמכונית וללכת הביתה, זרקתי מבט אחרון בחלון המואר והנה, הגבר הנאה שכנראה חש שחם לו (נו, לא פלא, באמצע אוגוסט גם בירושלים חם בערבים), הניח את כוס הקפה והוריד במשיכה אחת את הגופייה והטיל אותה להיכן שהטיל את המכנסיים והחולצה. אי-אפשר היה לראות מהמכונית אם יש לו "קוביות"... אבל מיד ניתן להבחין שהוא מבקר בחדר כושר באופן קבוע. ואני יושבת במכונית, מסתכלת עליו ולא אספר לכם אלו מחשבות עלו לי בראש. הרגשתי שפתאום נהיה לי חם והמזגן במכונית כבר לא כל כך עזר לצנן את פניי הלוהטות. בוודאי תגידו, "מה הזקנה הזאת חושבת? שבגילה החשקומיצין אצלה עוד עובד? מה פתאום!"
ובכן, אגלה לכם סוד גלוי: לנשים, בכל גיל זז, רק לרוב הן לא מדברות על זה כי זה מדי אישי, אלא רק חושבות לעצמן או שמגלות בחשאי לחברותיהן הטובות את רגשותיהן בעניין עדין זה. לא אצל כל הנשים זה נגמר עם תום עונת הפוריות. אבל אצל הגברים, הכל לגמרי אחרת, הם מתרברבים גם כשהמטאטא שלהם כבר לא יורה.
זה מזכיר לי בדיחה שסיפרה לי חברה על אודות חבר במעון לקשישים, שהוא ובעלה משחקים שם שש-בש. כמה שצחקתי מהבדיחה, הרסתי לי את האיפור. ובכן, אספר לכם זאת בלי שם הבעל של חברתי ובלי שם חברו, אלא אספר על שני קשישים שנפגשו במועדון השכונתי ואחד מהם אמר לרעהו: "תשמע, אני בא אל אשתי שלוש פעמים בשבוע". "מה"? התפלא השני, באמת? אני בא אל אשתי פעם בשבועיים בעזרת הכדור הכחול וגם בפעם הזאת יוצאת לי הנשמה. מה לעשות? מתלונן השני, "זז לה והיא רוצה יותר ממה שאני יכול לתת".
ליום המחרת, אץ רץ הקשיש השני לקופת חולים ואמר לפקידה שיש לו משהו דחוף לדבר עם הרופא. "זה לא ייקח זמן רב, רק כמה דקות", אמר. הפקידה הסכימה והכניסה אותו לרופא המשפחה כי הבחינה בסערת רוחו. ואז סיפר הקשיש לרופא מה אמר לו חברו ושאל: "מה, זה ייתכן? אנו באותו גיל, הוא נשאר גבר גבר ואני לעומתו סחבה? תן לי, אדוני הדוקטור, תרופה אחרת, הכדור הכחול מחליש לי את הלב". אמר לו הרופא: "לא, חס וחלילה, אל תדבר כך על עצמך. אתה אומר שהוא סיפר לך? אז תספר גם אתה"! חזר הקשיש שמח וטוב לב לביתו והתחיל אף הוא לספר לחברים על נפלאות המטאטא שלו.
הזהב בגיל האהבה
תקראו את הכותרת מהסוף להתחלה ותבחינו, שגם בגיל מבוגר, כמו שקוראים לזה עכשיו "גיל הזהב", ישנה אהבה ותתפלאו לשמוע שאף היא פורחת. אומנם הגוף זקן, מעלה קמטים ואינו חטוב ומתוח כפי שהיינו צעירים, אך הנשמה... הנשמה רעיי עדיין צעירה ופורחת כאילו היינו צעירים בשיא הפריחה. הקופסה אומנם נראית מרופטת, אך הבונבונים שבתוכה מתוקים כבעבר.
בגיל הזהב אין את כל הריקושטים באוויר, היכולות והפרפרים בבטן כמו שהיינו צעירים, אך אנשים מרגישים שהם זקוקים יותר לבן/ת הזוג שלהם, לחבר/ה לחיים שפעם, מזמן, עמדו יחדיו מתחת לחופה והבטיחו הבטחות..., ועתה בסתיו חייהם, הם מקיימים את ההבטחות על אמת, ולא רק מן השפה ולחוץ. יש להם רצון לתמוך זה בזו ולחיות את החיים הטובים כפי שלא חיו מעודם והרי כל תנובת עבודתם הקדישו לגידול הילדים ולנתינה שלא תלויה בדבר.
עתה, שהילדים תודה לאל עפו מן הקן ובנו להם קן משלהם, הם מרגישים שעליהם לנצל את שארית חייהם וליהנות מהכסף שחסכו מעבודתם כל החיים, ללמוד ולהרחיב דעת (כן, ללמוד, כי זה מפתח את המוח ומהנה מאד), לטייל בארץ ובעולם, לעיתים עם מקל הליכה או בלעדיו ולאהוב, כן לאהוב עם כל הלב והנשמה, כבתחילה, אך בדרך שונה, יותר מתונה ומתחשבת.
אהבה מיוחדת זו החוזרת למרבה הפלא דווקא לאחר השחיקה של בני הזוג החיים עשרות שנים ביחד ומכירים כל פיפס אחד של השני. דווקא בגיל מבוגר, בני הזוג מגלים את פניה של הרעות האמתית המתבטאת בתמיכה, בוויתור, בכבוד ובהערכה, מה שלא תמיד היו קיימים ביניהם כשהיו צעירים כשכול אחד מהם התבצר בדעתו ובאמונתו. במשך השנים למד הזוג להשלים עם מגרעותיו של בן הזוג ולאהוב אותו בשל יתרונותיו.
המסך יורד
שקועה במחשבות שמעתי קליק והתריס נסגר לאיטו, כאילו המסך ירד בתום "ההצגה". הגבר הנאה "נעלם בחלקים" אל מול עיניי. התריס ירד לאט והסתיר תחילה את ראשו, את חזהו, בטנו וכך הלאה העלים את מורד גופו... עד שכפות רגליו נעלמו מאחורי התריס שכיסה עד תום את הקיר השקוף. אף קרן אור לא הגיחה מבעד לתריס הסגור, רק האדניות נותרו ביתמותן, תלויות מעבר לחלונות, כמו נעלבות, כמוני, שסגרו בפניהן את התריס, מתבודדות בחשיכת הסמטה.
נותרתי לבדי עם הפנטזיות ושבתי למאורעות היום שחוויתי וחיוך עלה על פניי. היה לי יום מהנה שסופו רגעים של מציצנות בלי כל כוונה תחילה, על גבר חטוב שלא מעלה על דעתו, שבזכותו נולד סיפור זה. בעטיו, חשפתי חיים והגיגים של אנשים בגיל הזהב שבסתיו חייהם, משיבים עטרה ליושנה שסימנה - אהבה ורעות!
