השבוע בניחום אבלים ישבתי לצד אדם מבוגר, כובע ברט שחור לראשו, זיפי זקן לבן מבצבצים על פניו ומה שנותר משיניו צבוע בצבע חום מכמויות הסיגריות ששאף אל קרבו. הוא היטה גוו לעברי ושאל אותי מה אני עושה עם הבקבוקים בתום השימוש. הבטתי באיש הזר וחייכתי.
לא ידעתי את שמו, מאין בה ולאן הולך, הבטתי בפני האבלים ולחשתי על אוזנו שאשיב לו מחוץ לבית האבלים. המשכנו לשמוע סיפורים על החייל המנוח, הבטתי בעיניים הכואבות של בני המשפחה ועשיתי את מה שאני נוהג לעשות בניחום אבלים, להקשיב ולשתוק.
לאחר כחצי שעה, נפניתי ללחוץ ידי האבלים ולברכם בברכה היהודית "מהשמיים תנוחמו". יצאתי מביתם והאיש עם הברט השחור בעקבותיי. שכחתי אך הוא לא שכח. שאלתי לשמו, ראובן, השיב. נטלתי את מספר הטלפון שלו והבטחתי להתקשר אליו פעם בחודש כשתהייה כמות מספקת של בקבוקים למחזור.
"כואב לי הלב על ..." פתח ואמר מזמין עצמו לשיחה. הנהנתי בראשי, "בוודאי, הלב נשבר". הייתי בטוח שכאן ייפרדו דרכינו, ראובן הדליק סיגריה והמשיך, "השנאה, השנאה שגעה את האנשים במדינה, היא הביאה עלינו את כל האסונות", אמר. ניתוח מעניין ופשוט. שאלתי במה עוסק והוא - "פעם הייתה לי סנדלריה, היום אני אוסף בקבוקים, כואב לי על המדינה, אנשים השתגעו, שמעתי שרוצים להפסיק את המלחמה, שקבעו כבר שהפסדנו במלחמה, אני לא מבין, גם אם ננצח בגדול ונביס את החמאס, זה יהיה ניצחון חמוץ מאוד, הם כבר קבעו שהפסדנו, משוגעים", ללא חיוך הדליק בסיגריה המתקצרת את הסיגריה החדשה.
"מי המשוגעים?" הקשיתי, "אתה לא יודע? כל מיני גנרלים, פוליטיקאים לשעבר וכל מי שרוצה שנפסיד רק כדי שביבי לא ינצח, הם לא מבינים שזה לא ביבי, זה אני, אתה, הם, זה כולנו, זה מדינת ישראל, אני לא מבין את המשוגעים האלה, הם מוכנים לשרוף את המדינה, השתגעו סופית."
"מדוע השתגעו"? השיחה החלה לרתק אותי, "מדוע? הם רוצים בחירות עכשיו להחזיר אותנו לשנאה הגדולה שהייתה כאן, הם מטנפים על הממשלה וראש הממשלה, הם רוצים בכוח שנפסיד, זה פשוט שיגעון."
טפחתי על שכמו של ראובן, הסנדלר שסגר את עסקו ועבר לאסוף בקבוקים למחזור, הבטחתי להתקשר אליו בסוף החודש, כדי להזמינו לקבל את מלאי הבקבוקים שאאסוף.
המשכתי לצעוד לעבר ביתי, תהיתי איך ייתכן שמה שמבין סנדלר בדימוס ואוסף בקבוקים בהווה ראשי ממשלה בעבר, רמטכ"לים, גנרלים, ראשי זרועות הביטחון אינם מבינים? איך ייתכן שסנדלר בדימוס מבין שאסור להפסיק את המלחמה, שחייבים להכריע את האויבים בדרום ובצפון, שאסור ללכת בעיצומה של מלחמה לבחירות.
מה נעלם ונסתר מ"החכמים והנבונים" הפועלים ללא לאות ובאדיקות פונדמנטליסטית לשווק את גבורת לוחמינו בשדה הקרב ככישלון צורב? התובעים במודעות ענק לקיים בחירות עכשיו?
הייתכן שהגיונו הבריא נטול הארס והרעל, השנאה והאובססיביות של הסנדלר בדימוס מאפיל על מי שבחלקם הביאונו עד הלום, מי שאוחזים במוקדי ההשפעה ומכריחים אותנו לחשוב שהבחירות לצד הפסקת המלחמה הם הדבר הנכון בעת הזאת?
נכנסתי בשערי ביתי, מצאתי בקבוק סודה אחד במקרר לפני סיום, הבטתי במכשיר הסלולרי אליו הכנסתי את מספר הטלפון של הסנדלר בדימוס ואוסף הבקבוקים בהווה, התקשרתי אליו, קבענו להיפגש מחר בערב בחצר ביתי, "אתה זריז", אמר, "חשבתי שבכלל לא תתקשר ואתה כבר מתקשר אחרי כמה שעות, יש הפתעות בחיים."
מחר כשהסנדלר בדימוס יגיע, אחרי שאתן לו ארגז מלא בבקבוקים מלאים, אשאל ממנו רק שאלה אחת, "יש לך תרופה למשוגעים עליהם סיפרת לי אתמול"? אני ספקן אך איך אמר הסנדלר בדימוס, לעיתים יש הפתעות בחיים.